כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    להתחתן עם חרדי כשיש לך רזומה של זונה ? < ניצה צמרת שואלת

    57 תגובות   יום שלישי, 29/5/07, 04:28

    היא ברחה מהבית בפראג כי הגוי שנישאה לו הרביץ לה מכות רצח. היא ברחה הכי רחוק שיכלה עם התינוק שלה.

    על גדות נהר האלבה, סמוך להררי השלג היה מלון קטן, שסיפק לה מזרון קש ושתי ארוחות ביום תמורת קרצוף רצפת העץ ומירוק הקירות. כשאחת החדרניות מתה, היא החליפה במקומה את המצעים בחדרים. לפעמים נשארה עם אחד האורחים הגלמודים וליטפה את גופו בידיה המיובלות. אחר כך פרצה המלחמה, והיא נזכרה שהילד שלה נימול ושהיא יהודייה. מעתה, הסבירה לילד, שאסור לו להיחשף בשום אופן בפומבי ,ואת עצמה הקטינה למימדים זעירים כמעט בלתי נראים.

    קראו לה רוזה מולנר, ולילד שלה קראו יושקה.

    יום אחד הגיעו אנשי הצלב האדום למלון, אחריהם הגיעו פצועי מלחמה מדממים וקטועי גפיים. היא הפכה לחובשת, וכבר היו כאלה שקראו לה "שווסטר רוזה", שזה אחות בגרמנית.

    הילד שלה גרר בצייתנות דליים של שתן וצואה אל בורות האיסוף בחצר המושלגת ותמך בגופו הקטן בחיילים הפולנים והסלובקים לעלות ולרדת בגרם המדרגות. לעתים נכנס עם הרופא לחדרם וסייע  להם להתלבש אחרי הבדיקה. הילד הזה נחשף לקללות, לשירי זימה, לאדי אלכוהול ולמזמוזים שספגה אמו, ולמד, שאפשר לכעוס ולשתוק.

    בלילה סיפר לה בלחש, שהוא כל הזמן מציל אותה בדמיונו הקודח ושהם בורחים אל היער הרחוק ושם אף אחד לא נוגע בה ולא מציק לה יותר.

    כשהמלחמה הסתיימה, העזה לכתוב מכתב לחברת ילדות אחת שאת כתובתה זכרה. היא רצתה לדעת אם הגוי שלה שרד את המלחמה, וקיבלה תשובה שהוא נהרג כבר מזמן בהתפוצצות מוקש.

    "נחכה לאביב," אמרה לילד, "ונחזור לפראג. אראה לך את העיר היפה בעולם, את הבית שבו נולדת ואת שעון התרנגול בכיכר."

    העיר הייתה חבולה ומנותצת. מעט הקרונות שחסכה הספיקו בקושי לקמח ושומן חזיר. רוזה מולנר ניקתה בתי שימוש ציבוריים ורחצה כלים בבתים זרים. יושקה ניקה ארובות והסיע סחורות בתלת-אופן עם עגלה אל השוק. ערב אחד כשחזרה לרובע היהודי נתקלה בדמות מדדה על קביים, היה זה ארווין שפיצר, שזיהה אותה ללא קושי. ארווין איבד את שתי רגליו במלחמה, אבל היא, שהורגלה כבר לראות זוועות כאלה, לא הזדעזעה ממראה הגדמים הנפוחים. היא טיפלה בו, היא חבשה אותו, היא עיסתה אותו והיא אהבה אותו.

    הם הצליחו לעלות לישראל ואחרי מאבקים רבים התפנו ממעברת פרדסייה לשכונת דורה בנתניה. יושקה נשלח לנווה הדסה והיא חיפשה עבודה, אבל לאף אחד לא היה מספיק כסף בשביל להחזיק עוזרת בית, והיא הייתה מוכרחה להאכיל את ארווין שלה ולקנות לו תחבושות.  

    כשאמא שלי באה לבקר אותה, היה על הפתילייה במטבחון סיר שהעלה אדים. אמא שאלה אותה, "מה את מבשלת?" ורוזה בכתה. היא התביישה לספר שבסיר היו מים ושקית תה. בפעם הבאה כשאמא שלי ביקרה בבית שלהם, רוזה לא הייתה בבית. היא הייתה עמוק בעבודה על שפת הים של נתניה ועשתה קריירה מאונס במקצוע הכי עתיק בעולם.

    אמא לא סיפרה על זה לאף אחד וגם אבא שלי לא ידע.

    אחרי שנה או שנתיים ארווין מת. יושקה נשאר בבית למשך ימי השבעה וחזר לפנימייה. אחד הקליינטים של רוזה שאל אותה, מה דעתה להיות סוכנת בית בביתו של הנספח הכלכלי האוסטרי ליד תל אביב, והבטיח לתת לה המלצות. היא קפצה על ההזדמנות וזכתה למיטה חמה ואוכל תמורת עבודה קשה שנמשכה שבעה ימים בשבוע.

    מאז לא ראו אותה בחוף של נתניה וסביר להניח שגם שכחו את פניה היפות.

    באחד הימים הגיע מירושלים איש עסקים חרדי לביקור אצל הנספח. האיש שהתאלמן זה מכבר ראה את רוזה והתאהב בה. הוא החל לחזר אחריה, והציע לה נישואים.  רוזה הנסערת לא ידעה את נפשה.

    איך אפשר להתחתן עם חרדי נצר למשפחה מכובדת עם רזומה של זונה?

    היא הגיעה אלינו במפתיע וישבה עם אמא שלי במטבח. הן דיברו בהונגרית ואותי גרשו החוצה כדי שלא אוכל להקשיב. אחרי כמה שעות ראיתי אותן מתחבקות ליד השער בחצר, ואת אמא מנגבת לה את הדמעות ומנשקת אותה.

    רוזה נסעה לדרכה ואמא הרשתה לי להיכנס הביתה.

    לפני כמעט עשרים ושמונה שנים ראיתי אותה בפעם האחרונה. היא חבשה פאה מהודרת ולבשה חליפה מחויטת, פניה הטובות קרנו והיהלומים שענדה בצבצו מכל אצבע בכפות ידיה העדינות. בעלה נשא בידיו את בני התינוק על כפיו והתבונן במוהל שעשה את עבודתו. אחרי הברית הלכתי לחדר צדדי כדי להניק את תינוקי הצורח מכאב. רוזה הצטרפה אלי וישבה לידי, " אני רוצה שתדעי," אמרה לי כשהיא בוכה אבל גם מחייכת, "אני חייבת את החיים שלי לאמא שלך."

    --------------

    אמא שלי מתה מזמן. אבל היא חיה אתי כל הזמן. ומה קרה לרוזה מאז, לא ידעתי.

    הערב הייתי אורחת באירוע שנערך במלאת 80 שנה לביקורו ההיסטורי של נשיא צ'כוסלובקיה הראשון, טומאש גאריק מאסריק בארץ ישראל. על רקע צלילי הפסנתר שניגן דבוז'אק ראיתי שלושה חרדים עומדים בפינת החדר ומלחשים בינם לבין עצמם.  הם בלטו בשונותם ואני הסטתי את מבטי מהם וסקרתי את התמונות שתעדו את הביקור. באחת מהן ראיתי את פניה של דמות חרדית ואת מאסריק לצדה. בכיתובית היה רשום שמו של רב ידוע. לפי שם המשפחה הבנתי שזהו כנראה אביו או דודו של איש העסקים שנשא לאישה את רוזה מולנר. הוצאתי את הפנקס שלי וכתבתי,

    ב"ה

    סליחה, יש לכם קשר למשפחת  .... ?

    ניגשתי לשלושת החרדים והושטתי להם את הפתק.

    הם הניעו בראשם לאות הן.

    שאלתי, "ואתם מכירים אולי את רוזה מולנר?"

    "ודאי," השיב אחד מהם, "היא הייתה אשתו  היקרה של אבא שלי, וכבר שנים זיכרונם לברכה."

    ----------------- 

       

    כל הזכויות שמורות לניצה צמרת

    כתיבה ועריכה

     www.words4u.co.il

    דרג את התוכן:

      תגובות (57)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: irisoded 2010-07-29 23:53:07

      הייתי רוצה להיות שם ולשמוע מה לחשה לה אמך וכיצד הצליחה לשקם את נפשה באופן בו תפנים כי גם לה מגיע. זה נדיר שאדם, במקרה הזה אשה, מצליחה להגיע לכזה איזון ופיצוי ותיקון עוד בחייה. נפלאות דרכי האל.

      -------------------

      איני יודעת מה אמא אמרה לה, אני יכולה, כמוך, רק לנחש. שמחתי כל כך לדעת שחייה השתקמו והיא בטוב. היא לימדה אותי את סוד פניה נעדרי הקמטים.... אבל זה כבר סיפור אחר.

      רוזה היא הוכחה שאפשר וכדאי להיות אופטימיים.

      תודה איריס

        29/7/10 23:53:
      הייתי רוצה להיות שם ולשמוע מה לחשה לה אמך וכיצד הצליחה לשקם את נפשה באופן בו תפנים כי גם לה מגיע. זה נדיר שאדם, במקרה הזה אשה, מצליחה להגיע לכזה איזון ופיצוי ותיקון עוד בחייה. נפלאות דרכי האל.

      צטט: flicker 2010-07-27 00:39:10

      הסיפור מרגש.
      והרי לנו דוגמא לחוכמת נשים שבונה בתים.

      גם אם אלה של אחרים.

      ------------------

      כן. יש בדברייך הרבה תבונת נשים מתוך ראיית הדברים נכוחה. ואפילו לא הייתה לעניין התייחסות כלשהי עד כה. תודה יקירתי.

      צטט: מיכאל בלק 2010-07-26 23:55:08

      עשית לי קר וחם על הנשמה עם הסיפור המדהים הזה ניצה, צריך איזה מאוורר קטן...

      --------------

      שנתיים חלפו מאז נכתב, לא שכחתי אותו, הוא כתוב לא רע בכלל. סיפור באמת מצמרר, כמעט אמיתי. נוגע לא נוגע באמת, מערבל לתוכה חופן של דמיון ויוצא לאור כך. פשוט כאילו אבל עם הרבה כאב.

      תודה מיכאל.

      צטט: לואיס קרול 2010-07-26 23:01:00

      סיפור מעניין
      החיים נפתלים
      אפשר לומר שכל איש הוא סיפור
      כך טען דמון רניון
      ואכן הבאת אחד כזה

      --------

       

      זרעי הסיפור הזה נפוצו והתבררו כקרובים מאוד למציאות.

      שפר עלי גורלי. המציאות עולה על כל דמיון.

      תודה - תודה, אכן סיפור  נפתולי. 

        27/7/10 00:39:
      הסיפור מרגש.
      והרי לנו דוגמא לחוכמת נשים שבונה בתים.

      גם אם אלה של אחרים.
        26/7/10 23:55:
      עשית לי קר וחם על הנשמה עם הסיפור המדהים הזה ניצה, צריך איזה מאוורר קטן...
        26/7/10 23:01:
      סיפור מעניין
      החיים נפתלים
      אפשר לומר שכל איש הוא סיפור
      כך טען דמון רניון
      ואכן הבאת אחד כזה
      אני שמחה שביקרת אצלי. נעים להכיר. תודה
        26/6/07 20:22:

      צימררת.

      תודה.

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-20 19:23:15

       

      צטט: marmor 2007-06-17 02:32:37

      אני מבין שזה סיפור אמיתי, הלא כן?

      וואו.

      אז כבר אמרנו שהמציאות עולה על כל דמיון. וואו, זו מילה מעצימה למשפט הזה. תודה

       

       

      צטט: shvadron 2007-06-14 12:41:01

      סיפור מדהים,

      נוגע ללב

      של גדולה אנושית

      ומעלה את השאלה: היתכן שיש צדק קוסמי?

       

       כוכב ממני בטוח

      מתוקה, זה כל כך יפה לפרגן גם במייל וגם כאן. הערכתי נתונה לך וכבר הצעתי לך להצטרף לצוות, ראי את תגובתי לדובי.תודה

       

      צטט: dubi roman 2007-06-14 04:14:47

      סיפור מקסים ניצה,

      מרגש ונוגע ללב,

      תודה,

      דובי

       
      היי, גם אני חושבת שהסיפור מרתק. אולי פעם אנחנו נעשה ממנו סרט. רבקה תעזור, חנוך ייתן יד ועט, אתה תצלם?


                    

       

        17/6/07 02:32:

      אני מבין שזה סיפור אמיתי, הלא כן?

      וואו.

        14/6/07 12:41:

      סיפור מדהים,

      נוגע ללב

      של גדולה אנושית

      ומעלה את השאלה: היתכן שיש צדק קוסמי?

       

       כוכב ממני בטוח

        14/6/07 04:14:

      סיפור מקסים ניצה,

      מרגש ונוגע ללב,

      תודה,

      דובי


                    http://www.DubiRoman.com
      Impressionistic Photography of Israel by Dubi Roman
                         (+972) 54 4601507
      כן ארי 1 אמיתי. רק שעל מנת לטשטש כמה דברים נאלצתי ל לבהות בטקסט ולעשות כמה שינויים הכרחיים. תודה.
        11/6/07 22:55:

      מדהים!!!

      בטוח אמיתי אחרת את קוסמת!

      ליאור, אני לא יכולה לעזור הרבה בענייני מחשוב , אבל להקשיב אני יודעת, אז אני כאן.
        5/6/07 12:52:

      האתר הזה עושה לי קונצים.. מסתבר שכבר כיכבתי למרות מה שהוא אמר..

      ואל דאגה, זה לא מתוך פולניות, פוסטים שעושים לי את זה מקבלים כוכב, לא אחרת.

      ליאור היקרה לי מאוד, אל תרגישי חייבת חלילה. את מוזמנת לגלגל אחורה יש עוד כמה פוסטים שיעשו לך את זה בבלוג שלי. תודה יקרה. כבר צהרים אז אאחל לך יום נפלא.
        4/6/07 23:39:

      זה היה פוסט אחרון לפני שמכבים את המחשב והולכים לישון.

      לא קראתי אף תגובה ואני רצה לומר לך שמזמן לא הצטמררתי ככה, בגב, בעורף, אפילו בלחיים. סיפור מדהים וכרגיל כתוב נפלא.

      ואני שוב חייבת לך כוכב..

      היי שלמה, תודה שקראת , הגבת וכיכבת. לא לא נולדתי שם.ביקרתי שם מספר פעמים. אני זוכרת את הבתים, האנשים וריח המרק שפרץ מהחלונות אל הרחוב. זה הכל.
        4/6/07 16:09:

      ניצה

      סיפור שריגש אותי במיוחד

       יו יו יו הזכיר לי את ימיי בשכונת דורה בנתניה[שם נולדתי]

      והלוואי ווידעתי לכתוב כי יש לי סיפורים מדהימים מהילדות.

       

        4/6/07 16:03:

      ניצה גרת בשכונת דורה?

      לאורי, תודה שקראת. פורטונה או רוזה, כולן עברו משהו בחיים ואנחנו כאן בשביל לספר.
        30/5/07 08:10:

      תהפוכותיה של פורטונה.

      סיפור מרגש ויפה.

       

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-05-29 23:03:31

      פוסט מדהים. סיפורי חיים לפעמים מפתיעים ועולים על כל דמיון, אבל כאן הכי נחמד שיש גם סוף טוב. צפי לכוכב.

      וגם אותך מתוקה. המון תודה והערכה לכל מה שכתבת. שמחתי

       

      צטט: shine 2007-05-29 23:02:30

      וואוו, רגשות עזים של עצב, שמחה, חמלה, הערצה, אהבה, כעס, אושר ונחמה, הציפו אותי בקריאת הסיפור המדהים הזה....

       

      כוכב זהב!

      היי, כבר חשבתי שאף אחד לא כאן בגלל החושך שנפל עלי, הייתה לי הפסקת חשמל. ועכשיו חזרתי ומצאתי את הכוכב שלך. תודה

        29/5/07 23:03:
      פוסט מדהים. סיפורי חיים לפעמים מפתיעים ועולים על כל דמיון, אבל כאן הכי נחמד שיש גם סוף טוב. צפי לכוכב.
        29/5/07 23:02:

      וואוו, רגשות עזים של עצב, שמחה, חמלה, הערצה, אהבה, כעס, אושר ונחמה, הציפו אותי בקריאת הסיפור המדהים הזה....

       

      כוכב זהב!

      תודה זאנדי חמודה. משמח לקרוא שאנשים צעירים מתרגשים מסיפורים כאלה. רק טוב ולילה טוב.
        29/5/07 22:23:

       

      חמלה, אהבה, חיים, הישרדות.

      ריגשת אותי ו...אין לי יותר מילים.

      נשיקה

       

      צטט: irisnaor 2007-05-29 17:53:23

      את כוכבת. כיכבתי

      תודה איריס. לעונג לי. אני ממש אוהבת תגובות כאלה. זה אנושי, לא?

      היי שוקי, סופ טוב הכל טוב. היום כשאני כותבת סיפורי חיים לאנשים, אני מגלה שאי אפשר להמציא סיפורים כאלה. החיים חזקים מהכל.  אני מניחה שההורים שלך ידעו דברים רבים על תולדות חייהם של הורי התלמידים שלהם.

      אגב, קראת את ספרו הדקיק של אפלפלד, קתרינה?

      כמה דקיק ככה ענק. היום לומדים אותו לבגרות בספרות. סיפור מיוחד, יש בו משהו מהסיפור של רוזה שלי. ערב טוב ותודה.

        29/5/07 18:38:

      איזה סיפור. שכונת דורה בנתניה הוציאה עוד הרבה הרבה סיפורים כאלה. הורי לימדו שם שלושים וחמש שנה.

        29/5/07 17:53:
      את כוכבת. כיכבתי
      תודה. בדיוק בזמן.
        29/5/07 14:53:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-05-29 13:03:22

       

      צטט: מביטה 2007-05-29 08:39:09

      וואוו.

       

      מחכה שיגיעו שוב הירוקים וחוזרת להעניק לך :)

      תודה לך יקרה. את מבינה שאי אפשר היה ללכת לישון לפני שזה עף לאוויר. כוכבים כבר לא היו בשעה הזו. אחכה לכוכב שלך...

       

       

      הגיע. הבטחתי, חזרתי, כיכבתי.

       

      מגיע לך.

      תודה בתיה.

      הפוסט רק מספר את הסיפור, הוא נכתב מעצמו.

        29/5/07 14:07:
      פוסט מקסים ניצה. נפלאות דרכי וכו'. כיכבתי.

      כן בסופו של דבר יש גם אהבות שמחות.

      אבל למה צריך להוציא את הנשמה בדרך?

        29/5/07 13:24:
      סוף סוף סוף שמח.

       

      צטט: ב ה י ר 2007-05-29 10:30:42

      הכותרת צרמה לי

      לשרוד זה לא זנות.

       

      פוסט מרגש שמעמיק לי את התחושה

      שפעם שהיה כל כך רע היתה משמעות לאהבה.

      היי בהיר שלי, הכותרת אולי זקוקה לשינוי. את הסיפור האמיתי אי אפשר לשנות וזו המהות. בפנים בעומק הליבה, את צודקת, מדובר באהבה.

       

      צטט: itamarp 2007-05-29 09:09:09

      מאוד נהנתי ניצה

       

      תודה :)

      היי איתמר היקר, שמחתני. אתה רחוק מן העין קרוב אל הלב. ותודה על התשומי. שיהיה לך יום נהדר.

       

      צטט: עידית ב 2007-05-29 09:03:12

      וואוו

       

      מזל ששמרתי את הכוכב לפוסט הזה.

      כל כך מרגש

      עידית המקסימה, תודה. זו מציאות שאי אפשר לתאר במילים ורק אולי לנסות לשכתב אותה. הפוסט הזה הוא כמו נר זיכרון לאנשים שלא יודעים כמה ולמה היו חלק מחיינו.

       

      צטט: מביטה 2007-05-29 08:39:09

      וואוו.

       

      מחכה שיגיעו שוב הירוקים וחוזרת להעניק לך :)

      תודה לך יקרה. את מבינה שאי אפשר היה ללכת לישון לפני שזה עף לאוויר. כוכבים כבר לא היו בשעה הזו. אחכה לכוכב שלך...

       

      צטט: taya1 2007-05-29 08:32:39

      סיפור מדהים, איך שאת כותבת...תענוג צרוף.

      ריגשת אותי הבוקר .תודה.

      היי טל היקרה, תודה. גם אני התרגשתי לכתוב.

      איזה עולם, סיפורים צצים מתוך הזיכרון ברגעים שאי אפשר לצפות.

       

      צטט: פרובונו 2007-05-29 05:16:55

      הכתיבה מרגשת,

      האשה מחשמלת,

      הכותבת אלילת חן

      היי פרי,

      אתה חדש אצלי. ברוך בואך. תודה על הפרגון.

       

      צטט: airbus 2007-05-29 04:54:36

      WOW!


      סיפור ארוך ומותח

      על אודות אישה מול עולם.

      סיפור על רוע קודח

      והיא, הקטנה, עולה על כולם.

       

      סיפור של עוז רוח

      והרבה הפתעות.

      סיפור "לאן נושבת הרוח"

      בסמטאות החיים התועות.

       

      סיפור יהודי כל כך,

      וגם כלל אנושי.

      סיפור שהיה מוכרח

      לגלוש מעבר לפן האישי.

       

      ניצה - נגמרו כוכבי

      לפי שעה.

      וגם חרוזים

      זה כבר לא מה שהיה.

       

       

       

      חנוך היקר לי מאוד, עכשיו אני בוכה .

      התגובה שלך...

      שתהיה לי בריא וחזק.

      תודה איש

        29/5/07 10:30:

      הכותרת צרמה לי

      לשרוד זה לא זנות.

       

      פוסט מרגש שמעמיק לי את התחושה

      שפעם שהיה כל כך רע היתה משמעות לאהבה.

        29/5/07 09:09:

      מאוד נהנתי ניצה

       

      תודה :)

        29/5/07 09:03:

      וואוו

       

      מזל ששמרתי את הכוכב לפוסט הזה.

      כל כך מרגש

        29/5/07 08:39:

      וואוו.

       

      מחכה שיגיעו שוב הירוקים וחוזרת להעניק לך :)

        29/5/07 08:32:

      סיפור מדהים, איך שאת כותבת...תענוג צרוף.

      ריגשת אותי הבוקר .תודה.

        29/5/07 05:16:

      הכתיבה מרגשת,

      האשה מחשמלת,

      הכותבת אלילת חן

        29/5/07 04:54:

      WOW!


      סיפור ארוך ומותח

      על אודות אישה מול עולם.

      סיפור על רוע קודח

      והיא, הקטנה, עולה על כולם.

       

      סיפור של עוז רוח

      והרבה הפתעות.

      סיפור "לאן נושבת הרוח"

      בסמטאות החיים התועות.

       

      סיפור יהודי כל כך,

      וגם כלל אנושי.

      סיפור שהיה מוכרח

      לגלוש מעבר לפן האישי.

       

      ניצה - נגמרו כוכבי

      לפי שעה.

      וגם חרוזים

      זה כבר לא מה שהיה.