שוב נפשי לא שקטה בלילות את שנתי מנדידה מונולוגים אין סופיים מדקלמת מיזה שצועק כך את שמי? מי הוא זה שאת השדים שבי מעיר?
את דמותו לא ראיתי בחלומות הוא מופיע כמו רוח יש מבט חודר יש מגע נעים יש חיבוק עוטף מגן יש אפילו ריח מר משכר.
אך את דמותו עוד לא ראיתי את צבע שערו לא ידעתי את משקל גופו לא הרגשתי את גובהו לא עמדתי
ביום אני מוגנת השמש אליי מחייכת בלילה אני שוב נתקפת ואת שהיה אתמול כבר לא זוכרת. |