כותרות TheMarker >>
    page id : 9

    ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café

    כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.

    ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.

    אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    המכתב / ניצה צמרת

    32 תגובות   יום חמישי, 29/5/08, 11:08

    בשמונה וחצי בבוקר התקשר ישראל. אני לא מכירה אותו, הוא היה פעם ברשת החברתית של הקפה, נשארנו חברים לעט ולפעמים לטלפון.

    "ניצונת, את בסדר?"

    כן ,אמרתי, רק שהערת אותי וזה לא לעניין. מה קרה?

    "ראיתי שכתבת פוסט ונדאגתי".

    אני אדבר איתך אחר כך, אמרתי וניתקתי.  

    ---

    יש נוחות מסוימת בעבודה מהבית. אני אוהבת לעבוד בלילה ולישון ביום, החתולים שלי שקטים, אף אחד לא מפריע לי להתנהל הפוך.

    פעם ביומיים-שלושה אני יוצאת לרוקן את הפח במכולה שבגינה האחורית. הלוך וחזור אני מונה בקביעות שבעים ושמונה צעדים בדיוק. 

    פעם בשבוע אני הולכת לסופר. שני ליטר חלב, שישה קוטג', שני גביעים גדולים של שמנת חמוצה, שקית נִשנושים לחתולים שלי ולפעמים בקבוק יין אדום. אני מתייצבת בקופה' מעמיסה לתוך התרמיל את המצרכים ועוברת לצד השני של ז'בוטניסקי אל הירקנית העיראקית הקשישה עם כתובות הקעקע. אני בוחרת שניים שלושה ירקות מכל צבע, שבעה תפוחי עץ תפוח לכל יום,  וסלסלת פטריות לבנות שאני מחסלת לפחות חצי ממנה בזמן הקנייה.

    בדרך הביתה, אני עוצרת בפיצוציה של הגרוזיני וקונה סיגריות. העניין הזה עם הסיגריות לא נתפס אצלו, אני קונה מינים שונים בצבעים שונים של קופסאות, דרגות חוזק ואורכים משתנים ותמיד בהקצבה של עד מאה ועשרים שקלים.

    ------------

    אתמול חזרתי מהסיבוב השבועי, תרמיל הגב האפור היה עמוס והכביד על כתפיי, עצרתי לפתוח את תיבת הדואר שלי. שוב קיבלתי  מעטפות  מבנק דיסקונט, אני קורעת אותן אחת אחת ומשליכה לפח בכניסה לבניין. בין המעטפות הירוקות מצאתי עוד שתיים רגילות עם בול.

    הגבר קיבל את פניי בחיכוך זנב אצילי ופלט יבבת שמחה קצרה.

    אני קוראת לו "גבר", השתיים האחרות, הן "מיץ" ו"מוץ" והן תמיד יחד. כדור פרווה לבנבן בן שמונה רגליים, שני זנבות, שני ראשים, ארבע עיניים, שני פיות, ארבע אוזניים ושתי לשונות ורודות.

    כשאני מחפשת אותן זה נשמע חמוד באוזניי, איפה אתן מיצמוץ?

    הוא לעומתן קצת מתנשא, למרות שאותו מצאתי ברחוב. חזרתי מקופת חולים והוא הלך אחריי, אחר כך העז וניתר לפניי, זקף זנב תורן וענטז בחן.  אני חושבת שהוא הריח את מיצמוץ עליי. בשלב מסוים לא התאפקתי, התכופפתי אליו ושאלתי,  היי גבר,  יש לי שתי נסיכות בבית, אתה רוצה לבוא אתי ? והוא בא, אפור קטיפתי וגאה.

    הנסיכות הגיעו ממשפחה טובה. חניתה אנסה אותי לקחת אותן ממנה כשהיו גורות בנות שבועיים. לא יכולתי לסרב לה, היא ממש התחננה ואני עם 'הלא נעים' המפורסם שלי, הסכמתי. חיסנתי אותן והתרגלתי אליהן, היום אני ממש אוהבת אותן.

     

    רגע המפגש בין מיצמוץ לדייר החדש, היה טעון בנהמות וגרגורי קרב. אבל אחרי דקות ספורות הוא התקפל למטבח והתיישב דומם על המחצלת שלמרגלות הכיור. עד היום אני לא יודעת על מה הוא חשב כשישב שם. אולי בכלל התחרט ורצה לשוב לרחוב? 

    למחרת כבר מצאתי אותם משחקים יחד בסלון עם כדור הטניס המרוט.

    כשאני מלטפת אותו, הן נדחפות, כשאני מלטפת אותן הוא צופה בנו נרגן וקנאי. כשאני חוזרת הביתה הוא ממתין לי תמיד ליד הדלת. 

    -------------

    סידרתי את מוצרי החלב, תפוחי העץ והירקות במקרר ופתחתי את המעטפות. האחת הייתה הזמנה מצועצעת לחתונה של הבת של עמיר, הבן דוד מהמושב. הלכתי לרשום את התאריך ביומן. אני אשלח מברק יום קודם.

    במעטפה השנייה היה מכתב. מיששתי את הנייר בין אצבעותיי, העמוד היה צפוף בכתב יד כחול,עגול שלא הכרתי ולמטה ראיתי שחתום השם, רינת. עיניי חלפו על השורות במהירות, קראתי כל מילה.

    "... אנחנו לא מכירות. אולי לעולם לא נכיר. אני אשתו של ... ואני יודעת שהוא היה איתך בשנה שעברה. הוא היה איתך אבל הוא היה גם איתנו.... הסיפור איתך נודע לי במקרה.... חבר שלו ראה אתכם יחד וסיפר לי.  כשנודע לי שיש לו מישהי החלטתי להילחם עליו.... את כנראה לא הראשונה ולא האחרונה, אבל תמיד הוא חוזר אליי.

    למרות הכל אני רוצה שתדעי שאני מאוד אוהבת אותו...........יש לנו שלוש בנות נפלאות, אנחנו משפחה. אין לך מקום במשפחה שלנו. לפני שבוע הוא שוב התחיל להתנהג מוזר ואני חושדת... אני מבקשת ממך, אם הוא חזר אלייך, תשלחי אותו הביתה. אנחנו צריכות אותו, אנחנו אוהבות אותו.

    רינת".  

    ----------------

     

    המכתב עורר את הצורך לכתוב את עזובה 

     http://cafe.themarker.com/view.php?t=451865 

    וההמשך כאן - הסלט יכול לחכות

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=457957

     

    אני נרגשת מההזדהות שלכם, מהתמיכה, מהחיבוקים שקיבלתי.

    איפה הייתם לפני שנה וחצי?

    כמה טוב שאתם כאן עכשיו.

    תודה.

     

    ---------------

     

    כל הזכויות שמורות לכאבי הלב

    ולניצה צמרת

    www.words4u.co.il

    ---------------

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/6/08 21:03:

      ניצה, קראתי את שלושת הפוסטים האחרונים שלך מהסוף להתחלה ,

      וכל העת חלחלה בי המחשבה

      שלא סתם עוברות עלייך ה"חויות" האלו, כי את יודעת לרקוח ריבה מפרי מריר,

      ובמקרה שלך אלוהים נתן אגוזים למי שיש לה שיניים.

      הכתיבה שלך, השיתוף והאהבה שאת מקבלת בחזרה,

      זה הכל שלך!! ואת מקסימה ונדירה.

      תודה לכל מי שהיה כאן.

      ההמשך - הסלט יכול לחכות - http://cafe.themarker.com/view.php?t=457957

       

        31/5/08 21:39:
      חזרתי *
        31/5/08 20:21:
      הכתיבה שלך גרמה לי לקרוא עד למילה האחרונה.נהדרת, עם כל הכאב.
        30/5/08 16:57:

       

      זו את. אני כולי עור ברווז מנוקד מנוקד חידודין חידודין.

      אלוהים...

      *

      אוהבת אותך. זה מה שיש לי לומר.

        30/5/08 15:35:

       

       

       

       

      אין לי מילים.. קראתי את שני הפוסטים ורק רוצה לומר לך שכאב הלב שלך נכנס עמוק לליבי.

      וכואב גם כאן. מחבקת אותך, אישה יפה.

        30/5/08 09:42:

      תיקון-

      המשכילים הם אלה שיזהרו כן לא לטעות.

       טעות טועים טעינו

      אבל גם הרשעים זוהרים בחוכמה שלהם רק שיש חוכמה ויש חוכמה:))))

        30/5/08 09:17:

      ניצה שולחת חיבוק..

      נדהמת כל פעם מחדש יקירה ..

      וה* יגיע לכאן..

      בקרוב להאיר מהלב שלי אלייך.. 

       

        30/5/08 09:05:

      אוי הרומנים האלה עם גברים נשואים . תמיד נראה לי תמוה הקטע הזה שאישה נלחמת על בעלה. עד היום, ועוד פונה למאהבתבמילים כאלה  "שתדעי לך שמה שיש בינכם זה לא אמיתי זה רק סקס . הוא תמיד חוזר הבייתה".

      ואני נזכרת בשנות העשרים המוקדמות שלי שהייתי בלהקה כאשר שם הייתי הזמרת היחידה . זכור לי שנסעתי איתם לגרמניהלברלין לאיזה קהילה יהודית להופיע שם.ואת יודעת מה כולם מצאו להם מישהי, כולם בגדו. ועשו את זה בשיא הקלילות . ואני חושבת על זה מכל מיניי כיוונים .ושואלת האם באמת גבר שונה מאישה במובןהזה. אישה מפתחת רגשות קשר והוא ככה שמח וטוב לב. זיון אצלו זה  כמו ארוחה טובה ואז כשהוא שבע הוא מזמין לה מונית הביתה ? יענו עכשיו תביני את עצמך.הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת.

      אז עכשיו אני מבינה את הנשים  הפגועות בעולם המודרני הזה שגם הם התחילו להזמין מוניות לגברים ולהשתמש בהם ממש כמו ארוחה טובה ותו לא.

       נשמע נחמד.

      מזכיר לי את הבדיחה על האבא שדאג לילדה שלו ואמר לה באחת הפגישות שלה עם גבר מסויים.אמר לה תיזהרי אל תתני לו לעלות עלייך אה?  ואז היא חזרה מאותה פגישה ואביה שאל נו נזהרת? לא נתת לו לעלות עלייך? אז היא ענתה לו אבא אל תדאג הכל בשליטה אני עליתי עליו.

      את מבינה ניצה חחחח

      גם אנחנו יכולות להיות ביצ'יות וגם אנחנו יכולות לנטרל רגשות ולאכול כל יום ארוחה אחרת נהדרת .

       אבל את יודעת מה זה לא האישו פה.

      העיניין הוא הרבה יותר עמוק. ממה שהוא נראה .

      ככה שהעולם הזה איבד פרופורציות ממזמן .איבד כל טעם טוב איבד כל מוסר ואת כל העדינות והכל נעשה גס וחסר טעם.

      ולכן אנו בוכים בוכות. כולנו סובלים כולנו מתועתעים כולנו מתפתים ללכת אחרי החברה יענו להיות אין-in  .

      אבל in  זה חרא.

      וחרא זה חרא

      וכדי לצאת מתוך החרא צריך לחפש את האמת.למרות שהאמת יחסית בעולם שלנו.וגם שם תמצאי ריקנות,  ואיפה שיש אמת יחסית תמיד יורגש חוסר.

      אז באמת לאן יש למהר בעולם הזה? בטח שלא לרדוף אחרי שום דבר . לא אחרי גבר ולא אחרי אישה ולא אחרי כלום.

      ובטח שלא ארוץ למאהבת של בעלי להגיד לה מילים "גבוהות"כאלה מהסוג הזה .חחחחח

      לכן גבר שיהיה איתי ושבסופו של דבר אבחר בו למלך צריך להיות הפוך משלמה המלך.

      למה? כי הקריטריונים שלי הם אחרים אם בחרתי בו זה בגלל שאני יודעת את איכותו את רצונו הפנימי את כנותו .

      וזה  שרוצה רק להנות מחיי העולם הזה מארוחות טובות.צריך באמת לחוות עד הסוף את רצונו זה . ואז להבין שאם מה שחיפש זה חור הוא ימצא גם שחור. כמו חור  ימצא ריק .כמו חור שחור בגלקסיה ששואב אליו את כל מי שמתקרב אליו ובולע אותו.

      ככה ימצא את עצמו נטול אנרגיות נטול כוחות מבוזבז עזוב וחסר ישע .

       למה ? כי התרחק יותר מידיי מעצמו הלך שולל, תעתע ותועתע.

      היינו הך.

      אז אסיים בסוף ספר דניאל שאומר הרשעים הם אלה שיזהרו בחוכמה שלהם והרשעים לא יבינו כלל.אפילו לא יבינו את עצמם מרוב שהלכו לאיבוד בתוך החרא כי הפכו לחרא כבר. וחרא הוא חרא .איך שתחשוב כך תהיה .

      חשבת חרא נעשת חרא ומה שנשאר לך זה להנות ולסבול בתוך החרא שיצרת לך.

       אחלה חרא.

      איזה סיום יצא לי אה ?

      אולי זה בא מתוך תסכול מסוים.

      אבל אעבור את זה גם.

       אוהבת אותך.

       גלי גולד

       

       

        

       

       

        

        30/5/08 09:01:

      אגרוף בבטן.

        30/5/08 08:06:

       

      מקסימה אחת...:) נשיקות...*

       

      תמיד את מפתיעה אותי...

        30/5/08 03:40:

      מעולה אחת!

      אחזור לפרוע חוב.

        29/5/08 22:09:

      לבד על הגג , שבתות וחגים ..

      אגרוף משובח לבטן , ניצה .

        29/5/08 19:49:

      מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה ניצה?

      מה עוד לא נתנו וניתן?

      נשיקה

        29/5/08 18:33:
      פשוט אוהבת אותך.
        29/5/08 18:26:

      עושה כאב בטן מכתב כזה. איך אפשר לענות עליו בכלל.

      השם של הסיפור הזה צריך להיות "חצויה". 

        29/5/08 17:45:
      *
        29/5/08 16:57:
      אוף. לא ניתן לדרג... וכו'
        29/5/08 16:56:
      ווואאאווו. הלם מוחלט.
        29/5/08 16:44:

      אי אפשר לצופף מילים רק בשביל להסתיר כאב

      בשביל זה צריך יד אוהבת

       

       

        29/5/08 16:42:

      רטרוספקט (בפרק הקודם), ועכשווי. רושם, של פרשה שלא רוצה לגווע.

      מוקדם להעיר דבר, גם אין צורך - עדיף לקרוא, לעקוב במידה וימשיך להיות השיתוף.

      מה שלא נתון בספק: הכתיבה המעולה.

      הרבה הוקרה, לך ולנוטלים חלק.

      יורם

        29/5/08 14:48:

       

      לולי ואני מוסרות המון אהבה זקופת זנב מחייך

       

      קראתי את הסיפור עד תומו מבלי למצמץ אפילו פעם אחת.

      קבלי מיאו אחד.

        29/5/08 13:36:

      חופן ענק . עד חידוש המלאי.. היה כיף לבקר אותך וללות אותך בבית ולסיבוב.

      אפרופו תפוחים, אחד ביום גם אצלי..

        29/5/08 12:58:

      אופפס לא יכולה לככב ..עוד לא עברו 24 שעות מהכיכוב הקודם...

      צטט: ריקיטריקי 2008-05-29 12:57:24

      הסיפור בין "החוקית" לאשה השניה הוא לא פשוט,

      זו רוצה-  וזו רוצה וממאנת להרפות,

      והגבר ביניהן מתנדנד מצד אל צד רוצה לאכול

      את העוגה - ושתשאר שלמה....

      חיבוק חזק ניצה - תזכרי את הרגעים היפים שלכם

      ביחד ....קבלת "הלוואה" לזמן קצר...עצוב

       

       

       

        29/5/08 12:57:

      הסיפור בין "החוקית" לאשה השניה הוא לא פשוט,

      זו רוצה-  וזו רוצה וממאנת להרפות,

      והגבר ביניהן מתנדנד מצד אל צד רוצה לאכול

      את העוגה - ושתשאר שלמה....

      חיבוק חזק ניצה - תזכרי את הרגעים היפים שלכם

      ביחד ....קבלת "הלוואה" לזמן קצר...עצוב

       

       

        29/5/08 12:54:

      את כבר נרפאת... אבל היא.. כמה אומללה היא.

      איזה מין חיים יש לה? כותבת מכתבים לנשים של בעלה.. מתחנננת..

      עצוב

        29/5/08 12:43:

      הצטמררתי לי.

      נכנסת לי ללב - על הגילוי.

      לעמוד מול האמת.

       

      את כותבת  נפלא. אין לי כוכבים לצערי אבל יש הרבה פירגון.

      אלופה !

       

      אז תגידי שהחלטת להתחיל לכתוב סיפורי מתח בהמשכים, שנדע.

       

      את תהייי אגאטה כריסטי הישראלית? 

       

      בעצם מה אני שואל.

       

      את תהיי אגאטה כריסטי הישראלית!.

       

      ובעצם , ניצה צמרת. מה אגאטה שייכת לכאן בכלל... 

        29/5/08 11:21:
      עדיף מאוחר מאפעם!
        29/5/08 11:19:
      אאוצ'