קודם כל צריך להניח שהפרקליטות תתעשת מן הרפיסות ששקעה בה מאז התיק היווני של אריק שרון ובצעד אמיץ (עבורה, במצבה כיום) תעיז להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה. הנחה זו שלי היא לא כל כך ריאלית אחרי ששמעתי את התפתלויותיו של "מושל הדור" - הוא משה לדור פרקליט המדינה. אבל נניח.

אם וכאשר יוגש כתב האישום, להק הפרקליטים של אולמרט לא יתקשה לתכנן קו הגנה.הרי לפניו מספר סיפורים שמהם קל ללמוד, לאזור אומץ, ולהעיז ולשטוח אותם בפני בית המשפט, בניגוד לפרקליטות המדינה שחוששת מהצל של עצמה.

סיפור אחד הוא מן העבר הרחוק - הליברטו של האופרה הקומית של מוצארט "כך עושות כולן" (COSI FAN TUTTI). ויש סיפור ידוע מן העבר הקרוב יותר: סגן נשיא ארה"ב - ספירו אגניו - שעף כמו טיל ממשרתו בגלל שעון זהב שקיבל במתנה; הרפליקה האלמותית שבה הגיב על אסונו שנפל עליו כרעם ביום בהיר "הממזרים שינו את החוקים ולא הודיעו לי" תשוט בדברי הימים עוד דורות רבים. ויש גם סיפור קטן מן הביצה החמימה שלנו: הנשיא אפרים קציר הכריז מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים - "כולנו אשמים". כלומר, אף אחד לא אשם.

הנה כבר היום, בגלי צה"ל, רמז טל זילברשטיין, היועץ להשכיר שמוכן להגן על כל תיזה תמורת התשלום המתאים, גם אם היא הפוכה במאה ושמונים מעלות מן התיזה שהגן עליה שבוע קודם לכן, רמז עבה וגס שאני הקטן הבנתי ממנו כך: "אל תדברו על מעטפות כי כולם מקבלים מעטפות ואני מוכן לספר פרטים, אם תמשיכו לדבר". מה אגיד ומה אומר, אל קאפונה משנות העשרים של המאה הקודמת, לא היה מצליח להתנסח טוב יותר.

מול קו הגנה כזה, שעלול להציל את אולמרט מהרשעה, צריכה להתייצב סערה ציבורית איתנה שצריכה לשים קץ לאנומליה שמעשים פסולים מבחינה אתית, שספר החוקים הישראלי עיוור ביחס אליהם, מקובלים בישראל. לכל היותר עוברים עליהם באנחת יאוש וממשיכים. אך אי-אפשר להמשיך לחיות עם שר אוצר שגונב וראש ממשלה שהוא שנורר קטן ונכלולי ונהנתן גדול על חשבון יהודים אמריקנים תמימים, ציונים נלהבים ואוהבי ישראל.

אחרי שישים שנות עצמאות אפשר לזעוק פעם אחת בקול רם וברור: די, עד כאן!