| מעבר להרים ולמדבר, מאחורי הים הגדול, בינות ליערות עד, שוכנת ארץ ושמה שלום. שם צומחים עצי גפן ותאנה, ואנשים שרועים מתחתם בצל. הם יכולים להרשות לעצמם לנוח, כי הארץ מפותחת ומשגשגת, וזאת תודות לתקציב הפיתוח העצום.
הנותר מהתקציב הולך לחינוך. בכל כיתה 10 תלמידים עם שני מורים. כל התושבים הם בעלי השכלה גבוהה, בשל החינוך האקדמי המוענק חינם לכל אזרח. האלימות היחידה במדינה היא בתור לקולנוע. לכל הילדים יש לחיים ורודות ועיניים תמימות. הם מדפדפים באלבומים צבעוניים של פרחים ובעלי חיים.בבתי הספר הם לומדים ש"מרחב מוגן", "מקלט", "רובים" ו"מדי צבא" הם מוצגים ארכיאולוגיים מלפני 3,000 שנה, שנתגלו בחפירות האחרונות. מעבר להרים ולמדבר, בינות ליערות עבותים נפרשים שמיים כחולים הממטירים גשמי ברכה. כשעובר מטוס מלמעלה, יודעים האזרחים, ששוב מייצאת המדינה ירקות אורגניים, או מביאה תיירים, שהרי איזה תפקיד אחר יש למטוס? התיירים המטיילים כאן באים מארץ רחוקה מאוד. גם בארץ ההיא יש שמים כחולים, וגם שם זורחת השמש. גם שם נפרשים שדות ירוקים, אך הממטרים הניתכים עליהם – לא של מים הם. מתחת לגפנים ולתאנים יושבים אנשים לנוח רק בהפסקות אש. נערים אינם לומדים היסטוריה בבית הספר. הם עושים אותה בגופם. גם בארץ הרחוקה ההיא יש ילדים. גם להם עיניים כחולות, תמימות. גם הם אוהבים לקרוא. אך האלבומים שאותם הם מכירים, הם של חיילים נוגים בחקי מעל טנקים באפור פלדה. הסיפורים שאותם קוראים הילדים הם "מבחר סיפורי המלחמה האחרונה", או "סבא מופז מספר..." בלילה, לפני השנה במקלט, מספרת אימא אגדות. כל הילדים אוהבים את אגדת הקרב על החרמון, אוהבים פחות את אגדת האו"ם, ואינם אוהבים בכלל את אגדת השבויים שלא חזרו הביתה. "עוד, אימא!", מבקשים הילדים. "ספרי עוד אגדות!".ואז מספרת אימא את האגדה על ארץ השלום. הילדים מקשיבים, ועיניהם חולמות. "כמה יפה!" הם אומרים לאימא. "חבל שזו רק אגדה!"
כל הזכויות שמורות לאלומה עברון@ |
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כוכב הפתעה...
חן חן על ביקורך המחודש בבוידעם שלי משנת תרפפ"ו....
אלומה יקירתי,
===
שתי מילים שנכון גם היום לומר:
---
לו יהי!!!
אכן, דורית יקירה, את צודקת...
כל השלטון שלנו צריך לקרוא את האגדה הזאת. אולי זה יעזור...
נשיקות גם לך ,
אלומה
לאפור הזקן,
מותר לי לשיר את השורה שכתבת? מ"כוכב נולד" של פעם... איזה יופי של שיר,
ואיזה יופי של תגובה!
תודה ושבת נפלאה!
אלומה
נילי אהובה,
אכן, אכן. אין כמו דמיון מודרך ליצור מציאות!
העניין הוא שצריך מסה קריטית לשם כך.
אז נחכה בסבלנות ...כיף לחכות יחד אתך!
אלומה
רביב היקר,
שמחה שנהנית!
תודה על הכוכב...
אלומה
לפיני היקר,
אז בטח ניפגש שם, בארץ האגדות...באחד הלילות...באחד החלומות...
אלומה
לזוהרת,
אקח לתשומת לבי את הצהרתך ש"הכי כיף זה אגדות"-
ואכתוב עוד...
לא יודעת עוד על איזה נושא, אבל נראה לי שלא חסרים נושאים אצלנו...
שבת נפלאה ומנצנצת גם לך!
אלומה
הי אביאב,
אכן הכוכב שלך עושה לי סופ"ש נפלא!
תודה!
ומצטרפת ל"אינשאללה" שלך...
אלומה
אלומתי,
תשלחי בבקשה את האגדה גם למשרד החינוך בירושלים, להד החינוך, לשעת חינוך ולכל עיתון, פעיל חינוך, הסתדרות וארגון המורים וכל מי שאת מכירה. ואת מכירה רבים.
אולי שווה שכל מי שבקפה ואכפת לו, יעשה אותו דבר ואולי נשפיע על יישוב קטנציק.... שיגשים את החלום.
ולנושא החלום גם אנחנו חשבנו לתומנו שילדינו לא יהיו יותר במלחמה, אבל נראה לי שגם נכדינו עוד יילחמו על הארץ הזו, זה מה שעצוב כל כך. נשיקות
לפעמים חלומות מתגשמים
צריך רק לרצות באמת
מיכאל היקר,
כיתה טיפולית זה לא! תאמין או לא, בכיתה טיפולית בתיכון, הקרויה - "אומץ" או הכוון-
יש 25 תלמידים עם מורה אחת + מתרגל (סטודנט).
25 תלמידים שכל אחד לקוי למידה ודורש תשומת לב אישית!
איך אני יודעת? יש לי גם כיתות כאלה בתיכון שבו אני מלמדת.....וזה קשה!!!
אז מותר לי גם לחלום שפעם יהיה אחרת...
ריקיטריקי היקרה -
ימות המשיח........אכן...מקווה שנזכה לחיות עד אז...
אלומה
יהודית היקרה,
כן, זה בדיוק מה שרציתי שתרגישו -עצבות.
השנים עוברות, והשלום עדיין לא כאן. כל שנה ההורים אומרים לילדים -
כשתגדל, כבר לא יהיה צבא...
אבל תמיד יש, והילדים תמיד מתגייסים, כאשר חלקם לא שבים משם.
עצוב,בהחלט. זהו האקלים שבו אנו חיים: אקלים עצבותי...
תודה על הכוכב, ותודה על הניתוח המאיר, כמו תמיד!
אלומה
אלומה אהובה
כמה מילים על החזון האוטופי הזה
ארץ השלום אהבתי. התמימות המוצגת של הילדים נראית לי לא במקום. נוגעת לא נוגעת. הכל מרחף ונעים למרות סיפורי האגדות שיש הרבה מה ללמוד מהן. אלה סיפורי הגדה שמגידים אותם לפני השינה על לוחמים שלא שבו. מאפשרים לילדים להזדהות ולקחת מודל חיקוי מהסיפור לרצות להיות כמותם.
השורה החוזרת מתנגנת כמו פזמון חוזר שבא "לנער" מצב בין אוטופיה למציאות. במציאות יש ארבעים ילדים בכיתה ובאוטופיה עשרה. אנחנו חיים במדינה שסוגרת תקציבים, מקצצת על חשבון הילדים משאבי חינוך ואותם זורקת לרחוב לחפש אלכוהול, סמים ואובדן. הרגשתי עצבות גדולה מהרשימה שלך. אולי זה חזון שהיית רוצה שיתגשם, בעיניי זו מציאות כואבת. *
אלומה ידידתי
זה נקרא דמיון מודרך.
ככל שיותר אנשים יחלמו
יגיע מהר יותר!
אמן ואמן
הכי כייף זה אגדות!
שולחת לך מנצנץ לסופ"ש מהאגדות
מספרית יקרה,
עצמתי את עיניי וטסתי על כנפי דמיונך לארץ השלום.
ככל שזללתי שם יותר חומוס, ירדתי במשקל. חחחח
כתה עם 10 תלמידים ו-2 מורים? מזכיר לי כתה טיפולית חינוך מיוחד.
אוףףף שיבוא כבר השלום, כי הגיע הזמן, ממזמן. הענקתי לך *
הי שרה, חברתי החדשה!
תודה על כוכב ראשון, אבל תודה רבה יותר על תגובתך!
אלומה
ועל זה נאמר
אינשללה.....
כוכב לסוף שבוע נפלא.
הגיעו ימות המשיח....
אגדה מגניבה ...לו יהי!
*
וחבל ..ושוב חבל..
וכל כך הייטבת לספר סיפור מופלא.
כוכב ראשון!!!
שלך.שרה