כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    היום של הפצצה (בשיבה טובה)

    0 תגובות   יום רביעי, 21/2/07, 04:24

    היום החלטתי לעשות מעשה. לחקות את נתי, ולקחת את הדיגיטאלית שלי ליום אפור ומשעמם. באמת שצילמתי כל שטות מהרגע שיצאתי מהבית היום ב8 בבוקר, חשבתי שתצא לי גלרייה דומה לשל נתי. למרות שהייתה לי הרגשה שלצלם יום בראשון לציון זה כמו לאכול במקדונלדס- צפוי ומשעמם ונותן הרגשה של מיותרות רגע אחרי.(לצפיה בתמונות, יש להקליק עליהן)

     

    אוטובוס בוקרזה התחיל בלקחת את האוטובוס עם המסלול הכי ארוך בעולם מלהגיע מנקודה A לB. יש סיכוי שחצינו יבשת בדרך להגיע מצד אחד של העיר לשני, אבל אל תתפסו אותי במילה משום שיש סיכוי שהחלפתי איזור זמן, והשעון שלי כבר לא מכוון.

     

     

     

    ניירת זה המשיך בעוד יום משרדי משעמם, שהסתכם בכך שלקחתי ערימות נייר לא קשורות, הפכתי אותן לקשורות, ושלחתי אותן לבית המשפט שיהפוך אותן בחזרה לערימות נייר לא קשורות זו לזו, בדרך השופט, הרשם, הבוס, ואפילו הדוור ימצאו לפחות שש שגיאות בכתב התביעה. סיזיפוס פראייר לידי.

     

     

    אבלבדרך הבייתה ראיתי את מועדת האבל הכי מקורית (מותר להגיד?) שראיתי בחיי. מסתבר שהמדפיס טעה ורשם בפתיח "בצער רב אנו מודיעים על פטירתו בשעה טובה של אבינו וסבנו היקר". אני לא יודע אם זאת המשפחה, או סתם מישהו שם לב, וכיסה את המילה הסוררת בפתק שעליו המילה "בשיבה". איש דפוס אידיוט או עם חוש הומור ממש שחור?

     

     

     

    אוטובוס ערב אחרי שנשבר שיא קו האוטובוס הארוך בעולם בבוקר, הבנתי בדרך הביתה, שהיום הוא יום שיאי הגינס של "אגד". זאת משום שחזרתי בקו הצפוף בעולם. עכשיו הבנתי איך עושים את התמונות האלה בעיתונים עם המיליון הודים שעולים על כל בורג ברכבת.

     

     

     

    גוי עושה פרצוףהגעתי הביתה, והוצאתי את הדובה הארקטית החוצה. היא בתמורה לפרויקט שלי, דיגמנה מבט של יודה לוי בורח מבוצ'וצ'ו. הודתי לה על שיתוף הפעולה בנתח פסטרמה משובח (שבועיים במקרר, הוא היה משובח מתישהו), קצת טלוויזיה, ויצאתי לקחת את האוטו תל אביבה.

     

     

     

    הרצלריקבדרך הרחובות היו ריקים, אבל ממש ריקים. רחוב הרצל הראשי והסואן של ראשון לציון שמם באופן מחשיד ממכוניות ובני אדם, והבודדים שהיו ברחוב הלכו באמצע הכביש התלת נתיבי, כאילו יום כיפור נכנס ולא סיפרו לי.

     

     

     

    מחסוםכשהתקרבתי למקום שבו אחי השאיר לי את הרכב, ראיתי מחסומים בכל מקום, הבנתי דיי מהר, שמחפשים את הפצצה אצלי בשכונה. חגיגה של ממש, עם איפוק מפת יע של עשרות מכוניות והולכי רגל שנתקעו שעות במקום ללא תזוזה. כתב של גל"צ מנסה להוציא ממני את עדות לאימה שלא התרחשה.

     

     

    אוטובוסשלפתי את המצלמה מהכיס. נהג אגד שכבר פתח את הדלתות לנוסעים שעזבו אותו, רענן את ארשת הפנים העייפה שלו, שנבעה ככל הניראה מחוסר תנועה של שעות, ברגע שהוא ראה אותי מסתובב עם מצלמה. הוא צעק לי "אתה! מאיפה אתה, אחי?", התשובה שלי "אני סתם מצלם..." נקטעה ופורשה כ"אני צלם מקצועי ואתה תהיה בכותרת מחר בבוקר, בעצם לא ,יודע מה ,בוא נעשה לך תמונת כרום שתצורף לגיליון כמו שעושים לרמטכ"ל". הוא ביקש שאני אצלם אותו. זה קרה, כמה פעמים,ליתר דיוק: "עד שייצא טוב, אחי!". "איפה זה יפורסם אחי?". עניתי "אתה קורא YNET? (אחי)". הוא שאל מה זה, מה שהוביל לתשובה המתבקשת "זה יהיה שם, גג עד מחר, תעקוב, אחי".

     

     

    הצפרדע השיטוט בין הסמטאות בניסיון נואש להגיע לאוטו שלי הוביל אותי בסופו של דבר למרכז ההמולה: עשרות אנשי שב"כ, מג"ב, יס"מ, מד"א ועוד רשאי תיבות של שלוש אותיות התגודדו סביב פח צרפדע שנח לו בזווית על זרוע של משאית זבל, את הזרוע ניתן לראות בתמונה באופן חשוך מעל לטיוטה. תוך כמה דקות של בהיה בהמולה, נערה מחוצ'קנת ופנסיונר שחמושים ברובה קרבין וכובע של מתנדב משמר אזרחי סיפרו לי שהפצצה היא הצפרדע. "אולי מישהו הביא נשיקה לצפרדע והיא הפכה לפצצה?" אמרתי. אף אחד לא זרם עם זה, ההסבר שלי ("נסיך... נשיקה.. צפרדע? יו נו?") אפילו היה משפיל יותר מהבדיחה הלא מצחיקה עצמה.

     

     

    החגיגה התסיימה בעזיבה רועשת נגד התנועה ובמהירות מפורזת של פמלייה מכובדת של רכבים מצקצקי אורות כחולים מנצנצים, מלווים באופנועני משטרה כבדים, ניידות מד"א, רכבי חבלנים ושאר יקרות וקודקודים בפוזה של סיום פרק ב-"24". ג'ק באוור בטח עוד נישאר להוריד איזה מוקפץ בסנדוויץ' בר המשובח שצמוד למקום ההתרחשות. הצלחתי לתפוס את חלק מהשיירה, אבל לא את ג'ק באוור.

     

    [gv data="eMCD2iHmTVI"][/gv]

     

    נכנסתי לאוטו, כיביתי את המצלמה, תוך שניות העיר חזרה לשלה, אחרי 5 שעות של חוסר תזוזה, כולם פתאום ממהרים, מקללים, חותכים ועוקפים. לי לקח כמה רגעים לפני שהתחלתי לנהוג והבנתי שעברתי היום שם, פעמיים, ליד הצפרדע שהפכה לפצצה, עם האוטובוס שלי לעבודה, בערב, ובבוקר. בקו הארוך בעולם ובקו הצפוף בעולם. ראבאק, אמרתי לעצמי, איזה מישהו מהג'יהאד האיסלאמי זרק שם חגורת נפץ בתוך הפח הזה, אולי כשעברתי שם, אולי כשלא. אני לא יודע איזה לבטים היו לו בראש כשחלף לידו האוטובוס שלי, אולי הוא שקל לכסתח את פקודת המבצע שלו שאמרה להתפוצץ בתל אביב? אולי קו 17 המסריח אפילו מעצבן מידי בשביל להתאבד בו?. למחבל יש דאגות אחרות עכשיו, שקשורות לכיסא מאוד קטן, כאבי גב, ומין אנאלי. נו מילא, בקו 17 אפילו כיסא לא היה לי, והזקן שעמד מאחוריי חייך בצורה מחשידה.

     

    בלנד

     

    כוסותהמחשבות הללו נקטעו כשנכנסתי לBLEND התל אביבי. הן אפילו נמחקו אח רי כמה כוסות. הגעתי בשעה וחצי איחור, אבל הגעתי, איך אומרים אצלנו: בשיבה שעה טובה.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אפי פוקס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין