האפקט נעים לעין ומשרה אווירת ביטחון בעקבות תשומת הלב שהושקעה במתחם. אנו נצפה לאותו סוג של תשומת לב גם בעסקים או בכל פעילות אחרת שמתרחשת קבע בבניין.

מעבר להיגיון הבסיסי הזה,

הריתמוס בעיצוב יכול להגיע לגבהים החורגים מהסטנדרטי בצורה ניכרת.

ליצור חללים ריתמיים במגדל שמאוורר בקומות 'ריקות',

או לעצב מגדל ספיראלי בשילוב מוטיב הנדסי בתוך מסגרת פנימית ועם זאת שקופה - אלה אכן רעיונות שכבר נוסו. אם רק נסיר את הכותרת התעמולתית (שממילא אבד עליה הכלח)

מהמבנה המפורסם של טטלין "האינטרנציונל השלישי" -

מה רואות עינינו ?

פסל סביבתי מדהים ביופיו, המטפס אל על בסיבובים ספיראליים הולכים וצרים,

כשבכל סיבוב חשים בפעימה נוספת של הסולם החובק את האוויר.

מעניין שחלקי המבנה נועדו לנוע ולהסתובב לפי ריתמוס עונתי

(של לוח השנה): הבסיס אחת לשנה, הדפנות אחת לחודש,

והחלק העליון אחת ליממה, כהשתקפות של השמש ותנועת כוכבי הלכת. מבנים קינטיים אחרים, 'מפרזי אור' , נעו בקצב קבוע של הפסל הסביבתי (מתוך פיקוח מוכתב מראש). העידן הטכנולוגי דחף כביכול לבריאה חדשה של פני העולם, בשילוב יכולות המכונה עם היכולת המנטאלית של האדם, לעצב לו סביבה כלבבו.

כשם שהבנייה היוונית מוגדרת בהכרח קלאסית גם ביופייה וגם בצורתה המושלמת.

אך כיום,

בעידן המהירות,

יש להמציא מחדש את סגנון הבנייה העירונית בשילוב אדריכלי תואם בין איכות ותנועה.

אם נתרגל לעיר שבה הכול מעורב עם הכול,

הרי זה כמו לשמוע כמה קונצרטים בו זמנית,

 ללא אוזניות מנטרלות.

ההדגמות הקיצוניות הללו,

יכולות להסב את תשומת הלב לצורך לעדכן את פני העיר המודרנית. גם עיצוב לכאורה תלוי-חומר של רחובותינו, ערינו, כולל מרכזים ציבוריים, יכול להיות מוכתב על ידי חשיבה ערכית. והערך הכספי אינו בהכרח הגורם הקובע בשטח זה.