ויהיו הדברים לעולם
מה נשאיר כאן אחרי ועד שנלך
איך יעברו להם הימים ומה נספיק לעשות
מחשבות על איך אפשר לנו לעשות עכשיו משופר.
מה שיהיה עכשיו , מצרף של מה שנשאיר
ויהיה החלק שלנו
פוסטים פופולאריים
-
על האחריות - מילה והמתגלגל בה וממנה
31/12/08 | 1328 צפיות
-
על חמלה וקשב חברתי והיכולת לשנות חיים
6/6/08 | 804 צפיות
-
לזהות ולהיזהר מ - "משאיות הזבל"
29/5/08 | 1172 צפיות
-
יוזמה של מד"א - אמבולנס המשאלות
25/5/11 | 1296 צפיות
-
לגילעד שליט אין זמן - החתמה מהירה
22/6/08 | 940 צפיות
-
על מה שמעבר לחיים - לספר על אבי לניר - שידעו דורות אשר לא הזדמן להם להכירו
7/9/08 | 1042 צפיות
פוסטים אחרונים
- יוזמה של מד"א - אמבולנס המשאלות 25/5/11
- החיים בפרספקטיבת הזכרון הקצר - התינשאי לי 6/5/11
- לחשוב מחוץ לקופסה 16/4/11
- הכלים של אלוהים 29/3/11
- 7 אחוז (7%) 13/3/11
- על האחריות - מילה והמתגלגל בה וממנה 31/12/08
לזהות ולהיזהר מ - "משאיות הזבל"
עד כמה אתה מאפשר לשטויות של אחרים להשפיע עליך ולשנות את מצב רוחך? יש כאן משהו יום יומי שיכול להשפיע על כל אחד ואחת. יש כאן מירשם לטיפול ושיפור איכות החיים . מתוך מכתב שקיבלתי ובנוי על מאמר של סטיבן קובי "זהה והיזהר ממשאיות הזבל" .
וכאן בראשית הדברים ישנו הסיכום של המאמר . לאחריו הסיפור המרתק ודי יומיומי. הכתיבה בלשון זכר מטעמי נוחות אך אין בה כדי לצמצם .
מנהלים ומובילים/מנהיגים יודעים שהם צריכים להיות מוכנים לבאות ואין זה משנה אם זה לישיבה או לפגישה הבאה. הורים טובים יודעים שהם צריכים לקבל את פני ילדיהם החוזרים הביתה מבית הספר בחיבוק ונשיקה. מורים, מנטורים והורים יודעים שהם צריכים להיות נוכחים במלואם ובמיטבם עבור האנשים החשובים להם. לסיכום אנשים מצליחים אינם נותנים למשאיות אשפה להשתלט על חייהם או על היום שלהם.
עד כמה אתה מאפשר לאחרים או לרצונות/שטויות שלהם להשפיע עליך ולשנות את מצב רוחך? האם אתה נותן לנהג גרוע, חוליגן , למלצר גס-רוח, לבוס בוטה או סתם לחבר לעבודה חסר רגישות, להרוס לך את היום? בהנחה שאינך רובוט, מניח כי דברים כאלה מקפיצים לך את הקריזה והעצבים. עם זאת אחד ממאפייני האדם המצליח היא אותה יכולת התאושושת ... עד כמה מהר הוא מנטרל וחוזר להתמקד במה שבאמת חשוב. להלן הסיפור . לפני 16 שנה, קיבלתי את השיעור במושב האחורי של מונית צהובה בניו-יורק. והרי לפנכם הסיפור כפי שהיה . נכנסתי למונית ובקשתי לנסוע לתחנת הגרנד סנטרל. נסענו בנתיב הימני כאשר מכונית שחורה יוצאת בפתאומיות מחניה, ממש לפנינו. נהג המונית שלי נאלץ ללחוץ בכוח אדיר את הברקסים, המונית סטטה אך למזלנו החטיאה את גב הרכב שיצא מהחניה ממש בכלום סנטימטרים. נהג המכונית השחורה, המכונית "הבלגניסטית ", נענע בראשו בעצבנות והחל לצעוק ולקלל אותנו. נהג המונית הצהובה , שלי, זה שיצא ממש כרגע ממצב חרום שיכל לכלותנו , חייך ונופף אליו בידו. כלומר לא להאמין הוא ממש היה ידידותי, משהו לא ניתפס . לא התאפקתי ואמרתי לו: "הנהג הזה המישתלח כמעט דפק לך טוטל לוסט את האוטו הצהוב, כמו כן אולי היה שולח את שנינו לבית החוליםבמיקרה הטוב ! אז למה ואיך אתה כזה חביב וידידותי ? " נהג המונית כאן הביא לי גילוי את מה שאני מגדיר "החוק של משאיות הזבל".
רב האנשים הם כמו משאיות אשפה. הם זזים ונעים לכל מקום עמוסים זבל ופסולת , מפוצצים מתסכולים, עמוסי כעס ועמוסים אכזבות.ככה יום יום והרבה ואז כמו בכל מצב של יכולת קיבול , בסוף מוגבלת כשהזבל גודש ונערם ממש, הם זקוקים לאיזה שהוא מקום כדי לרוקן אותה . אז יכול להיות שכמו בשיר "ואם אתה נימצא כבר בסביבה" הם מרוקנים את הזבל עליך, ואתה הופך לאתר "חריה המאולתר" . בגדול לא צריך לקחת את זה ברמה האישית. נכון זה קשה אבל נסה . פשוט חייך, נופף בידך, אחל להם למשאיות ולנהגהם כל-טוב והמשך הלאה. כך תהיה מאושר יותר מאשר אם "תכנס למשאית" בקצרה זה "החוק של משאיות הזבל". התחלתי לחשוב, באיזו תדירות אני נותן למשאיות הזבל לדרוס אותי ולזרוקעלי ולתוכי את הפסולת? גם חשבתי על חוק שימור והרחבת האנרגיה - באיזו תדירות אני לוקח את הפסולת שלהם ומפזר אותה הלאה לאנשים אחרים - בעבודה, בבית, ברחוב? מאותו יום אמרתי לעצמי, "אני לא אעשה זאת יותר". אני רואה משאיות זבל כל יום ובכל מקום. אני רואה את התכולה ומטען שיש להן. אני רואה אותן כשהן מגיעות ומחפשות אתר לרוקן את תכולתן. מאותו יום - וכמו נהג המונית שלי דאז, אני לא הופך את זה למשהו אישי. אני פשוט מחייך, מנופף בידי, מאחל להם "שיהיו בריאים וחזקים" וממשיך הלאה. השורה התחתונה היא שאנשים הרגועים וממוקדים מצליחים לא מאפשרים למשאיות הזבל להשתלט על היום שלהם. על הנשמה שלהם, על איכות חייהם ובעצם על חייהם ועליהם. ומה יקרה לך כאשר יותר ויותר משאיות זבל רק יעברו לידך ולא יעברו עליך או בתוכך?
כאן אפשר לשמוע את השיר של לואי אמסטרונג איזה עולם ניפלא.
זה נשמע מורכב , לא פשוט ואף קשה לישום. הרי אנחנו לא פרייארים , "נראה לו לבן .... הזה" מה הוא חושב לעצמו .... בתכלס התנהגותם של הסובבים אותנו משנה ומשפיע על מצב רוחנו על איך יראו בהמשך חיינו וימינו ה'זבל והמשאית ', היא באמת לא שלנו אלא של אחרים . אם נכיר במשאיות, נכיר את המנגנון , נוכל לשלוט בו . אך איזה עולם ניפלא
איזה כייף המסר עשה לו כנפיים. היום 23/06/08 זה כבר בבלוג נוסף ושם כותבים שזה ביקר בגלי צהל . |
תגובות אחרונות
-
ורד א.
בתגובה על יוזמה של מד"א - אמבולנס המשאלות
-
אגני הממליץ בנועם*
בתגובה על בדרך לרציף
-
אגני הממליץ בנועם*
בתגובה על והשמש באה ... למצפה , הר גמל
-
daaaag
בתגובה על תיקוני כנפיים
-
@לאהלה5
בתגובה על האגם של הרי הגעש
-
ניר...13
בתגובה על כל העולם כולו - גשר צר מאד
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שלמה,
בכנות שלא ידעתי שאתה התייחסת לזה קודם....
שמחה שהתייחסת לזה יפה והבאת כציטוט.
תודה.
המסר עושה כנפיים
http://cafe.themarker.com/view.php?t=494798&utm_source=walla.com&utm_medium=email&utm_content=text&utm_campaign=Daily_mail
עופר יקר ממש
הסבא והלא כאן ולא שם זה ממש טוב. מבחינתם זה משהו אחר וזה גם משהו.
שלמה אני לא יודע להגדיר מה זה היה אני בחרתי לא לפתוח את הדיון שידעתי שסופו יכול להיות רק עימות הם הסתכלו בפליאה. מה הפירוש של זה אני לא יודע. לדעתי זה שסבא שלי היה מכנה באידיש נישט ההיר נישט ההר . איפשהו באמצע של שום מקום.
לגבי הערתך על בני הנכר לצערי ולהפתעתי אני צריך להסכים איתך.
לא חשבתי שבחיי אגיד משפט כזה אבל הנה זה הגיע...
קסם והפעם לא על ים כנרת
תודה על הכניסה והביקור
אחללה שבת
יופי של פוסט
תודה ושבת נפלאה
*
ענק - תודה
עופר מסקרנות - הפעלת זיהוי וניטרול משאיות או שמה העברת אותם לנתיב אחר?
ולגבי כאלה שבניכר , יותר קל כי ניכתב שיר ...העולם כולו נגדנו ...לא נורא - ננטרל
ובסוף מצמצף מי שמצפצף אחרון .... על ציפצופה של משאית הזבל
לוקחת את הפוסט
ומפיצה אותו-ברשותך
פשוט נפלא!!
תודה
וגם פוסט נפלא
וכמו שצריך לבחור מה לקחת ממנו (מהעולם)
לקחתי מהפוסט והשארתי *
עופר תיזהר,
נראה לי שהם השפיעו עליך עוד לפני שנפגשתם.
לכך התכוונתי קודם - לפעמים הם נכנסים אלינו פנימה וממשיכים לעבוד גם כשאינם בסביבתנו הפיזית ...
הסיפור עם נהג המונית דווקא מזכיר לי אישית יותר את "חוק הלחי השנייה".
אמנם לא צריך להתרגש, לא להתעצבן ולא להחזיר לאנשים שעורמים זבל על סף דלתותינו-
אבל ממש לא צריך להשיב בנחמדות - תתפלאו כמה פעמים הגישה הזו בדיוק משכה יותר אש... התעלמות היא המפתח במקרה הטוב.
אני מאמין גדול באיך לא ללבות את האש אבל לפעמים אין פיתרון אחר חוץ מנחישות טהורה.
דווקא לאנשים שמחפשים איך להוציא עלינו זבל יש להתייחס מאוד בזהירות, הסיכוי שהם יצליחו הוא מאוד גדול.
יהיה יותר קל ונוח לא לתת למשאיות הזבל להשתלט על חיינו אם לא נהיה מוקפים באנשים שינסרו לנו במוח אחרי שהאירוע מסתיים עם "זה לא חוצפה?".
שלמה אני נכנס לישיבה עכשיו שתהיה מלאה בנהגי מכוניות זבל ש"מתים" לפרוק את הכבודה שלהם. אני צפוי להיות החיריה האידאלית אבל אנסה לקחת את הסיפור איתי אולי זה יעזור לי נגד הבני ז...ת
'להתרגז משמע להעניש את עצמך על סכלותם של אחרים'
אם אני יודע את החוכמה הזאת... למה אני מתרגז בכל זאת?
כדי שלא אוכל לומר : עם עוד קצת צניעות, הייתי מושלם!
ובכלל. איזה משפט מעצבן זה לומר למישהו מעוצבן 'תרגע!!'. וכי יש משהו פחות מרגיע מזה?
בברכה רגועה
אבי סופר
וטוב לי.
יש לי פתגם שאומר: "אל תיתן לצפצוף של הנהג מאחוריך להכנס אליך לרכב..."
המלצה נוספת -
להבין שגם בתוכנו (בראש ובקישקעס) ישנן לא מעט משאיות זבל ....
הפסקתי להתרגש משטויות של אחרים, מקסימום תוקע קללה, וזהו.