בידי אויב

ראיון בלעדי עם בני רגב, אחיו של החייל השבוי, אלדד רגב.

מאת צוות שיעור-טיימס

אלדד רגב נחטף עם חברו לסיור, אהוד גולדווסר, ב-12 ביולי 2006, במהלך סיור לאורך גבול לבנון. שרשרת האירועים שבאה בעקבות חטיפתם של אלדד ואודי, הביאה לפתיחתה של מלחמת לבנון השנייה.

כמעט שנתיים חלפו מאז נחטפו אלדד ואודי, ועדיין, אין כל סימן שיעיד על מצבם או מקומם. הביטוי "חוסר אונים" אינו אלא לשון המעטה.

אנחנו מבקשים מקוראינו לפעול בכל דרך אפשרית לעזור להחזיר את שני החיילים האלה הביתה לשלום.

תוכל לספר לנו מעט על אלדד? מה הוא מייצג בשבילך?
אלדד אמור להיות היום בן 27; הוא אחי הצעיר (בני שותק כמה רגעים).

כשנחטף, הוא למד במכינה למשפטים, והאישור הרשמי לקבלתו לפקולטה למשפטים, הגיע אחרי שנחטף. מי הוא? אני חושב שהתכונה שהכי אפיינה אותו הייתה נחישות. יש לו עקרונות, בנושאים פוליטיים, בנושאים אישיים... ברגע שהוא קבע עמדה לגבי משהו, הוא נצמד אליה בכל הכוח.

איזה זיכרון על אלדד נשאר אצלך חזק במיוחד?
הפעם האחרונה שהוא שיחק עם הבן שלי. היה לו כזה קשר נהדר עם ילדים, בייחוד עם האחיינים שלו

.

איך אתם מתמודדים, כמשפחה דתית, עם מצב קשה כל כך?
אם אתה שואל על האמונה שלנו או על שאלות כמו למה זה קרה - החינוך שלנו לימד אותנו לא לשאול שאלות כאלה. זה משמים, ולא שואלים שאלות על אלוקים, כי הוא יודע מה טוב.

אנחנו מנסים לשנות את המצב, אנחנו מנסים להחזיר אותו ואת האחרים. אבל מבחינת האמונה, יש לנו אותן המחשבות ואותם המעשים כמו תמיד. אני לא יכול לומר שהשתנינו - לא אני, לא האחים שלי, לא אבא שלי.

לא חסר עם מה להתמודד; לא רק החטיפה, אלא ההיעדרות הממושכת. זה קורה כשמאבדים מישהו. איבדתי את אמי לפני 9 שנים ולא איבדתי את אמונתי. זה לא שינה אותי. אולי זה שינה לאלדד... אבל בתור אדם דתי, אני עדיין מאמין, אני עדיין מתפלל. צריך לברך על הרעה כמו שמברכים על הטובה. לא פשוט לברך על הרעה, אבל אף אחד לא הבטיח שיהיה לנו רק טוב כל החיים... אז אנחנו מתמודדים...

כיצד עוזרת לך הקהילה?
בהחלט יש תמיכה. חברים קרובים, חברי קהילה ובאופן כללי, אנשים שמזהים אותי ברחוב. בהחלט יש עידוד, תמיכה ואחדות להשבת אחינו.

יש דברים ספציפיים שהם עושים שעוזרים לך להמשיך הלאה?
מלות עידוד בהחלט עוזרות ומחזקות אותנו. מכתבים מילדים, שאלות, טלפונים... אבא שלי במיוחד מקבל המון. העולם חייב, על פי החלטת האו"ם, לקרוא לשחרור מיידי. אנחנו יודעים שלא נזכה לשחרור מיידי, אבל זה מה שאנחנו דורשים.

אז כל מי שזה מפריע לו, שיחשוב על דרכים שבהן הוא עצמו יכול לעזור. אם למישהו יש השפעה בקהילה שלו או באיזשהו ארגון, שינסה להפעיל את הכוח הזה לענייננו. אנחנו מבקשים מהאנשים לעזור בדרך הזאת.

יש אסטרטגיה? מה התמונה הכללית עכשיו? איפה הדברים עומדים?
למדינה יש אסטרטגיה. שרים בממשלה אמרו לנו שמייד אחרי המלחמה יפתחו במו"מ עם החיזבאללה. הם קודם כל מנסים לברר אם הם עדיין בחיים, ואז רוצים להחזיר אותם ארצה. אבל את האסטרטגיה הזאת הם מובילים כבר יותר משנה וחצי.

יש משא ומתן, אבל לא השגנו שם התקדמות במשך יותר משנה וחצי. אנחנו אפילו עוד לא יודעים אם הם בחיים! ומה עשינו? עשינו מלחמה, למרות שאנחנו יודעים ששחרורם של אלדד ואודי לא היה אחת ממטרות המלחמה.

האם המשא ומתן נמשך בקביעות?
המגעים אינם מתמשכים וגם אינם ישירים. זה כאילו שיש אנשים שיושבים סביב שולחן, בצד אחד ישראלים ובשני חיזבאללה, והם מתדיינים באמצעות מתווך מטעם האו"ם שהולך לשם וחוזר, הולך, חוזר...

המגעים מתקיימים פעם בשבוע שבועיים... לאט מאוד, במשך תקופת זמן ממושכת. אנשים מדברים, אבל לא הייתה שום התקדמות.

האם יש ממסד, ארגון או דמות ציבורית שמאכזבים אתכם? מישהו שהיה יכול לעשות יותר, אבל לא עושה?
קודם כל, המדינות שחתמו על החלטת האו"ם לשחרור מיידי. הן חתמו על הנייר הזה, אבל אף אחת לא קיימה מה שהבטיחה. אי שחרורם של אלדד ואודי הוא הפרת חוק בינלאומי. זה נגד ועידת האו"ם, נגד החלטת האו"ם, ואף אחד לא מוציא מילה בנדון. אפילו לא דורשים את שחרורם המיידי.

הדמות הציבורית שממנה אנחנו הכי מאוכזבים, היא זאת שניהלה את המשא-ומתן גם בזמן המלחמה וגם אחריה: אהוד אולמרט. זאת האחריות שלו; הוא האדם שחייב לשנות את המצב הקיים. אני לא חושב שהוא אדיש... גם הוא אבא. כשהוא יושב עם אבא שלי, נראה לי שהוא מבין את הכאב.

יש נקודות שבירה? רגעי ייאוש?
יש רגעים מסוימים שבהם באמת יש לך ספקות. אתה במצב שאתה פשוט לא רואה את הסוף. שום דבר לא קורה והימים חולפים ושום דבר לא קורה. יש המון תסכול מהמצב הנוכחי... כבר יותר משנה וחצי של משא ומתן וממש כלום לא התקדם. אלדד ואודי לא כאן. זה בא גם מהעובדה שהמדינה לא משיגה שום מידע על גורלם. זה יותר תסכול; לא ייאוש.

איך אתה מרגיש עם ההשוואה לגלעד שליט או רון ארד?
לגבי גלעד שליט, יש הבדלים בולטים רבים. קודם כל, אנחנו יודעים שהוא חי. הוא חי בשבי. אנחנו לא יודעים מה מצבו, אבל אנחנו יודעים שהוא חי.

לגבי רון, ידענו שהוא היה חי, אבל כעת אנחנו כבר לא יודעים. ההשוואה עם רון ארד סבירה יותר. אנחנו מדברים על אותה מדינה, אותו ארגון...

ההשוואה עצמה לא עושה לי כלום, חוץ מהנקודה שרון ארד עדיין בשבי. אני מתכוון שהמצב עם רון ארד הוא תמרור אזהרה; חלפו שנים רבות ושום דבר לא קרה, אנחנו עדיין לא יודעים מה מצבו. זה מראה לנו מה יקרה אם לא נעבוד על שחרורם עכשיו.

מה הקשר שלכם עם משפחות שליט וגולדווסר?
אנחנו קשורים מאוד. אנחנו מעדכנים זה את זה ומדווחים זה לזה.

באיזו מידה אתם מקבלים עזרה או תמיכה מהקהילה היהודית בתפוצות?
משפחות גולדווסר ושליט יוצאות הרבה לחו"ל. יש תמיכה מאסיבית. בכל בית כנסת שאליו הגעתי בשבת, אמרו תפילה מיוחדת לשובם של הנעדרים. אני באמת מרגיש שיש רצון לעזור לנו ולהשפיע על ממשלות אחרות לעשות מה שהן יכולות.

אני חושב שהבעיה העיקרית בשלב זה נמצאת בצד הישראלי, וזאת בעיה של אומץ. אין מספיק אומץ לפעול. מצפים מאיתנו לסכן את חיינו למען המדינה כשאנחנו בצבא, אבל כשמשהו כזה קורה, המדינה לא מסכנת את עצמה בשבילך.

כמו שאני רואה את זה, החיזבאללה לא רואה שום מחויבות לשחרר אותם. ממש שום מחויבות, ולישראל חסר האומץ לפעול.

האם יש מסר מיוחד שהיית רוצה להעביר ליהודי התפוצות?
אם מפריע לכם שיושבים חיילים בשבי במשך קרוב לשנתיים, ואף אחד לא יודע אם הם זקוקים לסיוע רפואי או אפילו אם הם חיים, ושהמשפחה שלהם לא שמעה שום דבר והחיזבאללה מסרב לשחרר כל מידע - אז כל אחד במקום בו הוא נמצא, צריך לעשות משהו. איפה שיש עשייה, יש השפעה.

החיזבאללה שואף להיות גוף פוליטי לגיטימי, לא סתם ארגון טרור. הדרך שלהם להגיע לזה היא באמצעות אלדד ואודי, ואי העברת כל מידע שהוא בנוגע אליהם. כל עוד הם מסתירים מידע, זו הפרת החוק הבינלאומי ונגד זכויות האדם.

כל אחד בקהילה שלו צריך לנצל את השפעתו בכל דרך שהוא יכול.

מה הדבר הראשון שאלדד יעשה לכשישוחרר?
הוא יחזור למשפחתו. המשפחה מאוד חשובה לו. הוא צריך לפגוש את האחיינים החדשים שנולדו בינתיים... ואם ירצה ה', יש עוד ילד בדרך. זה מה שהוא יעשה קודם כל - הוא יהיה עם המשפחה שלו.

אם מישהו רוצה להתנדב בארץ או בחו"ל, לאן לפנות?
אנחנו עובדים עם ארגון שנקרא הבנים, וכל מי שרוצה לקחת חלק יכול למצוא מידע דרך אתר האינטרנט שלהם. הפעלת לחץ על החיזבאללה היא קריטית, והלחץ הכי יעיל בא ממדינות המערב. ועידות, פורומים, נאומים, עצרות, הפגנות... כל דבר שמגיע לתקשורת או לפוליטיקאים עוזר בהחלט.

אם אלדד יכול לשמוע אותך, מה היית רוצה לומר לו?
אנחנו עושים כל מה שביכולתנו, בכל כוחנו, כדי להוציא אותך משם.

לאשתי ולי נולד בן זמן קצר אחרי החטיפה. קראנו לא איתן פדואל. זה המסר שלי: שה' ישחרר את אלדד ויפדה אותו בקרוב.

אנא, התפללו עבור: אלדד בן טובה, אהוד בן מלכה וגלעד בן אביבה.

*המאמר פורסם לראשונה בשיעור-טיימס