היום חיפשתי את הרי האלפים בין ביאליק לטרומפלדור. כן, בדיוק בנקודה ששני הרחובות נפגשים, חצי מטר משער הבית שלי. הדשא של הגינה שלי קצת התייבש מהחום, אז חשבתי שאם אעלה טיפה צפונה, אמצא קצה קרחון, או לפחות כדור שלג. הרמתי את הראש שלי למעלה לראות פסגת הר, אבל השמש נכנסה לי בעיניים. אני, בטעות חשבתי שהשלג מסנוור ומחזיר אליי אור ולכן אני לא רואה שום מדרון באופק.

יאללה תתגלגלי הלאה, צפצץ לי מישהו מאחור.

טוב, זה בטוח לא אלפים כאן, אין מילה כזו -  יאללה - בשוויצרית. ניסיתי לפנות טיפה שמאלה, להרצל. אבל שם רק אספו זבל והמשאית חסמה את כל המעבר של הכביש הצר. חשבתי שהגעתי כבר לשוויץ, כי היה להם המון זמן , לאוספי הזבל.  הם לא מיהרו לשום מקום ולא היו בלחץ בכלל מהתנועה שנערמה מאחוריהם. אולי בכלל הם גרפו שלג. ככה שיהיה יותר קל לגלוש במדרונות.

לכן היטבתי את משקפי השמש שלי שמתי דיסק לא לשמוע חדשות. וגלשתי לי בהרי האלפים לחמש דקות שלמות.