(מומלץ לראות בדוח הזה הזמנה להצטרף לפעילות אמנסטי, או אפילו להצטרף לארגון כחברים לא פעילים) http://amnesty.org.il/amnestyReport2008.html 60 שנה לאחר הכרזת זכויות האדם האוניברסלית, ההבטחות הגלומות בהכרזה עדיין ממתינות למימוש. מצב זכויות האדם בדרפור, בזימבאבוואה, בעזה, בעיראק, במיאנמר ומקומות נוספים תובעים פעולה מיידית. חוסר צדק, חוסר שוויון והעדר ענישה הם מסממני ההיכר של העולם בתקופתנו.
בישראל: פגיעה מאסיבית בחיי אזרחים חפים מפשע בשטחים הפלסטיניים הכבושים, ניצול הזר והאחר, אי כיבוד ערכים בסיסיים של כבוד אנושי ושוויון, זלזול בזכות לפרנסה הוגנת, בריאות וחינוך מרחיקים אותנו מחזונו של דוד בן גוריון ומיישום הכרזת זכויות האדם האוניברסלית ומגילת העצמאות.
ב-1948 התכנסו באו"ם מנהיגי העולם וחתמו על הכרזת זכויות האדם האוניברסלית. בהכרזה זו הפגינו המדינות מנהיגות ואומץ מרשימים והעניקו לאנושות כלי חשוב וחיוני שאמור היה להוות את התשתית הערכית והמוסדית לעולם צודק ובטוח יותר. כיום, אמנסטי אינטרנשיונל קורא למנהיגי העולם להתנצל על שישה עשורים של כשלון בתחום זכויות האדם ולהתחייב מחדש על שינויים משמעותיים.
"מנהיגי העולם נמצאים במצב של הכחשה אבל לכישלון שלהם יש מחיר גבוה, כפי שעיראק ואפגניסטן הראו, בעיות זכויות האדם אינן טרגדיות מבודדות, הן יכולות להדביק ולהתפשט במהירות כמו וירוס ולסכן את כולנו", מזהירה הגב' איריין קהאן, מזכ"לית "אמנסטי אינטרנשיונל". "מצב זכויות האדם בדרפור, בזימבאבוואה, בעזה, בעיראק ובמיאנמר תובעים פעולה מיידית. חוסר צדק, חוסר שוויון והעדר ענישה הם מסממני ההיכר של העולם כיום. הממשלות חייבות לפעול מיד לצמצם את הפער בין ההבטחות לביצועים".
דו"ח אמנסטי לשנת 2008 קובע כי 60 שנה לאחר שהמדינות החברות באו"ם אימצו את הכרזת זכויות האדם האוניברסלית, אנשים בלפחות 81 מדינות עדיין סובלים מעינויים וטיפול לא נאות, עומדים בפני משפטים לא הוגנים בלפחות 54 מדינות ואינם מורשים לדבר בחופשיות בלפחות 77 מדינות. חלק מהמראות החזקים ביותר בשנת 2007 היו של הנזירים במיאנמר, עורכי דין בפקיסטן ונשים אקטיביסטיות באיראן. כולם דרשו באופן לא אלים צדק, שוויון וחירות ונענו באלימות השלטון. "ישנה דרישה הולכת וגדלה של אנשים שתובעים צדק, חופש ושיוון. הם חסרי מנוחה וכועסים, ולא ירשו להשתיקם, זאת למרות שהמנהיגים מתעלמים מהם, על אף הסכנה בה הם מצויים, אומרת קהאן.
"האיום הגדול ביותר לעתיד זכויות האדם הוא העדר חזון משותף ומנהיגות מאוחדת. שנת 2008 מזמנת הזדמנות נדירה למנהיגים החדשים שעלו לשלטון, ומדינות שעלו לקדמת התודעה העולמית, לאמץ כיוון חדש ולדחות את המדיניות קצרת הרואי שהונהגה בשנים האחרונות והובילה לעולם מפורר ומסוכן יותר", מסבירה קהאן. "המדינות היום חייבות לשמור על אותה רמה של החזון, אומץ, ומחויבות שהובילו את האומות המאוחדות לאמץ את הכרזת זכויות האדם האוניברסלית לפני שישים שנה".
לפיכך אנו קוראים היום לממשלות להוות דוגמא למנהיגות מאוחדת המבוססת על הערכים של הכרזת זכויות האדם האוניברסלית. אנו מצפים מן המדינות החזקות ביותר להוביל את השינוי ולהוות דוגמא:
סין- חייבת לעמוד בהבטחותיה לקראת המשחקים האולימפיים, לשפר את זכויות האדם בתחומה, ולאפשר חופש ביטוי וחופש עיתונות ולשים קץ ל"מחנות חינוך מחדש באמצעות עבודה".
ארצות הברית - חייבת לסגור את מחנה המעצר גוונטנאמו, ואת מחנות המעצר הסודיים, להביא את העצורים לידי משפט הוגן או לשחרר אותם, ולהפסיק את השימוש בעינויים ויחס לא ראוי.
רוסיה - חייבת לגלות סבלנות גדולה יותר כנגד מתנגדים פוליטיים ולהפסיק עם החסינות מעונש ממנה נהנים מפירי זכויות אדם בצ'צניה.
האו"ם - חייב לחקור את המדינות החברות בו שהיו שותפות ב"העלמת" חשודים בטרור ולהנחיל אמות מידה זהות לכולם.
השנה אנו מציינים גם שישים שנה להקמת מדינת ישראל ולקבלת מגילת העצמאות כמסמך המכונן שלה. דוד בן גוריון, מי שכיהן אז כראש הממשלה הראשון, ביקש להתוות את דרכה של המדינה הצעירה והכריז כי "מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים". ואולם 60 שנה מאוחר יותר נראה כי למדינת ישראל יש אכן צבא חזק, טכנולוגיה מתקדמת ועושר יחסי אך היא אינה יכולה להתפאר בדמותה המוסרית וערכיה האנושיים. פגיעה מאסיבית בחיי אזרחים חפים מפשע בשטחים הכבושים, ניצול הזר והאחר, אי כיבוד ערכים בסיסיים של כבוד אנושי ושוויון, זלזול בזכות לפרנסה הוגנת, בריאות וחינוך מרחיקים אותנו מחזונו של דוד בן גוריון ומיישום הכרזת זכויות האדם האוניברסלית ומגילת העצמאות של ישראל.
"בשם הביטחון והשמירה על הזהות היהודית של המדינה, אנחנו עדים להפרות בוטות בזכויות האדם הבסיסיות ביותר של אלו המאיימים על ביטחוננו וזהותנו או נתפסים ככאלו" אומר אמנון וידן, מנכ"ל אמנסטי ישראל. "ליחס לפלסטינים בשטחים, לפליטים האפריקאיים בגבול, לנשים הנסחרות במרכז העיר ולקהילות שלמות שעדיין לא מחוברות לחשמל ולמים יש מכנה משותף אחד – התפיסה השגויה לפיה ניתן להבטיח את בטחונו של האחד על חשבון זכויותיו של האחר. בתפיסה זו אין מנצחים - רק מפסידים". לאתר הדוח המלא: http://report2008.amnesty.org/ |