הפכנו פונקציונאליות ויעילות ליעד מבלי להבין שקצב ואסתטיקה הם חלק בלתי נפרד מהפאזל.

אז אתה מציע לעבור להאוס?

אני מעדיף ג'אז. 

פוסט עם הרבה תובנות שכיף לקרוא. אך רק אציין כי הבניה היוונית המוגדרת קלאסית מבחינת יופיה ושלמותה היא זו של המבנה הפרטי, בד"כ מקדש ולא של העיר כולה. מעטות הן הערים היווניות שהיו מתוכננות, למרות שהיו כמה, כמו אלו שתוכננו ע"י היפודמוס בקפידה. אך רובן היו גיבוב של בתים סביב האקרופוליס שלמעלה. וידוע המשפט שאמר כשכל מי שהגיע לאתונה בזכות שמה, נדהם לגלות את הביוב זורם ברחובות.

פוסט מרתק.. *

משפט מפתח מבחינתי בעיצוב:

קו  מנחה משותף אחרת.. נוצר כאוס.

בת"א הרבה רעש - כאוס עיצובי.

לפעמים הכאוס של תל אביב מרגיש

כן כקו המנחה של.. עיר ללא הפסקה.

 

 

 

 

במיקרה נתקלתי בפסל הזה של נאום גאבו בוויטני (בתצוגה הקבועה שלהם) בסוף השבוע וניזכרתי בפוסט שלך :)

 

 

 

צטט: shlomija 2008-05-29 17:21:41

אני גם מעדיף את הגותי והשקט

כמו שנאמר במאמר משרה שקט רוגע ובטיחות

למרות שמידי פעם לראות משהו משוגע זה מעניין ומעורר אבל הרגוע גורם לשקט נפשי כמו שנאמר בהערות בית בכפר שמקרין על רוגע.

לעומת הבתי המטורפים כמו לדוגמא הבית המטורף בתל אביב שאני חושב שכולם מכירים

לאיזה נישה מחברים את מגדל אייפל?מטורף או רגוע?

שלומי אני מסכימה איתך לחלוטין

 אני מודעת לכמה שאתה אוהב את הכנסיות והאומנות הנוצרית בכלל.

פשוט קולטת אותך

ובכלל המשפט הגאוני הזה: הרגוע גורם לשקט נפשי.

ובקשר למיגדל אייפל באמת הייתי רוצה לדעת לאיזה נישה הוא שיך לרגוע או למטורף?

האמת היא אם אני חושבת ,תלוי איך מסתכלים על זה אם תעמוד עקום למשל אז תוכל לראות את הרגוע שבזה ואם תעמוד ישר אז את המטורף שבזה .

 אז בקיצור עינין של נקודת מבט .

האמת היא שקוים עקומים גורמים לנו זעזוע.

אבל לא צריך להתרגש.פשוט צריך רק להתכוונן ואז הכל מסתדר.

 חוקים פיסיקלים נו:)))). 

חזרתי *

 

כתבת מאד מעניין ומאתגר,

ממש משנה את חווית ההסתכלות

על אדריכלות בנין ונוף.

 

במוסיקה, בשבילי, יש משהו היולי,

שמתחבר לקצב הפנימי שלי (שכמובן

משתנה כל הזמן), ולאיזשהו ריגוש

שהופך לאנרגיה.

 

הפוסט הזה משנה משהו בקצב הפנימי שלי.

תודה

צר לי יקירי, אך אזלו כוכביי אחזור לככב אותך מחר

יופי של רשומה  סער,

אהבתי ,,,

אני אישית אוהבת את השילוב של ישן עם החדש

את המקצבים הרגועים עם היוצא דופן ומפתיע אך יחד עם זאת

הרמוני  ומשתלב עם הסביבה הטבעית,

יש דבר כזה ?  או שרק בדמיוני? .*

יפה...כמו מנגינה...ולשלב את הקיים כציטטות או ההפך את החדש. רק שיהיה הרמוני לעין

ושיחיו בשלום זה עם זה ...ושיהיו בדו שיח תמידי.

אני אישית אוהבת את הבנייה הים תיכונית.

עם הצבע הלבן השולט, הגגות הכחולים, הקירות העבים שאינם חלקים.

גם לצורה מסורתית של בנייה זו אפשר להעניק שינויים

שלא ימחקו אותה לגמרי אלא "ישדרגו" אותה. אם בפרטים הקטנים

כמו חלונות, דלתות, מרפסות, צבע וכ'ו עד לצורת המבנה עצמו ושילובו בסביבה.

סער יקר

רשימתך מעניינת ויפה מאוד.

אני מוצאת ריתמוס בקצב שבו אני מתנהלת בחיי. הריתמוס הוא פעימות החיים של העשייה שלנו. הדוגמאות המומחשות שלך הופכות את הרשימה למרתקת.

אהבתי מאוד

יהודית

מאד מעניין מה שכתבת.

אני לא יודע אם הניסיון לבטא את רוח התקופה הוא אפשרי. בכל אופן הוא זמני. אני מחפש את המגע האנושי , הבין אישי, הקהילה , הכיכר , בית הקפה השכונה.

 

 

חבל שאין חשיבה כוללת על קצב סביבתי, איזו אוטוריטה שתאזן את הכאוס, גם כשכל פרט, לכשלעצמו, מוצלח אבל אין.

תודה על הבלוג המעניין מאוד. אני בעד בנייה שמותאמת לטבע, כזאת שאיננה מפריעה לנוף.

ותודה*

לא מבינה בזה הרבה

אבל מאד אוהבת יופי ועיצוב

פוסט איכותי ומושקע.

למדתי הרבה.

תודה!

היקום נברא עי צליל ותהודה

לכל דבר הקצב שלו.

יש תזמורת וישנו מנצח

הוא מכתיב את הקצב..

כל הפרת קצב גורמת לתהו ובהו

ולכן יש להאזין להקשיב ולהתמזג

מכל מלמדיי השכלתי.

מרתק.

* מרותי

צודק אהבתי את הככרות הגותיים האירופאיים.

נהדר כוכב לך

כמובן בעידן של קצב מהיר יש מקום לארכיטקטורה מתאימה. תמיד אפשר לברוח לאיזה שבוע בצימר כפרי ולהתחבר שוב לשקט. אבל אז נוצר מצב מטורף של up's&downs אז אולי קצב מהיר לבדו לא מספיק לנו. ובכלל, מוטיב נוסף של העידן החדש זה שרוצים,

סליחה- צריכים, לטעום הכל מהכל, רעש, המולה, רכות, נועם, שקט, לחץ, חדש, ישן... וחוזר חלילה.

אז המרחב העירוני מציע לנו את כל זה (בעיקר בערים וותיקות). אבל האם צריך להסתפק בלשאוף קדימה ולעצב דברים "חדשניים" או שאולי כדאי לשלב חדש עם ישן...

נדמה לי שקוראים לזה "רטרו". אני מכיר את זה מתחום האופנה, הרכב, מוצרים לבית.. אבל אין לי מושג אם זה קיים גם בארכיטקטורה ויותר מכך, האם כבר עוצבו מבנים וחללים המשלבים חדש עם ישן, מהיר וצפוף לצד פתוח ושליו... האם זה 'עובד' בכלל..

פוסט מעניין, תודה.

 

*

ריתמוס, והחוקיות שבו, הוא למעשה אסטתיקה.

יש שמעדיפים בלגן בעייניים ובאזניים, ויש שיעדיפו מקצב מונוטוני, ברור שחוזר על עצמו.

ואחרי הכל אסטתיקה היא עניין של טעם.

 

מאוד נהנייתי לקרוא.

מאז ומתמיד נמשכתי לעתיקות, כך גם בבנייה, המראה הגותי (כפי שקראת לו)

עושה לי את זה הרבה יותר ממודרני מבלבל.

 

מעניין *

כמובן שאחזור לככב לך על העלאת הנושא, ובנתיים עוד .... אחד....

http://www.youtube.com/watch?v=rMzoMyU0YQ4

אני גם מעדיף את הגותי והשקט

כמו שנאמר במאמר משרה שקט רוגע ובטיחות

למרות שמידי פעם לראות משהו משוגע זה מעניין ומעורר אבל הרגוע גורם לשקט נפשי כמו שנאמר בהערות בית בכפר שמקרין על רוגע.

לעומת הבתי המטורפים כמו לדוגמא הבית המטורף בתל אביב שאני חושב שכולם מכירים

לאיזה נישה מחברים את מגדל אייפל?מטורף או רגוע?

נהניתי מאד

מסכימה עם חשיבות הקצב

זהו היתרון שבבניית שכונה שלמה

אם בונים אותה בצורה חושבת

וזהו הניגון שבבניית עיר.

 

שירבו כמוך

מ.... מרתק

הייתי רוצה לשבת עם פיליפו ברונלסקי לאספרסו קטן בפיאצה של פירנצה, ובעודנו משקיפים על הכיפה שהוא תכנן לקתדרלה סנטהמריה דל פיורה - לדסקס איתו על הפוסט הזה.  

עיצוב זה בעצם תכנון מוצר אחד,או כמה... כדי שיענו על קריטריונים רבים כמו מראה חזותי אטרקטיבי יותר ונוח יותר.

ריתמוס זה בעצם מושג במוסיקה=קצב- כולל כל מה שקשור באירגון המוסיקה: טמפו, מקצב, משקל וזרימה.

 עיצוב וריתמוס יחד בעצם מביא אותנו לנקודת הנחה של בניית אותו המוצר בצורה רועשת למדי  (לפי התאוריה שלי כמובן), אך עדיין בצורה מאורגנת.

 

יש כאלה שאוהבים זאת ויש שלא.

 

אני אישית אוהבת זאת כל עוד לא הורסים לנו את הטבע ובונים  בניינים שמכסים את הנוף...וכבישים בלי סוף..מצד שני כשאני חושבת על זה שוב... אצתרף לאוהבי המראה הגותי...הוא מרגיעה הרבה יותר....

יופי שכזה בוירטואלי אפשר גם לנסות הלכה למעשה !-)

לדעתי הצנועה, מאחר והכל כל כך מהיר וכאוטי בחוץ, הייתי רוצה שלפחות המבנים יהיו רגועים :-)

איריתה

Kinetic Typography

 

 

 

http://www.youtube.com/watch?v=tAAoaNMM-xc&feature=related

 

מאוד מעניין ומורכב. אני אקח לי עוד קצת זמן להתעמקות....

תודה!

אני עדיין חושבת שהקצב הכי נעים הוא קצב של בית כפרי מוקף ירק ופרחים המשרה אוירה של שלווה ונעימות, תחושה של קירבה ולא של ניכור.

האתגר האמיתי הוא בקצב.

 

האתגר לבנות מלודיה שתהיה מתכונת מנצחת(?).

 

כמו שיר שלא נס ליחו.

 

ורוצים לשמוע כל פעם מחדש.

 

לזמזם קצת אחרת.

 

בעיצוב המבני/מובנה ככלל שהחליף את הביטוי הטבעי/חופשי.

 

יש סכנה ליפול לקצב של עמודים-דים-דים-דים.

 

לכן קצב, הוא אתגר.

 

נכון ששיר פופ עם נוסחה טובה ימכור מיליונים.

 

אבל מלודיה אמיתית מניעה בני אדם.

 

 

 

 

 

 

 

אני מעדיפה את המיבנה הגותי

יש מספיק תנועה ואי שקט מסביבינו

עיצוב המודרני של המבנים עם תנועה לא מדבר אלי

אולי רק בתור אטרקציה

אבל לא כבית שהייתי רוצה לגור בו.

כל טוב לך                                                        הדר

וואו