יש פעמים בחיים שאני מחשיב את עצמי מלך העצלנים.

לא תתפסו אותי עומד בתור. אני מוכן לשלם הרבה בשביל שיעמדו בתור בשבילי.

לתפוס תור זו מיומנות, ואני גיליתי שאין לי את זה.
זה בגנים, כולסטרול גבוה וחוסר מיומנות לזהות תור קצר

תמיד אני אתקע בתור אצל הקופאית הכי חדשה שלא יודעת מה הקוד של הלחם.

תמיד מאחורי מישהו בעייתי שלא יודע עברית או שעובר על כל הקבלה ומתלונן.

אני מסרב בתוקף לקחת דואר רשום (תמיד זה דבר רע...)

ועושה הכל שיבואו אליי.

ברוב המקרים זה עובד. חברת חשמל שולחת אליי מישהו לנתק את החשמל ואז אני משלם לו במקום. ככה לפחות אני רואה למי אני משלם ומכיר אנשים חדשים. גם לא עמדתי בתור ויש לי חבר חדש.

בקיצור, אתמול שמחתי לגלות שאפשר לשלם גם את רשיון הרכב דרך האינטרנט.

אמנם גם שם מחכים כי האתר עולה לאט אבל נשמתי עמוק והייתי רגוע.

הדפסתי אישור כמו שצריך עם כל הקודים הנכונים והאסמכתאות. ולא נותר לי אלא למצוא מישהו שייקח את האופנוע לטסט. נשמע פשוט וכמעט כמעט מרגיש כמו מדינה מתוקנת.

אממה, אנחנו לא מדינה מתוקנת.

רק אצלנו, אתה משלם באינטרנט. וצריך להגיע למשרד הרישוי לקחת את הקבלה.

או במקרה אתה שונא תורים, לחכות שבועיים שזה יגיע בדואר.

ורק אז חברים אתה רשאי ללכת לעשות טסט.
אה, וכמובן שדרך האתר זה עולה בעשרה שקלים יותר.

כנראה בשביל הבול לשלוח אליי הביתה את האישור.

עצוב.

איך הפכנו מעם הספר לעם שלא מבין את היתרונות שבאינטרנט.