אתמול שמעתי הרכב ג'אז מופלא : עומר קליין פסנתרן ומלחין ,ישראלי צעיר שחי ויוצר בניו- יורק עם הבסיסט הנהדר, עומר אביטל ושני מתופפים נהדרים לתיגבור "חטיבת הקצב"
.
ג'אז נפלא, חופשי ומלודי וקצבי, נטוע עמוק בשורשים המוזיקליים של הנעימות הכי ישראליות, סשה ארגוביות, יוני רכטריות ב"אקצנט" צפון אפריקאי מלהיב . מוזיקה מנוגנת באהבה ,בתאווה מוזיקלית, ומלאת שמחת חיים אפילו בקטעים הנוגים שלה . וכל כך ,כל כך יצירתית.
חגיגה אמיתית ומומלצת .
ולמה מתקיים לו בראשי הקודח מין חיבור שכזה, אז ככה - ג'אז טוב נוצר בכבוד ובמרחב היצירתי שנותנים הנגנים האחד לרעהו, האגו אמור להיות מושם בצד. כיבוד המרחב והיצירתיות התמידית באילתור ,למרות חוקיו הברורים מזכירים לי אסוציאטיבית , חבורה קאמרית של חתולי רחוב אינדיבידואלים ומגובשים בה בעת . אכן סתירה מודעת לעצמה.
חיות מוזיקליות הן החתולים ויצירתיים להפליא , אין אדם שמגדל חתול ( או לייתר דיוק אין אדם ,שחתול מגדל אותו ) שלא יכול ליתן דוגמאות למכביר על המצאות יומיומיות של היצורים הפרוותיים ,המצאות שתכליתן העיקרית היא שעשוע והנאה לשמו. גישה נכונה ומומלצת לחיים גם אצל בני האנוש.
ובעניין היוגה , למעט העניין ה"שולי" של מודעות נראה לי שלא במזרח המציאו את היוגה לפני אלפי שנים והמדובר בהעתקה עתיקת יומין אם כי חסרת בושה מהתנהגות החתולים הקדמונים ועד היום. חיות ביתיות ששימרו להפליא עד אחרון האינסטינקטים החייתיים הקמאיים שלהם. די להתבונן בצורת ההתמתחות של הייצור הפרוותי דנן בשעה שהוא מקיץ מאחת מתנומותיו הרבות מספור. ברור לחלוטין שמה שהוא עושה זו "ברכת השמש" . לא כך ?
ומכאן אני פונה לאישפוז מרצון במחלקה פתוחה כלשהי. ביי ושבת שלום.
|
