מוות בעריסה.
ממה נובעת תופעת מוות בעריסה?
במאמר זה ברצוני להעלות אפשרות נוספת לסיבה שגורמת לתופעת מוות בעריסה.
תסמונת מוות בעריסה מתרחשת אצל תינוקות, בעיקר בחודשיים הראשונים לחייהם ולרוב בלילה, ותוך כדי כך שהם היו אמורים לישון.
הסיבה העיקרית למוות בעריסה נגרמת כתוצאה מטראומה.
טראומה רגשית זאת נגרמת לתינוק כתוצאה מהרגשת חרדת הנטישה.
הרגשת חרדת הנטישה שמרגיש התינוק עקב עזיבת האם את תינוקה, כשהיא מהווה בשבילו את הצורך והנזקקות הקיומית.
עומס רגשי זה גורם לליבו לקרוס, מה שמוביל למותו.
למה? כיוון שתינוק ששהה כתשעה חודשים בבטן אימו ושרק נולד, מהחודשים הראשונים לחייו הוא אינו מכיר מציאות אחרת מלבד המציאות שבה הוא היה צמוד לאימו.
בתהליך הלידה השינוי והמעבר של התינוק והיציאה מהרחם לחיים, משפיעים רגשית על התינוק.
בנוסף תינוק שנולד בבית החולים נלקח ומופרד, ולרוב הוא מנותק מאימו לאחר הלידה, לזמן, לתקופה, מסוימת ומועבר לחדר אחר.
בנוסף תינוק שנולד בבית החולים מגיע לבית הוריו החדש, והוא ברוב המקרים מובא ישירות לחדרו הפרטי החדש, כשהאם ברוב המקרים ישנה בלילה בחדר שהוא בנפרד מהחדר שבו נמצא תינוקה.
הניתוק של התינוק מאימו למשך הלילה בעת תהליך השינה, גורם או מעורר אצל התינוק טראומה רגשית שמתבטאת בחרדת הנטישה, וזאת כיוון שהתינוק היה רגיל במשך כתשעה חודשים לגור בתוך רחמה של אימו, והוא היה מחובר אליה מכול הבחינות כולל רגשית, וכך הוא היה מוגן ושמור וניזון מהאם, וקיבל את כל צרכיו כל אותה תקופה.
כיוון שבשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האנושית, האנושות מייצרת ומפעילה את הגוף הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים, הרגשות הפנימיים מורגשים ומועברים לעובר בעת שהותו ברחם מהאם, שלומד ומחקה את אותם דפוסי ההתנהגות הרגשיים של האם, וכך העובר מתאים את עצמו לאישיותו, ועם אותם דפוסי ההתנהגות שהעובר למד אותם מהאם עוד בהיותו ברחמה התינוק יולד ויצא לחיים, ויחיה באופן אינסטינקטיבי ויתנהג רגשית באופן אוטומטי, כשבשלב ראשוני זה בחייו אין לו את היכולת להיות מודע לעצמו, לעצם קיומו ובעיקר אין לו את היכולת לשלוט ברגשותיו.
האם שכנראה לא מודעת לתלות המוחלטת ובעיקר הרגשית של תינוקה בה, ועוזבת אותו אם זה בבית החולים או בבית במשך היום או במשך הלילה יוצר מצב שהתינוק מרגיש נטוש, מה שמעורר בתוכו את חרדת הנטישה, וגם אם זה לא יסתיים במוות בעריסה, הטראומה שבחרדת הנטישה תלווה את הילד במהלך חייו.
כדי להימנע מהתרחשות תופעת המוות בעריסה על התינוק להיות צמוד לאימו מרגע הלידה ועד שלב השחרור, כלומר מרגע יציאתו של התינוק לאוויר העולם רצוי שלא לעזוב אותו, ואף רצוי לכל תקופת ההנקה, ובמשך כל היום והלילה, ורצוי גם שהאם תישן עם תינוקה באופן צמוד ורצוף, כשהכוונה היא באותו החדר וביחד צמודים וישנים באותה מיטה, דומה להמשך הקשר שהיה בתהליך ההיריון, ורצוי להניק אותו מתי שהוא רוצה, כי כך הוא היה רגיל עוד בהיותו וולד ברחמה של אימו, רצוי לזכור שיש בכך סיכון, ולכן יש ליועץ עם רופא וללמוד את הנושא.
מסקנה: הסיבה הנוספת לתסמונת מוות בעריסה, נגרמת כתוצאה מטראומה שבחרדת הנטישה שמרגיש התינוק בעיקר בשעות הלילה בעת תהליך השינה, כשהוא מרגיש בודד במיטתו וללא אימו לצידו, שאליה הוא היה רגיל ואליה הוא היה מחובר למשך כתשעה חודשים, שינוי פתאומי זה גורם לכך שליבו יפסיק מלפעום, אך מוות בעריסה יכול להתרחש לא רק בשעות הלילה.
לכן רצוי שהאם תהיה צמודה לתינוקה ולא תשאיר אותו בודד, בגלל שמבחינתו של התינוק מעשה הנטישה יעורר בתוכו את הרגשת חרדת הנטישה.
סיכום: מוות בעריסה נובע בעיקר, אך כנראה שלא רק, כתוצאה ממצב רגשי שאליו נקלע התינוק, עקב אירוע שמתפרש אצל התינוק כנטישה, כעזיבה, כפרדה, של אימו ממנו, מעשה שגורם לו לטראומה שמעורר בו את הרגשת חרדת הנטישה.
המסר במאמר: התייחסות עניינית למערכת היחסים המורכבת ובעלת שלבי התפתחות, שבין האם לתינוקה לאחר היוולדו, יכולה למנוע מהתרחשות תופעת מוות בעריסה שנובעת עקב חרדת הנטישה מלהתרחש, לדעתי.
יוסי קרמר מייעץ לסכיזופרניה מניה דפרסיה דיכאון ועוד.
לבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון 048224276.
|
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תנא,
הצורך האינסטנקטיבי להיות עם התינוק עד גיל מסוים זהו שלב חשוב בתהליך הלמידה וההתפתחות של התינוק, להבנתי ואני מסכים איתך ועם דרכך.
כמו שציינת היה לך את הצורך האינסטנקטיבי להיות צמודה לתינוקך ולכך יש סיבה.
הסיבה היא לשמור ולהגן ולהזין את תינוקך.
לדעתי הסיבה העיקרית {לא הבלעדית} נובעת מחרדת הנטישה שנובע מכך שהאם לא פעלה באופן שאת פעלת, להבנתי.
תינוק שהיה, גדל והתפתח בבטן אימו והזין את עצמו דרכה ושאליה הוא היה מחובר במשך כתשעה חודשים לערך, עובר בעצם הלידה שינוי שמשפיע עליו ואם בנוסף לכך האימא לא צמודה אליו לאחר הלידה כמו שאת היית וגם בגלל שהאנושות חיה את חייה על רגשות הניתוק מהתינוק יכול לגרום לו לחרדת הנטישה ולהשפיע עליו פיזיולוגית עד מוות, להבנתי.
אני מקווה שבעצם ההלעת האפשרות הזו תעזור לפתור את התעלומה, למה זה קורה?
תודה שקראת והגבת.
מעניין אבל אני לא מסכימה בהכרח אם המסקנה. אני תמיד הרגשתי את הצורך להיות עם התינוקות שלי צמודה ככל האפשר, זה נראה לי טבעי, מתבקש ובריא להתפתחותם - עד גיל מסוים. אבל מוות בעריסה יכול לנבוע מהרבה סיבות שונות, לאו דווקא משינה בנפרד.(וצריך להזהר כי זה עלול לפגוע באנשים שעברו אסון כזה) יכולה להיות בעיה בריאותית חבויה שתתגלה ולא משנה איפה התינוק ישן. עם דבריך על החשיבות הנפשית וההתפתחותית של הקירבה לתינוק אני מסכימה, מנסיוני.
גם אם ישנם מקרים כמו שציינת, אז זה לא אומר שלישון עם התינוק זו לא הדרך הנכונה.
כמו כל דבר צריך ללמוד איך לעשות זאת.
כמובן שכל אימא תחליט מה שהיא רוצה, אני מעלה כאן אפשרות.
תודה על התגובה.
איילת, ראשית אם תקראי למעלה את ההסבר עלי ועל הבלוג שלי תבחיני שאכן זה רשום.
להבנתי מתוך שתי האפשרויות שאחת היא לא לישון עם התינוק והשנייה שכן לישון עם התינוק, אז כמו שכתבתי במאמר האפשרות השנייה שכן לישון עם התינוק היא האפשרות הנכונה.
זה שקורים מקרים כמו שציינת לאימאות שישנות עם התינוק זה לא אומר שזו לא הדרך הנכונה, להבנתי.
צריך ללמוד איך לעשות זאת.
ממליץ לך לקרוא את התגובה לפנייך של הגברת "פרי הגפן" .
היי יוסי
נגעת בנושא שעלול לפתוח פצעים בקרב אנשים שעברו את החוויה
לאמא טריה העצה שלך עלולה להיות מסוכנת שכן תינוקות רבים יותר מתו מחנק כתוצאה מלינה משותפת עם האם ממות בעריסה
היתה תקופה שאמהות נרדמו עם התינוק תוך הנקה ומתוך שינה חנקו את ילדם
בטיפת חלב מזהירים שלא לעשות זאת וכך המקרים פחתו.
אני חושבת שלפני שמעלים רעיון כזה יש צורך אמיתי לציין שזאת אך ורק תאוריה שלך
שלא הוכחה מדעית.
אני אישית לא הייתי מפרסמת מחשבה כזאת שכן היא עלולה לגרום יותר נזק מתועלת!
איילת
למה?
כי היא לא תציל! מוות בעריסה פוגע באופן שווה בתינוקות שישנים בחדרם ובתינוקות שישנם לצד אמם וציינתי את המקרה של אחותי.
לפעמים אנחנו נואשים למצוא תשובות שימלאו את החלל שנוצא בחוסר ההבנה שלנו אבל הכמיהה לתשובה אינה מצדיקה עיוות של האמת.
נראה לי שעדיף להודות ביכולתנו המוגבלת להסביר הכל מאשר לתת תשובות שעלולות לאמלל הורים רבים.
השמשונית, יש כל כך הרבה נושאים בתחום הבריאות שאין לממסד תשובה, כמו שכתבת ולכן לי יש הסבר משלי.
אז לא לנסות ולהבין, כי לממסד אין פיתרון?
אם יש לי תובנה לא לעלות אותה?
אם התובנה הזו יכולה לעזור, לא לעלות אותה?
אם התובנה הזו תציל תינוק אחד, אז לא לכתוב?
למה?
המאמר לא בא לפגוע באף אחד, אלא מעלה אפשרות שממנה צריך להיזהר.
להבנתי, התינוק לא "שוכח" לנשום לפי מה שכתבת, צרכה להיות סיבה לכך.
תודה שקראת ושיתפת אותי.
שלום יוסי ושבוע טוב.
אתה כותב פה משהו מאוד מסוכן ואולי כדאי לתת על זה את הדעת. נושא מוות בעריסה הוא נושא שנחקר רבות ועדיין לו נמצאה לו תשובה. ההסבר הרפואי לתופעה הוא שתינוקות בגיל צעיר (עד שבעה חודשים) כאילו "שוכחים" לנשום בשנתם, ולא משנה אם זה ביום או בלילה.
רוב המקרים קרו לתינוקות שנולדו קטנים ובזמן שינה על הבטן ולכן הרופאים ממליצים להשכיב ילדים על הגב או על הצד.
אחותי מגדלת את ילדיה בשיטת "עקרון הרצף", היא מניקה ללא הגבלה, נושאת את הילד עליה רוב שעות היום וכמובן שישנה לצידו. כך היא גם נהגה כשנולדו לה תאומות. ועדיין- אחת מהתאומות הפסיקה לנשום פעמיים בזמן שינה והכל נגמר בטוב בזכות מכשיר "בייבי-סנס".
כאן אני מגיעה לחלק המסוכן בדבריך- הורים רבים שאבדו ילד נושאים בליבם רשגות אשמה כבדים. הדבר הכי נורא הוא לתת לאם שתינוקה נפטר את ההרגשה שהיא יכלה למנוע זאת אילו רק לא "גרמה לו לטרואמה".
צריך מאוד להיזהר אם אמירות לא מבוססות בנושאים כל כך רגישים.
שבוע טוב ורק בשורות טובות
פרי הגפן, אין לי מה להוסיף.
מסכים עם כל מה שכתבת ואני משוכנע שדפוס ההתנהגות של הילדים של צריך להיות רגוע יותר.
רגוע יותר בריא יותר, לכולם.
תודה על השיתוף, מקווה שנשים יקראו את מה שכתבת ויישמו.
שאנטי, כתבתי במאמר את הקשר שצריך להיות בין התינוק עם האם והסברתי גם את הסיבה לכך.
אנסה להסביר קצת יותר עלי:
אנחנו בני האנוש בשלב זה בתהליך ההתפתחות שלנו חיים עלפי הרגשות, לכל מערכת יחסיים רגשית יש השפעה וההשפעה מזיקה, כיוון שהאמוציות הרגשיות לא מאפשרות לנו להיות ראציונאלים ולכן התנתקנו מהאני העצמי שלנו, מהזהות האמיתית שלנו וכתוצאה מכך אנחנו לא מתרגמים נכון את עצמנו ואת המציאות האמיתית, את הטבע שאנחנו חלק ממנו.
אם אני לא מסוגל להבין את עצמי איך אוכל להבין את הילד שלי לכשיהיה לי?
אני הבנתי את זה ולכן התחלתי להרגיע את עצמי מבחינה רגשית ויש לי עוד הרבה עבודה עצמית בנושא.
מה שאני רוצה להבהיר לך שככל שהרגעתי את עצמי כך התחברתי לעצמי יותר ויותר המצב החדש הזה גרם לי להתחבר לעצמי, אבל עדיין עוד לא הצלחתי להתייצב עליו, המצב הזה של התחברות לאני העצמי שלי פתח בפני תובנות שהם היו בתת מודע שלי והתחילו לעלות למודע, כלומר העלתי אותם למודע.
התחלתי לקשר בין נתונים לעבד אותם ולהגיע למסקנות.
בנושא מוות בעריסה, כשהתחלתי ללמוד על עצמי עוד מילדותי הבנתי שהפחד והחרדות והרגשות שבנו הם הגורם העיקרי לאי הפעלה נכונה של הגוף הפיזי שמחליש את המערכת החיסונית שמאפשר לכל המחלות להתפרץ ולכל התופעות הפיזיולוגיות ולכן קישרתי את המצב הזה עם מערכת היחסיים שצרכה להיות בין הוולד, התינוק לאם.
חרדת הנטישה מושרשת בכל אחד ואחת מאיתנו וכך זה עובר מדור לדור וההשפעה הקריטית עלינו היא כשאנחנו תינוקות ולכן התנהגות שמנתקת את התינוק מהאם מזיקה ויש תינוקות שלא עומדים בזה ומתים, להבנתי.
במקרה שלך לפי מה שאני מבין אין קשר למאמר, אלא לתזונה שהיא לא בהנקה.
בנושא התזונה שהיא לא בהנקה ולא בהליך הטבעי זה כבר נושא אחר.
אני רק רוצה לציין שאלה הם ההסברים שלי לתופעה ואין לי כל תואר או תעודה ממסדית בנושא.
העלתי אפשרות ואם האפשרות הזו תציל אפילו תינוק אחד, אז מבחינתי עשיתי דבר מועיל.
תודה על שקראת את המאמר ושיתפת אותי במקרה הפרטי שלך.
מאחל לך ולמשפחתך בריאות.
הי יוסי.
כתבת מעניין על הקשר בין טראומת הנטישה לבין מוות בעריסה. כיום, הרופאים מזהירים את ההורים מסיכונים של מוות לתינוק (ולא מוות בעריסה, שהנו מוות ללא הסבר רפואי). הסיכונים הם: שינה על הבטן, עישון ליד התינוק ושינה של התינוק עם ההורים.
כאם, הרגשתי אינטואיטיבית בצורך של ילדי להיות צמודים אלי, ולכן הם ישנו איתי, ובכלל היו צמודים אלי, כל תקופת ינקותם, עד גיל שנה, כולל כמובן הנקה, ומעולם לא קיבלו בקבוק. לדעתי גם המוצץ קשור לזה, והינו תחליף אם מובהק, ולכן בדרך כלל ילדים שינקו עד גיל מאוחר, לא נזקקים למוצץ או לאצבע.
הצמידות הזו של תינוק לאמו היא בדרך כלל קשה מאוד לאשה בעולם המערבי, אבל אין לה תחליף מבחינת בריאותו הנפשית של האדם שיגדל התינוק להיות.
*
קראתי בעינין את מסקנותיך וכמו כולם גם אני שאלתי את עצמי איל הגעת למסקנות כאלה,לי יש סיפור של כמעט מוות בעריסה עם ביתי הצעירה,אני אומרת כימעט כי אין וודאות בנושא.הסיפור הוא שאחרי הלידה הבת היתה בערך בת שלושה שבועות,וזה קרה אחרי הבקבוק של הערב והחזקתי אותה עלי וחיכיתי שהיא תעשה גרבץ כמו שאומרים וזה לקח קצאת זמן...והרגשתי שהיא היתה כמו סמרטוט בלי תגובה !!!נגעתי בכל מקומות הרפלקס בגופה כמו צביטה בכף הרגל למשל בקיצר הכל היה רפוף וללא תגובה.זה היה עינין של דקה..שניראת כמו יותר במיקרים של פחד קראתי מהר לבעל שפשוט הרים אותה וניער אותה ואז היא הרביצה צעקה והיתחילה ליבכות.....זה היה ליקראת הערב היתקשרנו לרופאה שלנו שביקשה שניקח אותה דחוף לבית חולים ושם היא נישארה שבוע מחוברת לכל מיני מכשירים.והם גילו שהוושט שלה פשוט לא גמורה כמו שאומרים בשפה פשוטה והגרפס שלא יצא לה, יכול היה להיסתיים אחרת המזל הוא שלא הנחתי אותה במיטתה תכייף אחרי הארוחה......ואגב היא היתה ישנה בחדר שלנו צמודה אלי,היא קיבלה טיפול והיתה בהשגחה במשך שנה!!כמובן ששום דבר לא בטוח כי הסיבות כמו שכולנו יודעים לא ברורות.והסיבה שאתה מסביר ניראת לי עוד יותר לא מבוססת.
אני יודעת שבארץ מציעים להניח את הילד על הצד אצלינו דווקה לא ,היתה תקופה שהיה צריך לתת להם לישון על הבטן!!דבר אחד בטוח זו טראומה קשה!!ואני אישית הייתי מפוחדת הרבה מאוד זמן.תודה לאל היא ילדה גדולה היום ובריאה אבל אצלי זה נושא מלא פחדים.
רוננה, אני גם מקווה כמוך, אבל עם תיקווה לא נבין.
זוכרת שדיברנו ואמרתי לך שאנחנו, כלומר בני האנוש
מנותקים מהטבע, אז אמא הקופה מחוברת לעצמה ולטבע.
זוכרת שדיברנו על כך שאורח החיים שלנו הוא שגוי,
אז גם בנושא הזה.
תהליך ההתפתחות של הילד צריך בסיס איתן וזה
יקרה רק כשהאמא והתינוק יהיו צמודים עד לשלב
הבא ואת השלב הבא האם צרכה לזהות עלפי התנהגות
ומוכנותו של ילדה.
תודה שקראת והגבת.
שבת שלום יוסי,
קראתי את המאמר שלך על מוות בעריסה...... בדרך כלל המוות קורה כשהתינוק גם בן שנה. ואז מסתבר שהיתה לו מחלה נסתרת, כמו בלב או בכל מקום אחר.... אני קראתי הרבה על הנושא עצמו. מפני שאני עובדת בגן עם הגילאים האלא. וזה מאוד מטריד אותי ודי מפחיד שחלילה לא יקרה לתינוק, משהו בגן.
אני קוראת בפעם הראשונה את המידע, שזה קורה בגלל טראומה.
האמא שילדה את התינוק לא יכולה לזוז לשום מקום בלי לקחת את התינוק איתה?
אני יודעת שכך עושה אמא קופה. אבל אנחנו כבני אנוש, חייבים ללמד את הילד כבר מינקותו. שיש את המיטה שלו ויש את המיטה של אמא. והוא לא יכול להיות כל הזמן עם האמא.
מה עוד שברגע שנגמרת חופשת הלידה של האם. היא חוזרת בחזרה לעבודה....
נחמד תמיד לקרא את מה שאתה כותב
בוא נקווה ונאחל
שלא יהיו מקרים של מוות בעריסה בשום מקום
ושהילדים יגדלו בריאים נפשית ופיזית
גם בלי להיות צמודים לאם כל שעות היום והלילה
דבי, ראשית שלא תדעי עוד צער.
אני מעלה פה אפשרות שלהבנתי היא יכולה למנוע מוות בעריסה.
במאמר עצמו הסברתי את הסיבה לכך, להבנתי.
הסיבה היא חרדת הנטישה.
תודה על השיתוף.
יוסי שלום!
כלמודת ניסיון שעברה את החוויה הלא נעימה של מוות עריסה , אני שומעת לראשונה את התיאוריה לסיבות הגורמות למוות. לא כ"כ מבינה מאין הגעת למסקנה המנוגדת לכל הדיעות המקצועיות. מכל מקום יכול להיות שקיים איזה שהוא קשר אבל הוא לא מבוסס מדעית.
אני בסדר, תודה.
מה שלומך?
המחקר הוא עצמי שלי ולא מבוסס על מחקר או מידע שקראתי במקום אחר.
את הנתונים שהעלתי לא ראיתי במקום היחידי שחיפשתי וקראתי בו בויקפדיה.
ממה שקראתי בויקפדיה אין הסבר לחוקרים ולרופאים לתופעה של מוות בעריסה.
לכן, העלתי בכתב את הסיבה שלי לתופעה, כלומר אפשרות נוספת לפתרון הבעיה,
כמובן למי שמעוניין.
כדי לענות לך על השאלה מהיכן האינפורמציה, אני צריך להסביר לך איך בניתי את עצמי.
אם את מעוניינת ללמוד ולהתפתח, אני לשרותך.
תודה שקראת והגבת.
היי יוסי מה שלומך, קראתי את שכתבת וחשבתי , העם המידע שכתבת כאן לגבי מוות בעריסה מתבסס על איזה שהוא מחקר כלשהו? או מידע כתוב כלשהו?
פשוט מעניין אותי מהיכן האינפורמציה.
שבת שלום וביי בינתיים:)