גַן חַיּוּת
על טיפול, אומנות, סדנאות ומה שביניהם.
פוסטים פופולאריים
-
מנדלות- כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול
2/3/08 | 8008 צפיות
-
יצירה אינטואיטיבית - המרחב הפתוח
13/7/09 | 997 צפיות
-
ב9.11 ייפתח קורס "מנדלות- חוויה, ידע וכלים לעבודה".
18/10/09 | 910 צפיות
-
כמה מילים על אבחון ציורים או האם הזמנה לדיאלוג היא פיבדק?
25/7/09 | 2554 צפיות
-
פעילות קבוצתית מותאמת לחנוכה
21/11/09 | 1013 צפיות
-
בעקבות "שפת הגוף" – כתבה על יצירתה של ליטל דותן במוסף "שבעה ימים" (או: על אומנות המיצג, הנפש ומה שביניהן)
6/3/09 | 4402 צפיות
פוסטים אחרונים
- למה ואיך אנחנו מעלים תמונות שלנו לפייסבוק? 17/11/10
- פינת ההמלצה על סרט: המנהל כמנצח 26/10/10
- מי אתם: מנהלי צוות? עובדים סוציאלים? אנשי משאבי אנוש? 21/9/10
- הצוות החדש של מטאפורה 23/7/10
- מראה עצמי 29/5/10
- יצירת מנדלות במסגרת שיעורי יוגה לילדים 10/5/10
פוטותרפיה והצילום כחוויה (חלק ראשון)
| מתוך האתר שלנו מטאפורה- סדנאות תרפיה באמנות
השילוב בין צילום ובריאות הנפש החל לקראת מחצית המאה ה19, שנים מעטות לאחר המצאת הצילום. ד"ר דיאמונד (Dr. Hugh Welch Diamond ) רופא בריטי וחובב צילום, ממייסדי אגודת הצילום ועורך המגזין הראשון לצילום בבריטניה, הוא שבנה את הגשר הראשון בין שני התחומים. בין השנים 1848-1858הוא תפקד כמפקח מחלקת הנשים בבית החולים לחולי נפש Surry. במהלך שנים אלו צילם דיאמונד את מטופלותיו כדי לנסות ולהוכיח את טענתו (שלא אוששה בסופו של דבר) , על-פיה מחלת-נפש יכולה להיות מאובחנת ע"י התבוננות בתווי פניו של המטופל ובמאפייניהם. כאשר הוא הראה לפציינטיות את הצילומים שלהן, הוא הבחין שהדבר השפיע עליהן לטובה. כך נוסדה הפוטותרפיה.
(מטופלים של דוקטור דיאמונד)
כיום, משלבת התרפיה באומנות את מדיום הצילום בתוך מסגרת הטיפול בחמש דרכים:
1. עבודה עם תצלומים:
א. הצגת תצלומים: בשלבים שונים בטיפול הפסיכותרפי מרגיש המטופל צורך להביא למטפל תמונות של קרוביו. בכלל זה מובאות לחדר הטיפול תמונות של בתים, של מקומות עבודה, או של כל דבר הניתן לצילום, שהוא בעל משמעות עבור המטופל. התחושה המלווה את המטופל בדרך כלל היא כי אם המטפל יחשף למראה הפיזי של האדם או המקום עליהם הוא מדבר, הוא יכיר אותם טוב יותר.
ב. שימוש בתצלומים של המטופל ושל קרוביו לעיבוד תכנים:
בלינקים הבאים תוכלו לראות דוגמאות של עבודה שנעשתה על ידי אישה על הקשר שלה עם אחיה. התמונה הובאה מהאלבום המשפחתי וצולמה במכונת צילום כדי שניתן יהיה לעבוד עליה:
דוגמא נוספת ניתן לראות בעבודות הבאות. בטיפול זה עבדה אישה על תהליך ההתבגרות שלה עצמה, על- ידי בחירת תמונותיה כילדה, והוספה (בפוטושופ) של תמונותיה כבוגרת. התמונה המעובדת היוותה בסיס ליצירה טקסטואלית:
2. צילום תוך כדי הטיפול נותן לתרפיסט יכולת דיאגנוסטית על המטופל :
כשם שכל שהייה עם המטופל: מילולית, דמומה או יצירתית, עוזרת לנו להכיר אותו, לצילום יש את היכולת לחשוף צדדים מיוחדים של המטופל:
מה מעניין אותו? איך הוא אוחז במצלמה? איך הוא מתארגן במרחב? האם הוא מרגיש חופשי?
מהן הזויות שהוא בוחר? האם הוא בוחר לצלם את המציאות כמו שהיא או לביים אותה?
מהי מידת ההתקרבות לאובייקט? האם הוא מתקרב בגופו או שהוא משתמש בפונקציות ההתקרבות שבצלמה?
האם הוא משכלל את ביצועיו עם הזמן? ועוד ועוד.
3. צילום המטופל על ידי המטפל:
צילום המטופל תוך כדי הטיפול מאפשר שיקוף ויוצר תחושת נראות.
בדוגמא הבאה ניתן לראות שני שני מטופלים מדברים על עבודתם. הצילום איפשר להם לראות את עצמם מן הצד ולדבר על מראה זה:
4. שימור עבודות
בתרפיה באומנות ישנה חשיבות רבה לשימור עבודותיו של המטופל. המטפל שומר על העבודות עבור השני עד לתום הטיפול, אז מחליט המטופל מה הוא רוצה לעשות עימן. לעיתים יוצרים המטופלים עבודות שלא ניתן לשמר והצילום הוא הדבר הקרוב ביותר שניתן לעשות.
עבודות גדולות, או עבודות שנעשות על גבי קירות הקליניקה:
עבודות שנעשות על גבי גופו של המטופל:
עבודות תנועה או דרמה:
לעיתים קרובות מטפלים שעובדים בבתי ספר ובמרכזים קהילתיים נאלצים לחלוק את החדר עם אנשים נוספים ומאבדים שליטה על הנעשה בו כשהם אינם בעבודה. מניסיוני האישי, "גיבוי" העבודות במקומות כאלו על ידי צילומן, יכול למנוע או לפחות למזער מפחי נפש.
5. תיעוד שלבי היצירה: תיעוד שלבי היצירה על-ידי המטפל תוך כדי שהמטופל יוצר מאפשר חזרה אל מציאות סימבולת שכבר אינה קיימת אך היתה שם לרגעים, בדרך שעשה המטופל עד שהגיע ליצירתו הסופית. היכולת לראות את השלבים השונים עוזרת לעיתים למטופל לחוות את המציאות בצורה שונה או להגיע לתובנות לגבי אופן עבודתו.
לסיום, ניסיתי להביא כאן בקצרה את השימוש שעושה הפסיכותרפיה בכלל והטיפול באומנות בפרט בצילום. בפוסט הבא ארחיב על חווית הצילום עצמה ומה שהיא מאפשרת.
(סליחה על העריכה והפונטים המקפצים, עלו בתוהו ניסיונותיי לסדר את הכתוב).
* העבודות קיבלו אישור פירסום.
|
תגובות (74)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פוסט נפלא!
מרתק מאוד,
אשוב ל *
:))
שלום ינוקא,
על פי דבריך נראה כי הצילום הוא בעיקר תיעודי בעבודתך. ובכל זאת מעניין האם אתה מוצא עצמך משתעשע בצילום או בוחן את האובייקט המסוכן מזויות שונות? האם לעיתים הצילום הוא מוגבל ונדרשת הוספת מלל כדי להסביר מה במראה שבצילום הוא מסוכן? האם עדשת המצלמה עושה את מלכת ההתקרבות אל הצילום במקום גופך לעיתים? האם לעיתים משהו בתנאים אינו מאפשר לצלם ואז צריך למצוא דרכי התמודדות אחרות? ועוד ועוד..
אקפוץ אליך לפוסטים בהקדם,
לימור
שלום לך
עבודתי כממונה בטיחות במפעלים וחברות מתחומים שונים,דורשת שחלק מהעבודה
היומיומית יהיה סיור בחברה/מפעל ,לצורך טיוב הבטיחות,רוצה לומר איתור
של סיכונים במקום העבודה ביחד עם מפגעים .
רצוי לדעת שעם סיכונים אנחנו עובדים כל יום ובעולם הטכנולוגי של היום כמעט לא ניתן
להתקיים בלעדיהם,לעומת זאת המפגעים, הם " הסיכון המיידי" שבו צריך לטפל מיידית.
עם ניקח דוגמה פשוטה אז בנזין שמניע את הרכב שלנו הוא סיכון ,כל עוד הוא נמצא במיכל
סגור ולא על הרצפה ,וברגע שנשפך לשם הפך למפגע שיש לטפל בו מיידית כדי למנוע תאונה
כגון שריפה,החלקה,זיהום הסביבה וכדומה.
את שני הדברים ,סיכונים,ומפגעים ,אני משתדל לאתר בסיור היומי ,ואחת הדרכים הטובות יותר
להעביר את המידע ללקוח ,ללא צורך בהסברים היא התמונה של המפגע.
בפוסטים שלי ניתן מדי פעם לראות דוגמאות כאלה עם התייחסות אישית שלי לנושא.
בברכה
ינוקא
תודה לקוראים ולמחמיאים!
רביב, אתה יכול לאמר משהו על התפקיד של הצילום בעבודך? אם הבנתי נכון, אתה מסתובב בין מקומות עבודה שונים ומחפש אזורים העשויים להוות סכנה עבור העובדים. לכשנמצא אזור שכזה, אתה מצלם אותו כדרך להעביר את המידע לגופים האחראיים?
לימור
בתור צלם חובב שהצילום לאט לאט הופך לחלק חשוב מעבודתו (תעוד של סיכונים ומפגעים בעבודה)
אני מרותק מהכתיבה שלך והמשמעויות המיוחסות לכך.
כאיש עבודה בתחום הבטיחות המצלמה כנראה נותנת את האפשרות לתפוס מרחק מהגורם "המפחיד"
הסכנה לתאונה.
אני נהנה לקרוא את כתביך.
ינוקא
לימור , המאמרים שלך פשוט מרתקים, אני שבה וקוראת עוד ועוד מהם,
תענוג, תודה!
מרתק לגמרי .רק היום קראתי בעיון את החומר הדידקטי שצרפת.
כמו שראית אצלי, אני וחבר לקחנו את זה ושיחקנו עם זה קצת, משלבים בין יצירת משהו אסטתי/חזותי/תיאטרוני , לבין איזו שיחה פנימית שאני מנהלת עם עצמי. (אולי בהזדמנות אכתוב על כך בפירוט) .
תודה . את נותנת לי השראה.
תודה על פוסט מרתק !
שוב תודה לכל הקוראים והמככבים.
לחומר נוסף אפשר לפנות אליי בפרטי.
שלום רב
נפגשתי עם המאמר תוך כדי חיפוש מעט חומר רקע למאמר שכותב בעצמי. אני בוגר של קורס פוטותרפיה במכללת אייסיס. בשנה"ל הקודמת העברתי קבוצה לבני נוער שכללה עבודה בחיבור בין פעילות של outdoor training ופוטותרפיה. ועכשיו כותב מאמר המתאר את הפעילות. אז נהנייתי לקרא את מאמרך ותודה
קראתי את סדרת המאמרים שלך שעשתה לי סדר בראש. כתראפיסטאית וצלמת הדברים מוכרים לי.
נהניתי מהסינטזה בן התחומים.
אשמח לקבל חומר שיתאים לעבודה עם ילדים אוטיסטים באמצעות המצלמה.
שבת שלום,וסו"פש נהדר.
רונית
אין ספק שהצילום כמו הכתיבה, הציור וכיוצ' משמש
כלי להתמודדות, אבחנה, הפקת תובנות, הנצחה
השוואה (בין זמנים ומה שביניהם) ועוד ועוד
עוד אשוב.
מאמר מרתק!
*
כדאי מאוד (אם לא עשית זאת) לפרסם באתרי מאמרים באינטרנט.
תודה גדולה.
מרתק וחשוב
חדש עבורי ומרתק.
מרתק
אקח בחשבון כמה דברים נוספים בפעם הבאה שאצלם או אצטלם...
אבוא שוב ללמוד עוד...
איזה כייף לקרוא כאן בקפה חומר כה מרתק.
בצעירותי, הלא מי יודע מה רחוקה, הייתי צלם.
אבוא עתים קרובות יותר
רוני
רציתי לכתוב מ ר ת ק ואז ראיתי בתגובות שכבר 'תפסו לי':-)....
תודה, הכתבה מרתקת
@ישראליתה
פוסט מרתק
השימוש בפוטושופ מביא אותי לחשוב שזו דרך להביא מטופל "ליצירת מציאות" חדשה/שונה/בריאה, שהונצחה במצלמה כמטאפורה לעבר
תודה
מרתק וגם מרגש.
ובתור הומיאופתית, זה ללא ספק נתן לי כמה רעיונות טובים.
תודה!
יפה, נושא יפה
אהבתי
:))
תודה רבה.
להיות קצת פרובוקטיבי זה בסדר :))
אכן, מחלת נפש משפיעה על הבעות הפנים ולעיתים גם על תווי הפנים, אך אין זה אומר שאפשר לאבחן את המחלה מהתבוננות בפניו של האדם.
מניסיון אישי, קשה מאוד להבחין בין מחלות פסיכוטיות לבין מחלות דיכאון (למשל). מה גם שמה שאנו מכירים כסימפטומים ויזואליים של מחלת נפש, הוא הרבה פעמים תוצר של התרופות הנלקחות בעקבות המחלה.
עד כמה שידוע לי, מה שכתבתי פה נכון, אך אם יש לך מידע אחר- אשמח לקרוא או לשמוע.
כיף לשמוע. זו מתנה נהדרת לבן 10, על סף גיל ההתבגרות. בגיל הקשה הזה שבו עוברים מטמורפוזה יש ערך גדול למצלמה שעשויה לעזור לדימוי גוף (שכולו משתנה), בבניית זהות ובהבדלות מול הטמעות עם הסביבה.
מעניין ביותר
תודה
בא לי להיות קצת פרובוקטור ולהגיב על הפתיחה:
"במהלך שנים אלו צילם דיאמונד את מטופלותיו כדי לנסות ולהוכיח את טענתו (שלא אוששה בסופו של דבר) , על-פיה מחלת-נפש יכולה להיות מאובחנת ע"י התבוננות בתווי פניו של המטופל ובמאפייניהם."
גם על פי הצילומים שצירפת וגם על פי הנסיון של האישי בפגישה עם חולי נפש קשים, מחלת נפש כן משפיעה על תווי הפנים. אני מתכוון לכך שהפנים והבעותיהם מושפעות מהנפש ולכן כאשר הנפש חולה זה בא לידי ביטוי בקוי המתאר ובהבעות של הפה, העיניים והשרירים.
המאמר מרתק ומעשיר מאד לכל מי שמתעסק בצילום, שהפך כיום לתחביב הנפוץ ביותר בעולם.
תודה על הפוסט המעניין
באינטויציה שנים הרגשתי את התרומות האדירות שבצילום..מסתובבת עם מצלמה עוד מהתיכון(כיף..עכשיו דיגיטלית) כך גם ילדיי..
לפני חודש קניתי ליומולדת 10 לבני מצלמה.. ..בכוונה שיתמקדו ביופי של החיים..או פשוט להגביר את ההתבוננות...
וכך קורה..שני בניי מצלמים..מראים לי גאים...
רק לפני כמה שבועות סיפרו לי בעקבות שקניתי להם מצלמה..על פוטותראפיה..מדהים..
תודה לך..
תודה :))
מעניין
את מתכוונת לאתר "מעגלי יצירה"?
הממ...
זה יכול להיות מתווך בין האדם לעולמו הפנימי, זה יכול להיות מתווך בין האדם למטפל, זה יכול להיות יצירה לשם יצירה, זה יכול להיות מתווך בין בין המטפל לעולמו הפנימי של המטופל, זה גם וגם וגם.
גל, שרי ורם: תודה רבה!!
:))
מזמן לא נהניתי כל כך כמו כאן ועכשיו.
ובביקורי באתר קיבלתי הרבה למעט שידעתי.
תודה מקרה לב
ניצה
מעניין מאד לקרוא.
מזכיר לי קצת את הביבליוטרפיה.
למעשה מחפשת הפסיכולוגיה טריגרים (בתמונות, במילים) להתיחסות החולה לתופעות המציקות לו.
מעין מתווך בין הבעיה לבין הפציינט.
לא?
לימור יקרה
תודה היה מרתק לקרוא
שלך שרי
שולמית, טאקילה, המטיף וארט- תודה רבה, שמחה שנהניתם :))
אחד עבור האלבום/ מרגרט ניולין
מי יזכור
שלכלב האדום היו פרעושים בקיץ הזה
ושהוא הסריח מהאסם?
שילד אחד שבר את אפו של אחיו
באוגוסט
ושתקרת החווה דלפה?
אותם תפוחים על האדמה
המו מזמזום דבורים
והדיפו ריח של רקבון.
המצלמה לעולם לא משקרת.
היא מסמנת את האמת בצורה חסרת רחמים יותר מאשר מכחול
גורמת לנו לטפס לנצח שם
מעל הגדר הלבנה
מתחת לעץ התפוח
לתוך השדה המואר.
כל כך נהנתי לקרא
מאד מעניין
very interesting. it is all new to me
פוסט מרתק
תודה
*
שלום לימוב
תודה
שולמית
תודה, זה מעמיק ומרתק.
המצלמה היא בכלל ישות בפני עצמה, היא לפעמים רואה את האובייקט המצולם בראיה הייחודית שלה, כשהיא בעצם משקפת את הדרך שבה אנחנו רואים אותו, מבלי שתמיד אנחנו מודעים לזה.
הפער שאת מדברת עליו בין האלבום המשפחתי "המאושר" לבין הסיפורים האמיתיים שעומדים מאחורי התמונות נחשף במהירות גדולה מאוד בטיפול. ההתייחסות לאובייקט קונקרטי שמתאר יחסי מרחק בין האנשים, סיטואציות, הבעות פנים ועוד, מעורר מאוד את הצורך להרחיב ולהכניס לנבכי הלב המשפחתי. אנשים שונים במשפחה מספרים נרטיב שונה בהקשר לאותה תמונה, ולפעמים אף מתארים תחושות שונות לגמרי (הן לגבי תחושותיהם בזמן הצילום והן לגבי תחושותיהם כשהם מסתכלים בו כעבור זמן).
מעניינת השאלה שאת מעלה לגבי הצורך להקרין אושר כחלק מהזהות. איפשהו נראה לי כי מדובר בצורך אנושי טבעי: הצורך לעגן, לתעד ולחזק את הטוב. כמו כן הצורך להצניע ולמזער את הכאב. אולי הצרכים האלו באים לידי ביטוי באופן הבולט ביותר במדיום הצילום.
מסכימה. המצלמה, כמה שהיא פופולרית היום עדיין מחוברת בתודעה שלנו לאירועים חשובים, "ראויים לתיעוד". היא בהחלט מכניסה אלמנט חגיגי.
היאח הידד! בעצם, אנחנו באותו מקצוע!
תודה על הקריאה :))
תודה על התיאור המעניין של דרך העבודה שלך.
כאמנית, צלמת, מסקרן אותי השימוש בצילום ככלי טיפולי.
אלבום המשפחה של כולנו נראה דומה. ברוב המקרים זו תמונה אידילית של המשפחה. אנחנו מצולמים באירועים שמחים או בטיולים על רקע נופים נהדרים. לעומת אלבום המשפחה הדומה כמעט בכל בית, החיים שלנו במציאות שונים מאד זה מזה. מעניין לחקור את הפער הזה ואת הצורך האוניברסלי הגורף של כולנו שתהיה לנו מראה של אושר כחלק מהזהות שלנו גם אם היא לא משקפת כלל את המציאות.
חקרתי את אלבום המשפחה כחלק מהיצירה שלי ונראה לי מעניין ( אולי זה כבר נעשה בשטח ) לבנות כלי טיפולי שעובד על הפער או הסדק שנוצר בין התמונות המשתקפות באלבום המשפחה לבין המציאות.
נורית
מסתבר שאני תרפיסט, ולא ידעתי!
יופי של אינפורמציה הבאת כאן.
תודה לך.
לא חשבתי על זה אבל יש בהחלט משהו ממני..באופן שבו אני ניגשת לצלם אובייקט .
תודה יקירה על עוד תובנה בשבת בבוקר...
(ואם עדיין יש לי כוכבים ...את מקבלת אחד)
תודה על החשיפה לקליק-ארט, מעורר נשראה. מעניין יהיה לדבר איתם.
בתרפיה באומנות אנו מבדילים בין תרפיה באמצעות האומנות (שבה יש מטופל, מטפל ויצירה) לבין האומנות כתרפיה (שבה יש אדם ויצירה) , שזה כנראה מה שקורה לך (וגם לי) במפגש עם הצילום.
האם אתה מתכוון לארבעת הקטגוריות שהבאתי כאן?
כל צורות היצירה, או אי היצירה, הן צורות שונות של ביטוי עבור המטופל, ומאפשרות הכרות מבחינת המטפל. עם זאת, כל אחד מהמדיומים הוא בעל פוטנציאל גדול יותר לגעת בתחומים שונים. כך למשל סביר שעבודה עם תצלומים אישיים, תגע יותר בתכנים של דימוי גוף מאשר עבודה עם ביבליותרפיה (תחום שמתעסק בכתיבה ובספרות כתרפיה).
בפוסט הזה רציתי לפרוס את הצד הפרקטי, ולהסביר כיצד בפועל משתלבים התחומים.
בפוסט הבא אדבר על הצילום כדרך יצירה ועל מה שהוא נוטה לעורר אצל הצלם.
תודה רבה. את צודקת בדברייך, בפוסט הבא, ארחיב בעניינים אלו, במה שהצילום מאפשר מבחינה רגשית.
קראתי, חזרתי וקראתי ושוב קראתי.
למרות שאני מבלה שעות ארוכות עם המצלמה, מעולם לא הקדשתי מחשבה בנושא שימוש בצילום למטרות טיפוליות.
הצילום משמש לא רק למטרות אמנותיות, אלא גם למטרות של תיעוד, מטרות פוליטיות, מטרות חברתיות ועוד.
אחת הדוגמאות שאפשר לציין כאן היא של קבוצת קליקארט, קבוצה של צלמים אשר מנסים בעזרת הצילום להירתם לטובת פרוייקטים חברתיים.
לפני כשנתיים זכיתי להצטרף לאחת הפעילויות של הקבוצה. אמנם לא מדובר כאן בסיוע נפשי, אלא "רק" בסיוע חברתי, אבל לפי התרשמותי באותה פעילות (ובפעילויות מבורכות רבות של הקבוצה) ההשפעה על כל הצדדים המעורבים - עצומה.
היבט נוסף שאני לא יכול להתעלם ממנו - עבורי, הצילום הוא סוג של תרפיה. אני יודע שהמצב דומה גם אצל צלמים חובבים אחרים. גם כאן זה לא טיפול במובן המקובל, למרות שבעצם אני משמש במקרה זה גם כמטפל וגם כמטופל. אולי...
ו... תודה לימור :)
מאוד מענין ומאוד הגיוני.
ע"י שימוש בצילום המטופל יכול
להתעמת במיוחד עם אנשים אחרים
שהיה לו קושי גדול יותר לעשות זאת אם הם היו נוכחים פיזית.
צילומים גם מעלים ומרעננים זכרונות שאולי הודחקו.
שיטה זו מאפשרת לו מרחב וחופש התבטאות.
בעבודות אומנות, המטופל יכול להשתמש בכל
צורת אומנות כדי לבטא רגשות ולהוציאם החוצה.
בחירת החומרים, הצבעים והיצירה עצמה יכולים
לעזור הרבה מאוד גם בעידוד המטופל להתמודד
עם נושאים כואבים וגם למטפל בהבנה ואבחנה.
והנפש היא טבורו של העולם
המצלמה היא המשכה של העין
והעין היא הרי ראי הנפש
ואפילו מצאנו זה את זו בפליקר! הידד :))
אוף.. המ' אצלי במקלדת בעייתית. היא נעלמת כל הזמן...
תודה :))
ותודה שבאת, חשבתי שיעניין אותך..
תודה :))
לימורי
איזה עושר מעשיר יש במאמר המרתק שלך. נהנתי מאוד. נראה לי שבסעיף 3 בכותרת יש לך שגיאה. התכוונת לטיפול. ויצא משהו אחר. תודה על ההזמנה המיוחדת. אהבתי מאוד.