
החיים כמו ספר פרקים דפים, ושורות דפיו, הם ימי חייו של האדם פרקיו, הם חילופי התקופות ושורותיו, הם האירועים והמצבים השונים הפוקדים את האדם כל שורה חקוקה בעט ברזל של המציאות, אשר מטביעה רישומה על המשך פרקי החיים הנרקמים ונשזרים בדפי הביוגרפיה מספרי הדפים והפרקים אולי מוכתבים מראש אך התוכן בו יתמלאו נתונים לאדם, ההופך להיות סופר וביוגרף של עצמו. |
ליריקה.
בתגובה על הסיר והמכסה בשירות האהבה
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה, היטבת לשבץ את כל האפשרויות
קשה , אפשרי קל
ומה כברב אפשר להוסיף?
רק הבעת תודה יקרה
וברכת שבוע מתוק
לא לחינם נאמר:
לפתוח דף חדש....
לפעמים זה כה קשה.
לפעמים זה אפשרי.
לפעמים זה קל יותר.
תודה, ליריתוש.
האוחז בעט בסוף מטביע את חותמו בהתאם
למימדי עולמו ומחשבתו והאוצר שיש
באמתחותיו
תודה לך ושבת קסומה לך
זה באמת סיפור חיים
ואחר כך הנכדים יוצרים ספר
חדש על הורי הוריהם
תודה לך ושבת קסומה לך
הארה יפה, שמן הראוי לשקול אותה בחיוב
אכן יש מצבים בהם יש שינויים מהותיים
שבהם פותחים פרק חדש של ספר חדש
לא חשבתי על זה קודם לכך, ותודה לך על ההארה היפה
שבת קסומה לך
הפירוש היבש של ויקיפדיה:
ספר - טקסט מודפס או כתוב בכתב יד בנושא מסוים, שדפיו כרוכים יחדיו.
מימי בראשית אסף האדם את יצירותיו הספרותיות תחת ספרים.
במשך מאות שנים היו הספרים אמצעי עיקרי להפצת ידע ולהעברתו מדור לדור.
לגבי התוכן בכרך, פרק, עמוד ושורה, יהיה זה שונה ומורכב מהוויתו, אישיותו, חכמתו,
רעיונותיו, התמצאותו, חשיבתו ורגשותיו של האיש האוחז בעט...
הי רוקם,
לאחרונה יש לי הרבה מחשבות על הביטוי פרק ב'. אני דוקא מרגישה שבא לי לפתוח דף חדש, בספר חדש לגמרי.
אני לא בטוחה שהחיים הם ספר אחד. אולי כמה ספרים, של אותו סופר?
סיפור חיים...
ולא נותר אלא להקריא את ספרנו האישי בבוא הזמן לנכדינו :-)
*
המציאות היא סוביקטיבית זה נכון
רק מצד העולם הפנימי של האדם
אך לא מצד המציאות הממסגרת את האדם.
המאורעות שבמציאות כפויים עליו
וזהו העט ברזל. הרצון של האדם מוכפף
לסיבתיות של הדברים.
לעיל כתבתי מה הם השורות בנמשל
ועל בסיס זה ציינתי שהם חקוקות בעט ברזל
אך בתוך המציאות הזו האדם מנווט את עצמו
לכן קצת התפלאתי שהגדרת זאת כקלישאה
מכל מקום תודה לך
על ההשקקעה בתגובה
ערב מואר לך
רב תודוות לך יקירה
וערב נפלא לך
קלעת אל הנקודה
רב תודות לך ניקה יקרה
ערב מואר לך
אין מילים בפי
להביע התרגשותי
חן חן לך ולמלותייך
ערב נפלא לך
רב תודות לך שירלי
על שזירת דברי חכמה ודעת
רב תודות לך דבי
על השיבוץ היפה
תודה לך וערב נפלא לך
תודה לך מקרב לב
רב תודות לך מתבוננת
וברוכה השבה
תודה מקרב לב
תודה לך
וערב נפלא לך
כל שורה חקוקה בעט ברזל של המציאות ?
ממש לא. המציאות של אדם היא סובייקטיבית לחלוטין.
אנו משנים את דעתינו וכך גם המציאות משתנה בעקבותיה.
רוקם. . קשה לי מאוד.
מאוד עם קלישאות.
מאוד מקומם אותי.
קלישאות זה מקום שבו אין מחשבה.
אני זקנה מדי לקלישאות, חסרת סבלנות כמו זקנה בתור בקופת חולים .
אי אפשר להתווכח עם כזו אמת ,
אולטימטיבית!
כוכב ענק!!!
שלך.שרה
נפלא שכמוך
לומר במילים הקסומות שלך
את המשפט שאני הכי מחוברת אליו
והוא:
שאנחנו הבימאים התסריטאים והשחקים הראשיים של חיינו
אתה תמיד משאיר אותי במתח
כל פוסט טוב מקודמו
ואני תמיד בציפייה לפוסט הסא
על זה נאמר:"אני חיה לי מפוסט לפוסט"
שלא ייגמר לך לעולם
תמיד להתענג על המילים השורות אפילו הרווחים והפסיקים שלך משאירים אותי תוהה.....
תודה על פוסט מרגש
אחזור לככב....
(-:
ספר חיינו.....מתמלא על ידינו...
בפרקים של קיום...ומילים של עצמנו...
כל אדם הוא בורא וניברא
רוקם את סיפרו...כל מילה כל שורה...
בורא=בוא ראה....
"האדם הוא עולם קטן...והעולם הוא אדם גדול".
החיים כספר, והאדם כביוגרף של עצמו - אהבתי
משפט של ווליואם פוקנר: " תן לדמות שם ועבר והיא תוליך אותך אל סופה..."
הכוכבים שלי מתמלאים אחרי שקיעת השמש - אשלח לך אחד
כל כך יפה.
כל כך ספרותי ופיוטי.
כל כך אמיתי.
תודה
כיכבתי לך!!!