נהרות הימים שזרמו לבלי שוב,

שטפוני בזרמי זיכרונות ורגעי זמן גנוב,

ממגירות זכרוני מעלה באוב תמונות אתמוליי

ואגלי טיפות רגעים משטף חיי. 

מול נייר לבן בתולי אני יושב כעת,

ובטוח שגם אתה ליד שולחנך מושך בעט,

ומכפר על פרקי הזמן שעבר,

ומכתים בדמעות דיו את דף הנייר. 

נהרות הימים שזרמו לבלי שוב,

הביאוני להבין את מה שבאמת חשוב,

ואין כעס, אין אשמים אין אשמה,