עברו כמה שנים.

חזרתי מקופנהגן ופתחתי סטודיו בת"א. ההתחלה הייתה קשה אבל אט אט הצטברו הלקוחות.

ההשפעה הסקנדינבית שצברתי בתוכי מן העבודה בקופנהגן הופיעה בעיצובים שלי והיוותה חידוש כאן בארץ. מן ההתחלה ידעתי שאינני מעוניין במכירה ללקוחות קצה. הרעיון של גברת שתכנס למדוד טבעת ותשגע אותי חצי יום לא נראה לי מתאים לאישיות שלי וגם לא מספיק מכניס. החלטתי מן ההתחלה שאני הולך בגדול.

איך עושים זאת הייתה כמובן השאלה הגדולה. הקלות שבה אנו מגגלים היום כל פיסת מידע הנחוצה לנו בצד השני של העולם, לא הייתה אז אפילו בגדר חלום.

מה עושים?

שמעתי שיש מוסד הנקרא מכון הייצוא. הלכתי לבדוק מה זה. את פני קבלה דיטה. גברת נחמדה שהסבירה לי פנים. הראתי לה מה אני עושה. עלי להודות שחצי ממה שאמרה כלל לא הבנתי. מה ידעתי אז על ייצוא, שיווק, מחירים, מטבעות, מכס?  NADA!

חלפו כמה שבועות. כמעט שכחתי מן הפגישה הזאת. הטלפון מצלצל. 'שלום מדברת דיטה' ' דיטה?' 'מכון הייצוא.....' כן כן. שמח שצלצלת'....'הייתי אצלי בפגישה. מתקיימת תערוכת תכשיטים בחו"ל. התפנה מקום. מעוניין בו? '....'בטח!'. איזה מקום?. מה מקום? על מה בכלל מדובר?  ' עוד דבר חשוב יש לי לומר לך. התערוכה במינכן, בעוד 10 ימים'. כמו שאומרים, נפלתי ברצפה.

אם הייתי מקבל בעוד שעה טלפון : 'שלום. יש טיסה למאדים. יש עליה מקום פנוי. מתי? בעוד 10 ימים. ' זה יפתיע אותי פחות משהפתיעה אותי השיחה ההיא.

שלפתי את כל מה שלמדתי בקופנהגן. עבדתי יום ולילה. הגעתי לטיסה באפיסת כוחות מוחלטת. אוי. כמה מעט ידעתי אז.......

איך שהוא הצלחתי להעמיד תערוכה. מיטב עיצובי המדהימים שחצבתי בדם אצבעותי.

איש לא ניגש ולא העיף עלי מבט. מבקרים חלפו על פני כאילו הייתי צל חולף.

איזו מכה. התערוכה הייתה יקרה מאוד. ההוצאות זרמו. מה נהייה פה?

הגיע הערב של היום השלישי מתוך ארבעה. משתתפי תערוכות יודעים שהיום האחרון הינו יום 'סידורים'. חלק מן המציגים עוזבים. חלק עסוקים באריזה. לא ממש יום עסקים.

ישבתי בביתן שלי. מסביב החלו המציגים האחרים לסגור לקראת הערב. לאט לאט כבו האורות באולם. הייתי  מדוכא על הקרשים.

פתאום אני קולט מקצה האולם אשה צועדת בצעדים נמרצים לכיוון שלי. לא ראיתי אותה קודם. היא נגשת, מעיפה מבט אחד של שתי שניות אומרת משהו בגרמנית פונה והולכת. כל העניין לקח פחות מדקה. לא ידעתי אז גרמנית אבל בבטן הרגשתי שהיא אומרת לי משהו חשוב. ניסיתי לרשום את מה שאמרה. גרמנית די מסובכת גם ליודע השפה אז לי שלא הבנתי מילה?

הייתי נרגש. המילים שלה הסתובבו לי בראש כל הלילה. בבוקר הגעתי ראשון והמתנתי בקוצר רוח למציגה ישראלית  יודעת גרמנית. מה אמרה הגברת אתמול? ברור שעשיתי סלט גדול מדבריה אבל בסופו של עניין נפתרה התעלומה.

'היא אמרה לך שהדברים שלך מאוד יפים אבל מאוד לבנים ומבריקים. אצלנו אוהבים כסף מושחר שיש בו טקסטורות'.

אני הגעתי עם השפעה סקנדינבית של עיצוב נקי. חלק. מלוטש ומבריק.

עפתי חזרה הביתה. עבדתי כמו משוגע חודשיים , הפעם על פי הכללים בגרמניה ונסעתי לתערוכה אחרת במינכן.

מכרתי שם כמו משוגע. יכולתי להתפרנס שנה שלמה ממה שנמכר ב-3 ימים.

חיפשתי את האשה הזאת בתערוכות רבות. אחרי 4-5 שנים מצאתי אותה. היא עדיין לא דברה מילה אחת באנגלית אבל אני כבר למדתי גרמנית לא רעה.

'זוכרת אותי?' 'בודאי' 'מה גרם לך ללכת אלי ולומר מה שאמרת? ' ( חשוב לציין. אין זו התנהגות גרמנית טיפוסית') 'לא יודעת. אין לי מושג מה גרם לי לסטות מן הדרך דווקא אליך' 'ראית את העבודות שלי קודם במשך התערוכה?' 'לא. הייתי עסוקה בבניין אחר. זו הפעם הראשונה שעברתי בביתן הזה אבל משהו דחף אותי אליך והרגשתי שאני מוכרחה לומר את מה שאמרתי'.

המלאך הזאת פתחה לי שער שאני משער שהייתי מגיע אליו בעצמי אלא שהיא חסכה לי שנים של חיפוש וממון עצום שלא היה לי אז.

למה? למה היא? למה אני?

בהמשך ה-Teufel הפרטי שלי.

+  Teufel - שדון בגרמנית