כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי ב-TheMarker Cafe: "כל שנבקש לו יהי". מוקדש: לאבי, שמואל מרקוס.

    כל שיש לו חשיבות לכלל - הפרט, האומה. וכן אישי, ועל המשפחה. כאשר הכול: מוקדש לאבי, שמואל מרקוס. בתמונה: בחצר משטרת עיראק סוידאן אחרי המבצע שבו נכבשה (שמיני לאחר שבעה שכשלו), בו השתתף.

    Immortal Beloved - תעלומת המאהבת של לודוויג ואן בטהובן

    34 תגובות   יום חמישי, 29/5/08, 00:15

    Countess Giulietta Guicciardi (1784-1856

    התמונה: המדליון, ובו Giulietta Guicciardi portrait

     

      לודוויג ואן בטהובן: דיוקן שצויר ב-1820 על ידי יוזף קארל שטילר

      לודוויג ואן בטהובן

     

       תעלומת המאהבת של לודוויג ואן בטהובן

     

    מאת:  יורם מרקוס

     

     

    Ludwig van Beethoven (1770-1827): Immortal Beloved    

      –  "אהובתו הנצחית" של בטהובן 

     

    זהותה הוודאית של זו שהייתה אהובתו המסתורית, "אהובתי הנצחית האחת והיחידה" (– ציטוט ממכתב שהתגלה מוסתר אחר מותו), לוטה עד היום בערפל.

     

      הצלילים שמייד ינוגנו ויישמעו הם של היצירה:

     

        "Moonlight" Sonata (Sonata quasi una Fantasia), by Ludwig van Beethoven (1770-1827

     

      הוקדשה על ידו ל-:   Giulietta Guicciardi       

    האם היא - אהובתו האלמותית שאליה התכוון?

     

    לצורך הכנתה ועריכתה של רשימה זו, "אהובתו הנצחית" של בטהובן, נזקקתי למקורות רבים שרובם באנגלית.

    בטהובן מעולם לא נישא. אהבותיו היו נואשות, כי כל הנשים בחייו היו בלתי-מושגות: תפוסות (נשואות), או ממעמד גבוה משלו.

     

    סונטת אור ירח (סונטה לפסנתר מס' 14, אופוס 27 מס' 2 ב-C-sharp minor) היא יצירה לפסנתר מאת לודוויג ואן בטהובן (1770 - 1827), שבמקור כונתה על ידו "Quasi una fantasia" (- "כמו פנטזיה", באיטלקית). נכתבה בשנת 1801, והוקדשה לתלמידתו בת ה-17 הרוזנת ג'ולייטה גוויצ'ארדי

     (Countess Giulietta Guicciardi).

     

     

    הצלילים המנוגנים כאן הם החלק הראשון (1st Movement) מתוך שלושה: "Adagio sostenuto". הוא, שבעיקר מושמע, האהוב, המרשים, המפורסם.

     

    הנה תיאור-סיפורי יפה: לודוויג ואן בטהובן שחירשותו כבר הייתה מתקדמת וצריך היה לצעוק לתוך אוזנו או לקרן שנשא עימו כדי שישמע, היה באבל על מות נסיך גרמני שתמך בו... להוסיף שהחירשות שהחלה אצלו בגיל 28 לוותה גם בצלילים ורעשים בלתי קיימים: "tinnitus", בעברית "טנטון".

    הוא היה מיואש, שקע בדיכאון, מונע את עצמו מקשר עם אנשים שהחשיבו אותו לאדם קשה ובלתי נסבל כל זאת בשל בעיית החירשות, ועלתה בו מחשבה לשים קץ לחייו... ואז חל המפנה הגדול, נערה עיוורת שהתגוררה באותו בית שבו גר צעקה באחד הלילות לתוך אוזנו: "הייתי נותנת הכול כדי לראות את אור הירח"! הוא התרגש אז עד דמעות, הבין עד כמה מצבו טוב: רואה, יכול לכתוב תווים, ליצור. הוא חיבר, כהוקרה על כך שהביאה למפנה והצילה את חייו, את היצירה הטובה בכל הזמנים "סונטת אור ירח".

    לציין: הצלילים הקצובים והאיטיים (- אדג'יו) הם צעדים של נושאי הארון בהלווייתו של אותו נסיך גרמני, ידידו ומיטיבו. והצלילים החוזרים על עצמם בחלק הראשון של הסונטה, מבטאים את המלה, השאלה (בגרמנית), "למה"? "למה"!

    בזה עוד לא סיימנו: שלושת התווים - שלושת הצלילים - שבהם נפתחת הסונטה, סול, סול, סול, שהינם במוסיקה G, G, G, הם ראשי-התיבות של שם אהובתו: Giulietta Guicciardi.

    אז נזכור: שלושת הצלילים - כמה זה יפה! - שפותחים את הסונטה המקסימה הזאת, סונטת ליל ירח, G,G,G, הם קריאה שבה וחוזרת בשמה של אהובתו, ג'ולייטה גוויצ'ארדי.

     

    הנה, מה שמצאתי:

    "אהובתו הנצחית": הם הכירו בשנת 1800 כשהיא הייתה בת 16 והוא בן 30, ללא תואר ומעמד, ללא כסף, כשהגיעה מאיטליה לווינה, עם משפחתה העשירה, והוא נתן לה שיעורי פסנתר. בגיל 17, הרוזנת ג'ולייטה גוויצ'ארדי עדיין תלמידתו. הוא מתפעל לא מכושר נגינתה (כמובן), ממנה. חש שנישואים איתה יכולים להביא לו אושר. הוריה, מתנגדים לאפשרות שיינשאו - מעמדה הרם מסכל זאת.

    ג'ולייטה נישאה לרוזן Gallenberg  בנובמבר 1803 והם עזבו את וינה לאיטליה. שנים אחר כך, ב-1822, הוא פגש שוב את ג'ולייטה כשחזרו לווינה... נוכח אז, שהיא אוהבת אותו יותר מאשר את בעלה. מדליון הפורטרט שלה נמצא בין חפציו אחרי מותו (1827), ובמגירה סודית במכתבתו המכתב בן שלושת החלקים - שמתגלה אז לראשונה! - ל"אהובתו הנצחית". כך, הוא פונה אליה ומכנה אותה. למעשה אלה היו שלושה מכתבי אהבה עוקבים אותם השלים ביומיים. כתובים בפנייה ישירה, מנוסחים ברגש רב ומלאי התפעמות ותשוקה. לא מצוינת עליהם השנה, רק היום והחודש; קיץ: הימים 7-6 ביולי. גם שום ציון לגבי מקומות.

    האומנם, דברים שכוונו לרוזנת ג'ולייטה גוויצ'ארדי? - "אהובתו הנצחית", זו אכן היא?

     

     כך נעשה, כדי שנוכל לבחון:

    הועלתה לכאן יצירה נוספת של בטהובן בווידאו-קליפ, "Für Elise". מוכרת מאוד, יפהפייה. ניתן, תוך קריאת ההמשך, ללחוץ "Play" כדי לשמוע עכשיו אותה.

     

    "לאֶלִיזֶה" (מגרמנית: "Für Elise"), יצירה לפסנתר יחיד, הולחנה ונכתבה על ידי בטהובן בערך בשנת 1810 - כשהיה בן 40. חוקרי בטהובן אינם יודעים בוודאות מי הייתה "אליזה". התיאוריה הסבירה ביותר היא שבטהובן קרא במקור ליצירה "לתרזה": "Für Therese" - הכוונה היא תרזה ברונסוויק, אחותו של הדוכס פרנץ פון ברונסוויק שאיתה התכוון בטהובן להתחתן בשנת 1810, אלא שהוא ביטל את נישואיו. קיימת דעה, שהכוונה שלו ב"אהובתו הנצחית האחת והיחידה" הייתה לה. כשהיצירה נתגלתה ופורסמה בשנת 1865 (- 38 שנה לאחר מותו), תועתק השם בצורה שגויה ל"לאליזה" וכתב-היד המקורי אבד.

    Therese Von Brunsvik (1775-1861

    אם כן, לא לג'ולייטה גוויצ'ארדי נועדו המכתבים הנ"ל? - לתרזה ברונסוויק?

    היא, "אהובתו הנצחית"?

    כדי להגביר מבוכה, או 'רק' לתת מעט מושג (בחר אחד משניים), הנה רשימת 'המועמדות':

     

    Giulietta Guicciardi, Therese von Brunswick, Antonie Brentano, Johanna van Beethoven, Countess Anna-Marie Erdődy.

     

     

    זהות המכותבת, הנמענת, שלה מכתבים אלה יועדו, נחשבה שנים רבות לחידה. מחקר שנעשה תוך הצלבת התאריכים הרשומים בראש המכתבים עם תאריכים בחייו ובחיי האנשים הקרובים לו, הגיע לידי מסקנה שהשנה בה נכתבו היא 1812, ומדובר ב-Antonie Brentano.                                                                         Antonie Brentano, Portrait by Joseph Karl Stieler, 1808Antonia Brentano (1780-1869

     

     Antonie Brentano: ילידת וינה, נשואה נישואים לא מאושרים לסוחר מפרנקפורט, צעירה מבטהובן ב-10 שנים. היא שבה לווינה  ב-1810 - שנתיים בטרם נכתבים המכתבים - בשל מחלתו החמורה של אביה, עם ילדיה, כאשר בהמשך גם בעלה מצטרף. כשגיסתה מציגה אותה לבטהובן, נפתחת ההיכרות ביניהם. רוב משך שהותה בווינה היא הייתה חולה, ובטהובן ניגן למענה תכופות. המשפחה הזאת נשארה עד שלהי שנת 1812. ה-Immortal Beloved letters נכתבו בזמן שבו כבר היה ברור שהיא עומדת לעזוב את וינה. אחרי צאתה בסוף 1812  וחזרתה לפרנקפורט, היא ובטהובן מעולם לא נפגשו יותר. אנטוני ברֶנטאנו מתה ב-1869, בגיל 89. בטהובן מת ב-26 במרס 1827: גיל 57. אנליזה שנעשתה בקווצת שיער שנגזרה מראשו יום לאחר מותו וכן בחלק מגולגולתו שנלקח מהקבר ב-1863, הראתה שהרעלת עופרת, ייתכן שהייתה הסיבה להידרדרות בריאותו בשנת חייו האחרונה ולמותו.

     

     

    "Immortal Beloved ", "אהובתי הנצחית", הוא סרטו משנת 1994 של הבמאי ברנרד רוז (ארה"ב) על חיי הפסנתרן והמלחין, מהגדולים בעולם, לודוויג ואן בטהובן. הסרט מתאר מסע ברחבי האימפריה האוסטרית, על ידי מזכירתו וכותב הביוגראפיה שלו, לגילוי זהותה של האשה המסתורית אותה כינה במכתביו שנכתבו בקיץ 1812, קרוב לוודאי בספא של העיר Teplice (- ברפובליקה הצ'כית), "אהובתי הנצחית". n

    K 

     

     

      עדכון, יום ו' 30 במאי 2008 

     

    הואיל וכולם שואלים על הפסנתרנית המרשימה שמבצעת את

    Moonlight Sonata:

     

    Oksana, פסנתרנית ומלחינה, נולדה בסיביר. למדה פסנתר קלאסי מגיל 5, היגרה עם משפחתה מרוסיה ל-Tampa Bay area, פלורידה ב-1993 כשהיא teenager. שמה המלא: Oksana Kolesnikova. זכתה בפלורידה בתחרות פסנתר לאמנים צעירים ובכך למילגה וקבלה ל-Florida State University School of Music היוקרתי. היא מנגנת את כל הקשת מקלאסי עד פופולארי, מתגוררת בלוס אנג'לס קליפורניה, מקיימת מסע הופעות בעולם, נחשבת סלב. מוציאה תקליטורים. הוציאה וידאו-קליפס רבים ב-YouTube, שמאופיינים ברמה הגבוהה של נגינתה ובכך שהיא מקדימה בכל קליפ דברי הסבר.

     

    האתר שלה:

    http://www.oksana-k.com/home

     

    האתר שלה ב-MYSPACE:

    http://profile.myspace.com/index.cfm?fuseaction=user.viewprofile&friendID=50981576

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/2/18 15:07:
      קראתי את הפוסט זמן קצר לאחר שהייתי בקונצרט של אסתרית בלצן שנקרא "אור ירח". נהנית מן הקונצרט, אך ההפתעה הנהדרת היתה כשמצאתי את הפוסט הנפלא, וכלל התגובות. אלף תודות לך, תראה, כמעט עשר שנים לאחר שכתבת, עדיין קוראים ומתרגשים. כל הכבוד ותודה!!!!!
        31/5/08 01:47:

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-05-30 08:15:32

      בוקר,

      לא בכדי פניתי להביא לך מכמנים מאהבתו של דארווין, עשיתי זאת בשל הסיבה שכתבת את תקציר תורת האבולוציה.

      הרי יש מכתבים יפים מאלה שהתפרסמו, כאמור הייתה סיבה לבחירה. אגב, המכתבים מופיעים באנגלית ואני תרגמתי באופן חופשי מהאינטרנט.

      הייתה בי מבוכה, הנה אהבה שכזו - אף משתוקק הוא להיות חולה - כי היא מטפלת בו. ואילו בטהובן" לא זכה שמישהי תקבל אותו כפי שהוא ותטפל בו על מנת להקל עליו.

      החרשות הפכה אותו לאיש קשה וקצר רוח בשל הכאבים שהיו נחלת יומו,

      ידוע כי כאבי אוזניים וכאבי ראש הם לא פחות - מסיוט.

      אבל אין להסיק מכך שאילו לא היה חרש וסובל-  היה אדם "נחמד".

       

      על הקשר האוהב של דארווין עם בתו אנני, אנו יודעים הודות לספר וממקורות יודעי דבר שתיעדו את מסירותו בדרכים שונות של תיעוד ובפליאה. לא מצאתי לנכון להביא מכתבים אלה. נושא הפוסא שלך עוסק במוסיקה, אהבת המוסיקה ואהבת גבר לאישה, (לא לבתו) אם כי גם איזכרתי את אהבתו לילדיו.

      שבת שלום  ושלומות

      ניצה

      הרבה תודה, ניצה היקרה, על הפידבק הכה מושקע, עם המובאות, שעשית רבות בעריכתם.

        31/5/08 01:39:

      צטט: מגית 2008-05-30 08:45:34

      יופי של פוסט

      ובשפת המוסיקה הבאת אהבה 

      אכן: אהבה, נושא שמדבר אליי ואין ספק שגם לרבים רבים אחרים. כמה יפה, שאפשר לקשר אותה למוזיקה.

      תודה לך מגי

        31/5/08 01:36:

      צטט: עוזי10 2008-05-30 08:37:07

      שהתכוונת למקורות רבים אני מבין שחוץ מהאנצקלופדיה שבה יש רק חצי ממה שהבאת ניראה כאילו נסעת לחקור ייש כוח לך

       

      מודה לך, עוזי. מחקרים כבר נעשו, שאבתי מהם וסיכמתי. חלק בלבד, כי קיים הרבה חומר. שוב תודה לך.

        31/5/08 00:08:

      צטט: צלילי הלב 2008-05-29 21:25:16

       - - - ובדעתי להמליץ על הפוסט  הנהדר שלך

      ברשימת המומלצים של הקפה, - - -

       

      עכשיו ראיתי, ב"מומלצים", והניסוח שלך כה משקף, כה מציג בצורה אטראקטיבית, וכה ממצה כשהוא מיטיב לקלוע לעיקר.

      הרבה תודה לך, ליאה.

      יורם

        30/5/08 08:45:

      יופי של פוסט

      ובשפת המוסיקה הבאת אהבה 

        30/5/08 08:37:

      שהתכוונת למקורות רבים אני מבין שחוץ מהאנצקלופדיה שבה יש רק חצי ממה שהבאת ניראה כאילו נסעת לחקור ייש כוח לך

       

      בוקר,

      לא בכדי פניתי להביא לך מכמנים מאהבתו של דארווין, עשיתי זאת בשל הסיבה שכתבת את תקציר תורת האבולוציה.

      הרי יש מכתבים יפים מאלה שהתפרסמו, כאמור הייתה סיבה לבחירה. אגב, המכתבים מופיעים באנגלית ואני תרגמתי באופן חופשי מהאינטרנט.

      הייתה בי מבוכה, הנה אהבה שכזו - אף משתוקק הוא להיות חולה - כי היא מטפלת בו. ואילו בטהובן" לא זכה שמישהי תקבל אותו כפי שהוא ותטפל בו על מנת להקל עליו.

      החרשות הפכה אותו לאיש קשה וקצר רוח בשל הכאבים שהיו נחלת יומו,

      ידוע כי כאבי אוזניים וכאבי ראש הם לא פחות - מסיוט.

      אבל אין להסיק מכך שאילו לא היה חרש וסובל-  היה אדם "נחמד".

       

      על הקשר האוהב של דארווין עם בתו אנני, אנו יודעים הודות לספר וממקורות יודעי דבר שתיעדו את מסירותו בדרכים שונות של תיעוד ובפליאה. לא מצאתי לנכון להביא מכתבים אלה. נושא הפוסא שלך עוסק במוסיקה, אהבת המוסיקה ואהבת גבר לאישה, (לא לבתו) אם כי גם איזכרתי את אהבתו לילדיו.

      שבת שלום  ושלומות

      ניצה

       

        30/5/08 06:08:

      צטט: קשת בענן 2008-05-29 08:31:00

      תודה יורם!

      החכמתי ונהניתי מאד מאד.

       

      הסיפור מאחורי היצירה מרגש עד מאד. היא הצילה את חייו....ויצירותיו מצילות חיים בעצמן.....

      הצד האנושי, כה חשוב כאן. זה גם הדבר שמאפיין את הדברים שאת כותבת ועורכת סיון, ולא פלא, שהוא שהסב כאן את תשומת לבך והתרשמותך.

      הרבה תודה לך, ובהוקרה.

      יורם

        30/5/08 06:05:

      צטט: נטליה36 2008-05-29 17:47:15

      וואו תודה רבה על המידע הרב ששפכת, המוסיקה המלווה בהחלט מוכרת,

      ומוזר שמעולם לא חשבתי לדעת מה מסתתר מאחוריה.

      פוסט מעשיר ביותר*

      מוזיקה היא דבר שמקרב לבבות, שמאחד, והדברים שמאחריה, מאחרי אלה שיוצרים  אותה, בהחלט מרתקים. גם עבורי הרוב חדש, למדתי בעת איסוף החומר, כתיבתו ועריכתו. תודה לך נטליה.

        30/5/08 06:01:

      צטט: לאה אולשר 2008-05-29 08:23:38

      אכן תעלומה ופוסט מרתק ביותר

      מיכאל אוהד עשה פעם תוכנית כזאת ברדיו ואני הייתי צעירה ונפעמת בקשר לכל הנושא הזה

      זאת הרומנטיקה במיטבה: תשוקה, מיסתורין וכמיהה בלתי מושגת

      לצערי תמו כוכביי אבל קבל את תודתי והערכתי

      לא יצא לי להאזין לתכנית של מיכאל אוהד. ברור שהנושא ידוע, נחקר, אני רק ערכתי אותו. לא מצאתי חומר מסודר ושלם בעברית אלא רק מקוטע, לכן המקורות שהסתייעתי בהם היו ברובם באנגלית. אכן, רומנטיקה ובמיטבה. מדובר במיטב, שהחיים יכולים להציע. תודה לך לאה.

        30/5/08 05:56:

       

      צטט: bosmati 2008-05-29 09:03:07

      יורם היקר , בוקר נפלא

      להתעורר עם הפוסט המוסיקלי החדש שלך

      עשית מעשה קסמים כאן

      נהנתי מאוד מאוד מאוד לפתוח את הבוקר עם

      לודוויג ואן בטהובן ...

      אחזור בערב עם כוכב

      המון תודה

      ויום נהדר .

      מודה לך מאוד בשמת, שמחתי שהנושא חולל בך הרגשה כה טבה. התודה היא לבטהובן, לא לי - הגאון, ברמה עולמית, של כל הזמנים והתקופות עד ימינו. דווקא ליקוי השמיעה שהביא אותו לחירשות מלאה, הגביר את יכולת היצירה שלו ובצורה מדהימה. את היצירות הטובות ביותר, כתב כשהיה חירש לגמרי, ורק גאון מסוגל לכך.

        30/5/08 05:51:

       

      צטט: jackpot 2008-05-30 00:02:39

      יורם חבר יקר שלי

      הזכרת לי מנגינות שכבר המון זמן לא יצא לי לשמוע.

      ועל אחת כמה וכמה השילוב של האינפורמציה, המהול בנעימות, בצירוף הבלונדינית

      היפייפיה ששוברת סטיגמות על בלונדיניות :-)

      פוסט מקסים מקסים!!!

      ובכלל, שמחה כל כך לראותך, אחרי זמן רב באתר.

      באהבה רבה

       JACPOT

      *

      מסתבר יותר ויותר Jackpot היקרה שהבלונדיניות, לא מה שחשבנו... מה פתאום חשבנו, מה שהמיתוסים הממעיטים מספרים לנו. אז נוסף לך, שאת הוכחה מהלכת לתזה ההפוכה, גם הפסנתרנית 'הבלונדית' שכולם כה מתרשמים ממנה. ובכן: Oksana האמריקנית שהיא במקור רוסייה אמיתית, מסיביר, לא רק מצודדת וסימפטית וכו' וכו' אלא מוכשרת בצורה בלתי רגילה. ההמשך בעדכון המיוחד שהוספתי לכבודה, עליה.

      שמח תמיד שאת חוזרת, מוסיף - כמובן! - להעריך אותך רבות! בהרבה תודה

      יורם

        30/5/08 05:36:

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-05-30 04:29:48

      כמעט בוקר, רק עכשיו יכולתי להתפנות, לקרוא ולהקשיב בתשומת לב.

      ובשעה כזו, אתה יודע שגם הכוכבים אינם נראים.

      בחרת בדרך מרתקת להציג את נפתולי הלב הבלתי ממומשים של הגאון המוסיקאלי.

      ובמקביל ליצירות שהרעפת עלינו מעניינת ומסקרנת התגובה של גלי גולד, בצד עיסוקך בחומרי הלב הללו.

      ניזכרתי בהפתעה שהבטחת ליום שבת. אני מצפה בקוצר רוח.

      ועד אז, הנה משהו רומנטי שדליתי לאחרונה מתוך הכתובים.

      צ`ארלס דארווין כתב זאת לאשתו לעתיד אֶמָה ב-1838, חודשיים לפני שנישאו: ... מעולם לא היה מישהו כל כך בר מזל כמוני או טוב כמוך... אני חושב המון כמה מעט הראיתי לך, כמה אני חייב לך. אני נשבע לנסות להפוך את עצמי לטוב יותר כך שאהיה ראוי לך וְלוּ מעט... כמו ילד שיש לו משהו שהוא אוהב בצורה בלתי ניתנת לתיאור, אני משתוקק להגיד את המילים אמה יקרה  שלי, שוב ושוב. 

      אני כותב כל מה שעולה בדעתי  ורק לידך לא אכפת לי להישמע טפשי,  לכן אני מתחנן בפנייך לא להקריא את מכתביי לאיש. 

      ובסיפא:

      הייתי קורע את המכתב הזה וכותב אותו מחדש כי הוא שטותי ביותר, אבל אני לא יכול לכתוב מכתב טוב יותר. כמה ימים אחרי שמת, ב-2.5.1882 כתבה אמה, (שחששה שתשכח אם תחיה זמן רב אחריו), דברים שאמר ממש לפני מותו: אני לא חושש אפילו מעט מהמוות. זכרי איזו רעיה טובה היית עבורי. אמרי לילדינו לזכור כמה טובים היו אלי... ועוד,פעמים רבות אמר לה:  כמעט שווה להיות חולה כשאת מטפלת בי.

       

      הרגשות, ואיך נותנים להם ביטוי. וכן הכרת-התודה. הרומנטיקה, כחזות-הכול. אלה הציטוטים שאת מביאה, ניצה. חבל שהחירשות, לא אפשרה לבטהובן להיות אדם נחמד. היא גרמה לו להתרחק מהבריות שחשבו אותו לבלתי נסבל בעליל. במכתבים שהשאיר, ל"אהובתו הנצחית", יש כל כך הרבה רגש. כל כך הרבה רוך.

      הנה ניצה, מה שהכנתי בעקבות הציטוטים שלך, על צ'ארלס דרווין. הרבה תודה לך. כל מלה לאחר הדברים שלהלן, מיותרת:

       

      הקופסה של אנני - צ'רלס דרווין בתו ותורת האבולוציה
      מאת: רנדל קיינס

      הוצאת "כתר".

      אנני היתה בתם הבכןרה של צ'רלס ואמה דרווין. היא מתה בהיותה בת עשר. צ'רלס שישב ליד מיטתה ימים ולילות הנציח את זכרה בכתב, ואמה שמרה את הקופסה למזכרת.

      הקופסא של אנני שימשה לאחסון כלי הכתיבה שלה. התגלתה בתוכה רשימה של דרווין. הוא תיאר בה את הרגשתה של בתו אנני יום יום ולילה לילה בחודשים האחרונים לחייה עד מותה.

      ההשתתפות בסבלה של ילדתו והחמלה שחש כלפיה לימדו את צ'רלס על עוצמתם המתמידה של הרגשות, על פרדוקס הכאב, על ערכו של הזיכרון ועל מגבלותיה של ההבנה האנושית.

        30/5/08 05:07:

      צטט: גלי גולד 2008-05-29 10:39:10

      תודה יורם על האינפורמציה המקסימה הרגישה והרומנטית.

      ואני שואלת את עצמי מדוע לא זכה ? מה היה בו בתת מודע שהזמין עליו דווקא את הבלתי מושגות? האם זה היה  מזוכיזם שטמון בו?

       כל פעם שאני שומעת על מקרים כאלה עצובים , כמו למשל זמרת האופרה הידועה מרייה קלאס וסיפור אהבתה  או "רומיאו וג'וליאט" אנטיגונה .

      מה היה שם באופי שלהם שלא יכלו לממש את אהבתם ובחרו דווקא בבלתי מושגים. איפה הם טעו?למה משהו בתוכם תמיד בחר בבלתי מושג הזה? למה אותו דפוס חזר בחייהם ?ומנסה לחשוב עכשיו שאני כותבת לך ואולי התשובה היא כי לא הסירו התנגדויות. לא קיבלו את החיים בברכה .אלא צורת מחשבתם הייתה כבר פסימית מלכתחילה לא מספיק האמינו בעצמם שהם ראויים להיות מאושרים וזאת הייתה האמת שלהם הסובייקטיבית ועליה הם גם מתו?

      מתו מלשון הפכו את האידיאלים שלהם האלה  לפסלים וסגדו אותם. 

      מהם סגדו?

      את הכמיהה?

      מעניין צריכה לחשוב על זה

      בינתיים הייתה לי שיחה קטעה לי את קוו המחשבה ,

      אולי נמשיך לדון בזה.:)

      אוהבת

       גלי

      מדוע ה'כלל' הזה אצל כמה וכמה או אשה נכספת המהווה משאת-נפש/בלתי-מושגת - או כלום, כלומר או הכול או לא-כלום, קטונתי מלהסביר. כנראה גם אני אחד האנשים, שאין להם נטייה לללכת לפשרות.

      לגבי בטוהבן הסיפור היה קצת מורכב יותר. אולי פרט אחד:

      Giulietta Guicciardi נישאה לרוזן Gallenberg  בנובמבר 1803 והם עזבו את וינה לאיטליה. שנים אחר כך, ב-1822, הוא פגש שוב את ג'ולייטה כשחזרו לווינה... נוכח אז, שהיא אוהבת אותו יותר מאשר את בעלה". אלה הדברים שכתבתי. לא הוספתי, שבשלב הזה הייתה לו אפשרות שתהיה שלו. הוא היה צריך לבחור בין המוסיקה וההלחנה, לבינה, והמוסיקה היא שניצחה. נראה שהוא לא היה בנוי לנישואים, היה בנוי ליצירה אינטנסיבית... עצוב? מעט... אבל את העצבות, מפיגות היצירות הנפלאות שהביא לאנושות.

      יורם, בברכה. הרבה תודה לך גלי!

        30/5/08 04:48:

      צטט: irmi amir 2008-05-29 15:04:15

      נפלא. בטהובן הוא המלחין האהוב עלי - ועכשיו גם הפסנתרנית הבלונדינית אהובה עלי.... אולי היא הייתה המאהבת? תודה יורם על הסיפור המרתק ועל הפוסט המעשיר.

      שמח שהיה לטעמך, ירמי.

      במיוחד בשל ההתלהבות שלך מהפסנתרנית המבצעת, הבאתי עדכון (צורף לתחתית הפוסט).

      Oksana, אכן, היא משכמה ומעלה אם ניתן להתבטא כך. אם בטהובן היה לטעמה לו היה חי, זו כבר שאלה אחרת... תודה לך ירמי.

        30/5/08 04:40:

      צטט: שיר אביב 2008-05-29 07:35:36

      תודה יורם שלימדתני דבר חדש שלא ידעתי.. והמוזיקה אף היא נפלאה.. גל

      זה הרי תפקידה של מוזיקה, לשמח ולהעשיר אותנו.

      וגם אני למדתי מהעבודה הזו, עד כמה חשובים הדברים שברקע. לא רק היצירות, גם היוצרים וכל שקשור בם. בתודה לך, גל.

        30/5/08 04:33:

       

      צטט: כש-רונית 2008-05-29 02:36:37

       

       פוסט מדהההההים!

      כל כך נהניתי

      זאת אחת היצירות שאני הכי אוהבת בעולם והסיפור מסביב לה פשוט העשיר אותי !

      תודה, תודה, תודה

      לילה טוב

      רונית

      שמח שקלעתי לתחום האהוב עלייך, רונית. מאוד מעריך את דברייך.

      בברכה, יורם

      כמעט בוקר, רק עכשיו יכולתי להתפנות, לקרוא ולהקשיב בתשומת לב.

      ובשעה כזו, אתה יודע שגם הכוכבים אינם נראים.

      בחרת בדרך מרתקת להציג את נפתולי הלב הבלתי ממומשים של הגאון המוסיקאלי.

      ובמקביל ליצירות שהרעפת עלינו מעניינת ומסקרנת התגובה של גלי גולד, בצד עיסוקך בחומרי הלב הללו.

      ניזכרתי בהפתעה שהבטחת ליום שבת. אני מצפה בקוצר רוח.

      ועד אז, הנה משהו רומנטי שדליתי לאחרונה מתוך הכתובים.

       

      צ`ארלס דארווין כתב זאת לאשתו לעתיד אֶמָה ב-1838, חודשיים לפני שנישאו: ... מעולם לא היה מישהו כל כך בר מזל כמוני או טוב כמוך... אני חושב המון כמה מעט הראיתי לך, כמה אני חייב לך. אני נשבע לנסות להפוך את עצמי לטוב יותר כך שאהיה ראוי לך וְלוּ מעט... כמו ילד שיש לו משהו שהוא אוהב בצורה בלתי ניתנת לתיאור, אני משתוקק להגיד את המילים אמה יקרה  שלי, שוב ושוב. 

      אני כותב כל מה שעולה בדעתי  ורק לידך לא אכפת לי להישמע טפשי,  לכן אני מתחנן בפנייך לא להקריא את מכתביי לאיש. 

      ובסיפא:

      הייתי קורע את המכתב הזה וכותב אותו מחדש כי הוא שטותי ביותר, אבל אני לא יכול לכתוב מכתב טוב יותר. כמה ימים אחרי שמת, ב-2.5.1882 כתבה אמה, (שחששה שתשכח אם תחיה זמן רב אחריו), דברים שאמר ממש לפני מותו: אני לא חושש אפילו מעט מהמוות. זכרי איזו רעיה טובה היית עבורי. אמרי לילדינו לזכור כמה טובים היו אלי... ועוד,פעמים רבות אמר לה:  כמעט שווה להיות חולה כשאת מטפלת בי.

       

        30/5/08 04:22:

      צטט: צלילי הלב 2008-05-29 21:25:16

      יורם היקר,

      התמוגגתי מהפוסט המדהים ביופיו שכתבת,

      שעשוי בטוב טעם לא רק בצבע , אלא  גם באופן כתיבתו והגשתו,

      והסיפור ...הסיפור ...שלעולם אינו נגמר,

      על אהובתו הנצחית של לודויג ואן בטהובן,

      ועל תעלומתה של המוזה שכנראה לעולם לא נדע על פשרה,

      ולעיניין המוזה,

      כל כך כיף לדעת שמחשבה יכולה לרדוף את המחשבה, וכך פוסט יכול גם לרדוף את הפוסט,

      ואלי כאן ההמשך המושקע המשכיל  בעקבות המוזה שנחתה כנראה על שנינו,

      תודה

      ובדעתי להמליץ על הפוסט  הנהדר שלך ברשימת המומלצים של הקפה,

      כי הוא פשוט איכותי ומיוחד

      כוכב אחד זה רק הוקרה הסמלית על עבודתך:)

      ליאה

       

      הרבה תודה לך, ליאה. את ראשית העבודה על בטהובן והתעלומה סביב "אהובתו הנצחית" עשיתי בעקבות וידיאו קליפ "סונטת האביב" של בטהובן שהבאת, לאחר מכן, במקביל, שנינו ערכנו, מבלי שאחד ידע לגבי השני, רשימה - פוסט - בנושא. את התרכזת במוטיב היצירה, מניעיה ורקעה, כשחלק מובנה ממנה בטהובן והמוזה שלו, ואני, בתעלומה הקשורה בבטהובן ובזהותה של זו שכה הקסימה אותו - בניסיונות לפצחה.

      אנצל הזדמנות זו, להמליץ על החלק שלך. הנה הקישור: 

      תהליכי היצירה.... 

      חובבי המוזיקה והיצירה, מוזמנים להיכנס אליו וליהנות ממנו.

      בהוקרה לך, יורם.

        30/5/08 00:02:

      יורם חבר יקר שלי

      הזכרת לי מנגינות שכבר המון זמן לא יצא לי לשמוע.

      ועל אחת כמה וכמה השילוב של האינפורמציה, המהול בנעימות, בצירוף הבלונדינית

      היפייפיה ששוברת סטיגמות על בלונדיניות :-)

      פוסט מקסים מקסים!!!

      ובכלל, שמחה כל כך לראותך, אחרי זמן רב באתר.

      באהבה רבה

       JACPOT

      *

        29/5/08 21:25:

      יורם היקר,

      התמוגגתי מהפוסט המדהים ביופיו שכתבת,

      שעשוי בטוב טעם לא רק בצבע , אלא  גם באופן כתיבתו והגשתו,

      והסיפור ...הסיפור ...שלעולם אינו נגמר,

      על אהובתו הנצחית של לודויג ואן בטהובן,

      ועל תעלומתה של המוזה שכנראה לעולם לא נדע על פשרה,

      ולעיניין המוזה,

      כל כך כיף לדעת שמחשבה יכולה לרדוף את המחשבה, וכך פוסט יכול גם לרדוף את הפוסט,

      ואלי כאן ההמשך המושקע המשכיל  בעקבות המוזה שנחתה כנראה על שנינו,

      תודה

      ובדעתי להמליץ על הפוסט  הנהדר שלך ברשימת המומלצים של הקפה,

      כי הוא פשוט איכותי ומיוחד

      כוכב אחד זה רק הוקרה הסמלית על עבודתך:)

      ליאה

       

        29/5/08 17:47:

      וואו תודה רבה על המידע הרב ששפכת, המוסיקה המלווה בהחלט מוכרת,

      ומוזר שמעולם לא חשבתילדעת מה מסתתר מאחוריה.

      פוסט מעשיר ביותר*

        29/5/08 17:43:

      יורם היקר

      חזרתי עם כוכב

      נהנתי מאוד

      תודה

        *

        29/5/08 17:42:

      רוחות שולטות בנו! תמיד ידעתי.

      האמת: הוספתי תמונות לפוסט, ודבר זה ככל הנראה גרם לשיבוש.

      בערב - עובד עכשיו על הפוסט החדש שמיועד לשבת - אתחיל לכתוב פידבקים: לך גלי, לסיון ("קשת בענן"), ירמי עמיר, בשמת, כש-רונית שהייתה הפותחת והראשונה, גלי 'השנייה' ("שיר אביב"), לאה אולשר - ל כ ו ל ם. בהערכה, ותודה

        29/5/08 17:23:

      אופס איזה קטע , פתאום הם חזרו יחד עם התגובה החדשה שלי

       נשבעת לך לפני רגע הם לא היו. הוקוס פוקוס.

        29/5/08 17:22:

      התגובות נמחקו כניראה עשית שינוי כשחליפים פוסט אז זה קורה:)

       

      בכל אופן אוהבת אותך ושחותמי יהיה גם על הפוסט הזה. חחחח

      ביי גלי

      נפלא. בטהובן הוא המלחין האהוב עלי - ועכשיו גם הפסנתרנית הבלונדינית אהובה עלי.... אולי היא הייתה המאהבת? תודה יורם על הסיפור המרתק ועל הפוסט המעשיר.
        29/5/08 10:39:

      תודה יורם על האינפורמציה המקסימה הרגישה והרומנטית.

      ואני שואלת את עצמי מדוע לא זכה ? מה היה בו בתת מודע שהזמין עליו דווקא את הבלתי מושגות? האם זה היה  מזוכיזם שטמון בו?

       כל פעם שאני שומעת על מקרים כאלה עצובים , כמו למשל זמרת האופרה הידועה מרייה קלאס וסיפור אהבתה  או "רומיאו וג'וליאט" אנטיגונה .

      מה היה שם באופי שלהם שלא יכלו לממש את אהבתם ובחרו דווקא בבלתי מושגים. איפה הם טעו?למה משהו בתוכם תמיד בחר בבלתי מושג הזה? למה אותו דפוס חזר בחייהם ?ומנסה לחשוב עכשיו שאני כותבת לך ואולי התשובה היא כי לא הסירו התנגדויות. לא קיבלו את החיים בברכה .אלא צורת מחשבתם הייתה כבר פסימית מלכתחילה לא מספיק האמינו בעצמם שהם ראויים להיות מאושרים וזאת הייתה האמת שלהם הסובייקטיבית ועליה הם גם מתו?

      מתו מלשון הפכו את האידיאלים שלהם האלה  לפסלים וסגדו אותם. 

      מהם סגדו?

      את הכמיהה?

      מעניין צריכה לחשוב על זה

      בינתיים הייתה לי שיחה קטעה לי את קוו המחשבה ,

      אולי נמשיך לדון בזה.:)

      אוהבת

       גלי

        29/5/08 09:03:

      יורם היקר , בוקר נפלא

      להתעורר עם הפוסט המוסיקלי החדש שלך

      עשית מעשה קסמים כאן

      נהנתי מאוד מאוד מאוד לפתוח את הבוקר עם

      לודוויג ואן בטהובן ...

      אחזור בערב עם כוכב

      המון תודה

      ויום נהדר .

        29/5/08 08:31:

      תודה יורם!

      החכמתי ונהניתי מאד מאד.

       

      הסיפור מאחורי היצירה מרגש עד מאד. היא הצילה את חייו....ויצירותיו מצילות חיים בעצמן.....

        29/5/08 08:23:

      אכן תעלומה ופוסט מרתק ביותר

      מיכאל אוהד עשה פעם תוכנית כזאת ברדיו ואני הייתי צעירה ונפעמת בקשר לכל הנושא הזה

      זאת הרומנטיקה במיטבה: תשוקה, מיסתוריןוכמיהה בלתי מושגת

      לצערי תמו כוכביי אבל קבל את תודתי והערכתי

        29/5/08 07:35:
      תודה יורם שלימדתני דבר חדש שלא ידעתי.. והמוזיקה אף היא נפלאה.. גל
        29/5/08 02:36:

       

       פוסט מדהההההים!

      כל כך נהניתי

      זאת אחת היצירות שאני הכי אוהבת בעולם והסיפור מסביב לה פשוט העשיר אותי !

      תודה, תודה, תודה

      לילה טוב

      רונית

      ארכיון

      פרופיל

      yoram marcus
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין