חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
לא תינוקת של אף אחד
השבוע, כשנסעתי עם ולרי חברתי לרחוץ את מכוניתה, ישבנו במתקן האוטומטי, וכשפסי הגומי התחילו להכות במכונית והיא התמלאה בקצף הסבון, עלה בי זיכרון מלפני 23 שנה.
•••
אז, כשמתקני הרחצה הראשונים הגיעו לארץ, לקח אותי בגאווה חברי בן ה-40 לסיבוב רחיצה במכוניתו, וכשהסבון אפף את האוטו, נכנסתי להיסטריה ממש ומיד פעיתי לו בחינניות הנודניקית האופיינית לי: "אני רוצה עכשיו עכשיו עכשיו עכשיו עכשיו עכשיו..." "לא נספיק, משוגעת, זה שלוש דקות", הוא ענה לי - ואני בשלי: "כן נספיק, נגמור מהר, עכשיו, בבקשה בבקשה בבקשה פליזזזזזז" - כשכל זה מלווה כמובן ברקיעות חינניות, בקול סירנה יבבני ובהעוויות של פינוק קפריזי. הוא כמובן שועשע מאוד מהסצינה, צחק ואמר: תינוקת שלי, אין ברירה, תתאפקי. תיכף נגיע הביתה ואז.
•••
ולרי ממש לא התפעלה מהאנקדוטה המשעשעת. נעצה בי עיניים קרות כקרח (שמוסגרו בתבונה ובמקצועיות במסקרה בסגול יוקרתי) ואמרה כשהיא מטעימה לחוד כל מילה ומילה: את - כבר לא תהיי תינוקת של אף אחד. מה הכוונה? שאלתי. "את", המשיכה ללא רחמים, "היום, בגילך, כאמא לילדים גדולים, לא תמצאי גבר שיתייחס אלייך ככה. והטריק הזה שתמיד עבד בשבילך, להסתובב עם גברים שמבוגרים ממך בעשרים שנה, כבר לא יעבוד. גבר בן 60 לא רואה באשה בת 40 תינוקת. היא זו שצריכה לטפל בו, לא ההיפך. את יכולה לעלות בגילאים גם ל-80 - ועדיין אף גבר כבר לא יראה בך מישהי שצריך לטפל בה ולדאוג לה. וכמובן שהגברים בני ה-30 שהתמחית בהם לאחרונה לא יתנו לך את היחס שאת אוהבת ומצפה לו. לא 'יגנו' עלייך מזוועות העולם. לא 'יפרשו עלייך את חסותם'. תשכחי מזה. וכדאי מאוד שתתחילי להשלים עם העובדה הזאת, כי תראי לאיזה בלגן מטורף נכנסת בחודשים האחרונים בגלל שציפית להגנה כזאת מגבר ולא קיבלת. הגבר המבוגר שהיה לך הגן עלייך? חה! הגברים הם התינוקות עכשיו ואת המטפלת. לא מתאים לך? טאף לאק!"
•••
באותו לילה חלמתי שאני יושבת לבד במכונית הנרחצת. לשונות הגומי מתחילות ללחך את דפנותיה ושורקות לי בקול הולך וגובר: "לא תינוקת את לא תינוקת לא תינוקת לא...." ואז נפתחו הדלתות, החוץ נכנס פנימה, הכל התערבב, המים עלו, ואני טבעתי. בשמחה טבעתי.
•••
מי שהצטיין דווקא בלכידת מים היה האמן הספרדי הנפלא חוֹאָקין סוֹרוֹיָה (Sorolla), שחי וצייר וזכה לכבוד רב באמצע המאה ה-19 ובתחילת המאה הקודמת. התבוננות בציורי הים שלו יכולה ממש להחליף הליכה לים. הדמויות, ובעיקר אלה של הילדים, משקפות אהבת אדם בתקופה שבה היה אולי עדיין מה ואת מי לאהוב. |
תגובות (96)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יש פוסטים שאין להוסיף עליהם דבר.
כשהייתי בת 17, ברמנית במועדון תל אביבי שיצאה עם בני שלושים פלוס (יצאה, טוב, האמת שלא יצאנו לשומקום...) הזמינה אותי חברה יום אחד למסיבה של בני גילנו, כשהגעתי נחרתי מולה בבוז, "כולם ילדים פה" באמת אף פעם לא הרגשתי ילדה, לא יודעת למה, בעיה מולדת אולי, מצד שני גם אף פעם לא הרגשתי בוגרת, תקועה אי שם בין לבין, אינפטנטילית במהותי, אבל הכי סולדת מכל ביטויי ה"ילדה אישה" (זתומרת חוץ מבריג'יט ברדו, עליה זה עובד טוב או לפחות עבד), מצד שני, עם גברים, תמיד הכי רציתי שיפרשו עלי חסותם האבהית וידאגו לכל צרכי, אממה, כנראה למי שנוגעת כמעט במטר שמונים קשה להיות ילדותית שבירה ומעוררת רצון לתת לה חסות, אז סאמק, השלמתי עם זה. עכשיו נוסף לכל הצרות אני גם קשישה, ככה שגבר מבוגר בקריטריונים שלי
הוא גבר באמת מבוגר.
בקיצור, מיא, יקירתי, לא יודעת מה רציתי לומר בכל ההרצאה הזאת, חוץ מזה שאין לי שום מסקנה, באתי לתרום ונמצאתי מחרבת, אבל זה מצבי הרגיל בחיים. מה ל'שות.
ושמישהו יסביר לי אם האייקון הזה זה חניבעל לקטר?
לחומי ולשקדייה -
סערות ופיצוצים - אף פעם לא חיפשתי. תמיד חיפשתי בגבר את טוב הלב ואת הנעימות. בגלל זה גם מצאתי בעל כל כך טוב, שהיום הוא הגרוש הטוב בעולם ועדיין דואג לי מאוד.
אבל אני שייכת לדור הישן, שחושבת שהגבר הוא זה שצריך לחזר אחרי האשה, לומר לה: אותך אני רוצה מכל הנשים (ולא: יש עוד אלף כמוך באינטרנט), ואעשה הכל כדי שתהיי שלי. ואולי בגלל שפונקתי בעבר בהתאהבויות של גברים. וגם בגלל שאני טיפוס די מוחצן ולא קשה לתהות על קנקני, אני באמת לא חושבת שכל התהליך אמור להיות מאוד מאוד אטי של להחליט שאותי הוא רוצה...
ונכון חומי, יש לי אכזבה מגברים, במובן הזה שאת רוחב הלב שזכיתי לו בעבר לא ראיתי היום. ראיתי התקרבות חשדנית, קמצנות רגשית, התחשבנות: אתן לך רק אם תתני לי באותה מידה.... עד שמגיעים למצב הזוגי שאתה מתאר, הסימטרי, ארוכה הדרך. ההתחברות אינה סימטרית. בהתחברות צריכים להיות רצון טוב ונדיבות (רגשית) מצד הגבר שיפוגגו את החשדנות של האשה, את הפגיעוּת שלה.
אתה יודע, כשהיכרתי את בעלי, עוד לפני עידן הפלאפון, הייתי אחרי איזה רומן כושל. והוא גר בקיבוץ בצפון והיינו נפגשים כל סופשבוע ולפעמים גם באמצע השבוע. אמרתי לו: אני נפגעתי מגברים ואני מבקשת, בשביל הביטחון שלי, שאם אתה באמת רוצה אותי, שרק אתה תתקשר אליי. הוא התקשר ערב ערב, בין אם הייתי בבית או לא הייתי, ואם הייתי יוצאת לא הייתי מודיעה לו. ככה חצי שנה. ואני לא התקשרתי אליו אף פעם. אחרי שנה התחתנו.
ואנשים שלא מחשבנים ופותחים את הלב ונותנים בנדיבות - כמוני - אלה הידידים שלי, החברות שלי, אפילו הילדים שלי (שבעלי הנ"ל חינך בדרכו, וגם אני). עדיף לי איתם.
כתבת כל כך יפה.
נשמה אחד.
וגם אתה עשית לי לבכות נהרות.
באמת מיא
הרבה עצב יש בתגובתך
ניראה לי שאני מבין אותהלפרטיה
אבל מיא זה המרכיב שלך כרגע
איזה סוג של יאוש כללי מגברים
אני מקוה, שבין כל אלותו כלי לבחור את השעור
ולעט לעט, בלי פיצוצים, תיטיבו לבנות את גן העדן האחרון
לפני ההוא למעלה
לפי תאורך בטוח! בטוח שיש מישהו שכדאי לו.
כדאי לו לראות את הילדה שבך (ניראית כלכך מובהקת)
כולנו מחפשים סערות ופיצוצי אינסטנט
אולי פה הבעיה בעיה תרבותית של הדור שלנו
כאילו אנחנו צריכים מישהו שיקח אותנו בציצית שערותינו
יפנה מבטינו בכוח לאחר ויאמר ראה! (ראי!)
ויכריחנו להישיר מבט בנישמתו של האחר
מבט עיטי, תחילה אוהד אחר מבין ומיתפעל
כולנו מיא ילדי אותן אמהות אותם אבות
כולנו זקוקים לחיבוק ולאהבה
רק לדעת לפתוח את העינים מיא
יש אחד (לא אומר יותר שלא תחפשי עשרה ותפסידי)
שהוא הזקוק לך נואשות ויהיה לו שוה (כמו לך)
לפתוח את העינים (לעט, גם כן קצת בחשש,אולי גם בעיניו הנשים אותו דבר )
באמת מיא, בגילך? עם מה שיש בך?
עם מה שאת זקוקה?
כבר לותר?
תגידי לחברתך, גם היא צריכה
ויבוא האור עלינו
ונאמר אמן
חומי
את כל כך נוגעת ללב ולנשמה שבגללך עכשיו אני בוכה.
וזהו.
הסרט מקסים. תודה.
חומי, תודה על המילים החמות,
אבל אתה יודע, אני לא בטוחה שאתה צודק.
אין הרבה גברים שיכולים להיות גם האבא וגם התינוק.
בשנים האחרונות נתקלתי בגברים שלא היו מסוגלים אלא להיות מטופלים, ולא הצליחו לספק תמיכה רגשית. תיקון - אלה לא היו גברים בעיניי. אתה יודע, ביוון הפרידו בין שלב הנער לשלב הגבר, והם נתקעו בשלב הנער. אפילו נער מזדקן. אכתוב על זה פוסט מתישהו.
ואהבה טובה ומפרה כמו שהיתה לאורנה ולך נדירה מאוד מאוד.
מישהי שיקרה לך יותר מעצמך ותעשה הכל כדי לשמור ולהגן עליה. אולי זה גם עניין ביולוגי, אולי גבר מוכן לסוכך ככה רק על אם ילדיו.
אולי כבר לא אזכה לעולם ליחס כזה מגבר שלא יהיה אב ילדיי.
אבל קצתי בקטנוניות ובחשבונאות. אני לא כזאת. אני נדיבה וחמה ועוטפת - ועד כה, פרט לבעלי לשעבר, נתקלתי בתכונות האלה כמעט רק אצל נשים.
ולרי צדקה בכך שהמקום הזה שהייתי בו, של אכזבה תמידית מפנטזיות מתנפצות, מקטנות נפשם של אנשים, מלבם שאינו רחב כשלי, היה הרה אסון עבורי. אז אני מוותרת על הציפיות מהזולת אבל אני לא מוותרת על הסטטוס הזה של תינוקת.
הבחירה שלי היא היום להיות רק עם מי שכן נותן לי את היחס הזה, של תינוקת שזקוקה להגנה ולעטיפה - אשה, ידיד, חברה, ילד, אחי. אני כבר פשוט לא מחפשת בן זוג. כל מי שאוהב אותי מכל הלב וכל מי שהוא בנאדם טוב נמצא איתי. כל מי שאני יכולה לבכות והוא יחבק אותי ולא יתנכר לי, נמצא איתי. אפילו חתול, אם הוא אמפטי, עדיף לי על גבר אטום. אני רצינית.
או מיא,
גם אותי ביאסת,
אוהב לקרוא את הניתוחים האומנותיים שלך ליצירות
גם אוהב לשמוע את הגיגייך על החיים
אבל פה,
עשית עוול לסורויה.
והוא כל כך אהוב עלי.
http://www.youtube.com/watch?v=25WPRi3EkIQ&feature=related
עזבי מיא
ולרי לא מבינה
את אם תרצי תמצאי אותו
את זה שגם בעוד 10 שנים יראה בך את הילדה
(ואת בו את הילד)
מה יותר יפה מזה?
מה, את לא רואה לפעמים איזה זוג זקן הולך אנגז'ה?
היא האימא והילדה שלו
וכנ"ל הוא בשבילה
תרגעי מיא אני יותר מבוגר מימנה
את יודעת, יותר ניסיון
האושר עדיין מחכה
רק שתדעי לקטוף אותו
את יודעת...זה מתחיל עם "תינוקת" וזה גורם לחייך ועושה נעים אבל לאט לאט זה עובר לצד השני כי גם בכל גבר יש תינוק אחד בלתי מסופק:)
בהחלט מסכימה שמגיע לך מישהו שימלא את צרכייך הנפשיים ושיראה אותך (יטפל בך)
חברה שלך יודעת מה אומרת
את לגמרי צודקת
זה כמו לשים את הלב על הרצפה ולהגיד לו: דרוך.
לא עוד.
כלל וכלל וכלל לא! חשבתי רק על הרעיון המחלחל (מעורר החלחלה):
להיות חסר אונים,
תלוי בחסדיו של אחר,
בעל יכולת תנועה והבעה מוגבלת,
פגיע, חשוף.
איפה את מסתירה אותו ? :)
כבר באה...
היתה לי כמעט יממה נטולת נט (המודם נשרף... את חושבת שזה קשור לתכנים ? :)
גאפ החכמה - לא יכולתי לנסח זאת טוב ממך... אבל זה לא יפריע לי לנסות!
יפה כתבת, דאגה. העניין הוא, כמו שחניף קוריישי כותב (וציטטתי בפוסט שלי על הרוע):
"באהבה בימינו אלה השוק חופשי: פשפש וקנה, בחן ובחר, שכור וזרוק, כרצונך...."
זהו לדעתי שורש הבעיה. לא נזכה לדאגה מגברים כל עוד האהבה הפכה למשחק-סכום-אפס. פעם, כשגבר דאג לי, הוא עשה את זה בעיקר בשביל עצמו, למען הדימוי העצמי שלו, כגבר.
כמו שגבר, למשל, יזמין את כולם במסעדה. זה הרי לא בגלל שהוא דואג להם, אלא בעיקר לאגו שלו.
היום גברים מאוד חשדניים. כולם חושבים שאני רוצה לגנוב את נשמתם, חלילה.
וכתבתי פוסט חדש - בואי בהמונייך!
בא לי לסכם :) ולהוסיף
אמרתן - מזיין אוכל וישן וגם שלא חוסם בדרך למעלה.
אוקיי ,
לגבי 3 הראשונים... אני לא מבינה למה אנחנו צריכות שהוא יאכל או ישן :) (אם כבר מינימליזם לא עדיף שידע לבשל במקום לאכול ? )
לגבי ענייני החסימה, אולי אני אופטימית מדיי אבל הייתי מוסיפה "דאגה"
לא במובן של רצון שמישהו יטפל. הובן וסוכם כי אין כאן עמדה של הזדקקות/חולשה,
אלא במובן של התכוונות. נעים לדעת שמישהו דואג.
http://www.youtube.com/watch?v=ZcdAiCx_lH0
לבקשתך יקירתי,
ידעתי שתביני....
http://cafe.themarker.com/view.php?t=257613
צטט: אלת האש 2008-06-01 00:14:37
עידו המתוק לגמרי
הבעיה אינה בזמן הפיזי..היא דווקא בזמן הנפשי..ככל שהגבר מזדקן, סליחה, מתבגר, הוא הופך לנטל גדול יותר מבחינת טיפול.
עד כמה זכור לי הדבר נכון גם לנשים וגם לגברים, לא?
הוא דווקא אוהב לטפל בבנות העשרים, זה עושה אותו סופרמן, אבל כשהוא נתקל באישה חכמה, יפה, שיודעת לקחת את מה שהיא רוצה, שעומדת על שלה, דעתנית, חזקה, הוא מרגיש כלכך לא אההה סופרמן, גבר, מגונן, שזקוקים לו באמת..הוא חוזר לבנות העשרים להרגיש גבר גבר. פתטי.
זה לא הסיבה, בד"כ הסיבה קשורה לאגו יותר מאשר כל דבר אחר, ובנות העשרים לרוב תטפלנה בו ואילו מצידו יסתכם הדבר בקניות ובכסף. ובעיני זה סוג של סמביוזה מעוותת ופתטתית לשני הצדדים באותה מידה...
וגברים בני עשרים ועד שלושים אוהבים נשים בשלות כדי שילמדו אותם את רזי הסקס הטוב.
ממש לא להגן עליהן.
(ממממ... לעזעזאל למה אף אחד לא גילה לי..).
אז אתה מבין הזמן הזה..הוא בעייתי. בת 40 היא אישה בשיא הפריחה, כבר לא תינוקת של אף בן 60 וממש לא יכולה להיות תינוקת של בן 30.
אני אישית מעדיפה לשחק אותה הלקוחה הסרוטה שמשחדת את השליח החתיך שהביא לה סושי עד הבית.ומלמדת אותו תכסיס או שניים..שאף בת 20 לא יודעת.
מי הזמין סושי
?
איזה כיף שאת מנסה להגן עליי.
בעצם, אם חושבים על זה - את האביר שחיפשתי!
לכל ששת קוראיי אבאר כאן שהבית שלי מנותק דרך הראוטר מקפה דה מרקר, כך שכשאני מחוברת לקפה, אני באמת בבית קפה.
וזה קורה פעם ביום, לא יותר.
בשאר הזמן קֶרבֶּרוֹס - סליחה, ולרי - שומרת על האינטרסים שלי.
איזה כיף לי!
(אבל ולרי, כבר אמרתי לך: אני לא מעוניינת בסטוץ. אצלי זה או הכל או לא כלום. הכל זה הכל. גוף ונשמה. כמו מפיסטו).
נכון לרקוע זה כיף?
אני מקפידה לא ליפול מתדירות של אחת לשבוע.
תודה, אבל התגובות (וולרי, והחיים) באמת גרמו לי לחשוב שהגיע הזמן להתעורר.
אתה בטוח שאתה והחברים שלך מדגם מייצג? היכרתי גברים לא מעטים שז'אנר הנשים התלותיות והמתחנחנות - בכל גיל - מאוד קסם להם. אני עצמי, כאמור, מתכוונת לתחושה של אבירות, שיש על מי לסמוך, אבל זו כמובן גם כן פיקציה - כי לפעמים כל המחוות האביריות קיימות ובכל זאת אין על מי לסמוך. בקיצור: אתה צודק כרגיל, נשמה.
אני לא בטוחה מה כתבת..
האם אתה מבין מה כתבתי באמת?
או שאני לא מבינה מה כתבת...
אנחנו לא מדברים כאן על תינוקת במובן התלותי ..תנסה לקרוא את הכל מההתחלה, ולהבין באמת על מה מדובר כאן...במיוחד את ההסבר של מיא בהמשך הפוסט.
פוסט נהדר. כועסת על עצמי שלא ביקרתי פה קודם.
ולעניין התינוקת,
בי נשבעתי,
עד שלא תנתן לי הזכות לרקוע שוב ברגליים
לקבלת מבוקשי
ולו פעם אחת
לא אהיה לאיש יותר.
ככה אני רוצה. תינוקת? אז תינוקת.
מדהימה את. מדהימה.
אהה ושכחתי - התמונה - סוף !
יפתי,
איזה יופי של פוסט.
מדליקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק
אהבתי
והוא.. סתם אידיוט וקטן
חחח
ולרי ביטאה בצורה מאוד נוקבת ומדוייקת
את הנרטיב המסופר בצורה מאוד פשוטה
בבראשית.
הניתוח שלה אותך הוא מאוד הגיוני ומדוייק.
האם אנחנו מעוניינים בתינוקת ? ממש לא ?
האם גברים מעונינים שיצור תלותי ? ממש לא
אלא אם משהו מאוד דפוק אצלם והם מעונינים לשלוט.
אם זכרוני אינו מטעה אותי - רוב החברים שלי - ( תיכון, צבא, אוניברסיטה וצפונה )
ניסו תמיד לצאת עם נשים צעירות מהם,
אבל נשארו לאורך זמן רק עם הבוגרות
וניפו מהר מאוד את התינוקות.
את מזכירה לי משהו שכבר כתבתי, אבל מה איכפת לי למחזר את עצמי? כתבתי שלאני כבר לא מצפה מהגבר שיעזור לי לצאת מהבור העמוק, רק שלא ידרוך לי על כפות הידיים כשאני מנסה לזחול משם. זה הכל.
וכדי לגמור בנימה אופטימית, אני חוזרת למלך האריות של ולרי: אוכל ישן ומזיין. לגמרי.
אל תדאגי - הם בדרך כלל ממזערים את עצמם יופי בלי עזרה ממקור חיצוני.
הצחקת אותי עם המופרז - נו, וגיבורים יש הרבה, אבל גיבורי-צעצוע כאלה. אמיצים יש הרבה פחות. אני מזמינה אמיץ בבקשה.
לא יעזור, אני רוצה אותו חזק וגיבור,
הוא לא צריך להיות מבוגר ממני ב-20 שנה בשביל זה,
מספיק שיהיה לו ביטחון עצמי גבוה עד מופרז
ואם יש מדים עם ריח של שבועיים-מילואים יותר טוב,
אני אמשיך לעשות חינדעלך.
(טוב, אולי כשאגיע ל-40 אפסיק...)
חשבתי על זה. את צודקת לגמרי.
זו ההגנה האמיתית. עם השאר נסתדר לבד.
אל דאגה, אם תתעקשי, יתייחסו אליך כמו תינוקת, גם בגילך ועם הרקורד ההורי שלך. ואם ממש תתעקשי, הם יעשו את זה בלית ברירה.
מאחד שיודע.
יפה. אני לא אוהבת לאכזב.
כבר נאמר למעלה, שלגבר כזה יקראו פיליפיני...
וילדותיות, במובן של היעדר שמרנות וקונפורמיות ושל סקרנות ורצון לחוות את העולם ולהתנסות - היא האפשרות היחידה מבחינתי לחיות.
חברות, ילדים, חתולים, ים, ספורט, בגדים, אמבטיות וכמובן נעליים - מה היינו עושות בלעדיהם?
השכל אותנו בינה ודעת: מה זה יז בתמוז? זה קשור לטרומפלדור?
זיווג זה הכי אחי. גם הים.
עידו, זה בדיוק כמו שכתבת בפוסט המגניב שלך
http://cafe.themarker.com/view.php?t=257613
על 'כּוֹס החיבוק' בבית הקפה (המק המפגר שלי לא נותן לי לתת קישור כמו שצריך. אשמח אם תתן אתה).
בדיוק התכוונתי למה שכתבת שם - יש גבול להיפוך היוצרות בין המינים.
זה באמת הפוך - רק לוקח זמן (כ–20 שנה) לגלות את זה.
לא, לא להדחיק! בשום אופן. חס וחלילה! לזכור ולא לשכוח!
הדחקה היא תרופה מאוד ערמומית. היא זמנית, פשוט, ואחר כך את חוטפת את הבומבה בהרבה יותר גדול וכואב. אני אומרת: לטפל במפגע כשהוא קטן.
תודה, בתיה.
גבר שיגן עלינו ממה? כפי שהתחוור לי לאחרונה: בעיקר מפני עצמו!
ונאמר אמן!
תודה רבה. באמת גם אני אוהבת את הפוסט הזה מכל פוסטיי - ובאשר לתג המחיר: אני חושבת שאת המחיר הגבוה ביותר של התחברות עם אשה תלותית - שהיא תלותית במהותה, לא באופן סמלי ואלגורי כמוני (ראי תשובתי הכללית למעלה) - משלמים דווקא הגברים שאיתה. זה בא עם תג מחיר מאוד גדול. ואמנם הדולר ירד לאחרונה, אבל השקל לא.
תשובה כללית לפני שאני עונה לכל הקסומים:
לאחר קריאת התגובות, אני חשה צורך להצהיר שמעולם לא הייתי תלויה בגבר בכל אופן שהוא - לא כלכלי ולא אחר. אף גבר לא פרנס אותי ולא תמך בי, וכשאני מדברת על טיפול ועל חסות אני מתכוונת במובן המטפורי בלבד. במובן של אבירות.
אני בדיוק לא הטיפוס של התינוקת או של המתיילדת. זו אולי ניואנס קטנטן שיש אולי בכל אחת מכן. עד גיל 20 בכלל הייתי בת/בן, וזה כלל קרבות וקטטות, כולל בצבא עם סלבריטאי-על (ייכתב הפוסט מתישהו), וגם היום אני מגדירה את עצמי קודם כל כאדם, ומהותי כאשה (די גברית, האמת) לא ממש רלוונטית לרוב תחומי החיים שלי (גם על זה אולי אכתוב).
לרגשות התסכול, הכעס והאלימות שחשתי בחודשים האחרונים לא מצאתי מוצא חוקי פרט לריצה בים, לנפנוף משקולות באוויר ולמכות ובעיטות איומות לשק האגרוף, כך שהיום אני גם חזקה מאי פעם - ורק אלוהים יודע מה עושים עם כל העוצמה הפיזית המתנחשלת הזאת ולְמה היא טובה.
אני לא זקוקה לגבר לא לפרנסה ולא לרבייה ולא לכל מטרה לוגיסטית אחרת - כך שנשאלת השאלה, מהו היתרון של גבר לאשה כמוני, שהיא לא תלותית ולא נזקקת. למה אני בכלל צריכה גבר? רק לסקס?
והתשובה שלי היא שהמהות הגברית היא דבר שאני כן רוצה וזקוקה לו, אבל לא כמטפלת (של זקנים) ולא כחונכת (של צעירים), אלא של אדם שווה לי ועם זאת שיתן לי ביטחון - אתם יודעים מה? לאחרונה הגעתי להגדרה המינימליסטית: שיהיה לי ביטחון שהוא עצמו לא יפגע בי. עם זוועות העולם ועם אנשים רעים (ע"ע הקנאה נחמה) כבר אסתדר בעצמי.
נחמד התחת של פיקאסו ברקע...
תתפלאי, אבל אם את בוחרת להישאר תינוקת, את עשויה למצוא בזיקנתך גבר בן 26 עם יצרים אמהיים שיטפל בך. יש גברים שאוהבים נשים-ילדות, בנות כל גיל.
כדאי לא להיות תינוקת מן הבחינה המעשית - לדעת להתגבר לבד על המצבים בעייתיים - אבל מהרבה בחינות, אנשים ילדותיים חווים את החיים בצורה יותר מעניינת.
לבחירתך.
עידו המתוק לגמרי
הבעיה אינה בזמן הפיזי..היא דווקא בזמן הנפשי..ככל שהגבר מזדקן, סליחה, מתבגר, הוא הופך לנטל גדול יותר מבחינת טיפול.
הוא דווקא אוהב לטפל בבנות העשרים, זה עושה אותו סופרמן, אבל כשהוא נתקל באישה חכמה, יפה, שיודעת לקחת את מה שהיא רוצה, שעומדת על שלה, דעתנית, חזקה, הוא מרגיש כלכך לא אההה סופרמן, גבר, מגונן, שזקוקים לו באמת..הוא חוזר לבנות העשרים להרגיש גבר גבר. פתטי.
וגברים בני עשרים ועד שלושים אוהבים נשים בשלות כדי שילמדו אותם את רזי הסקס הטוב.
ממש לא להגן עליהן.
אז אתה מבין הזמן הזה..הוא בעייתי. בת 40 היא אישה בשיא הפריחה, כבר לא תינוקת של אף בן 60 וממש לא יכולה להיות תינוקת של בן 30.
אני אישית מעדיפה לשחק אותה הלקוחה הסרוטה שמשחדת את השליח החתיך שהביא לה סושי עד הבית.ומלמדת אותו תכסיס או שניים..שאף בת 20 לא יודעת.
"...'יגנו' עלייך מזוועות העולם. לא 'יפרשו עלייך את חסותם'. תשכחי מזה. וכדאי מאוד שתתחילי להשלים עם העובדה הזאת, כי תראי לאיזה בלגן מטורף נכנסת בחודשים האחרונים בגלל שציפית להגנה כזאת מגבר ולא קיבלת. הגבר המבוגר שהיה לך הגן עליי"
חיפוש הגאולה( הגנה, חסות , וכו') דרך גברים אהובים
מביאה הרבה פעמים אל הביבים
טוב שיש חברים טובים. אה. ולפעמים גם פרוזאק
ותת מודע שמביא לנו אותה בהפוכה בחלום נוקב.
שיא העונה של הדוסיות. עד יז בתמוז.
אבל רק התפללתי על נשמותיכן ושתזכו לזיווג הגון ונסעתי לים.
מיא, מדהימה שכמוך איזה פוסט משכר,
אני מסכים עם ואלרי בהבחנתה שאיננו יכולים לעצור את הזמן הפיזי אך ואלרי טועה במישור המנטלי...לדעתי וזו רק דעתי אנו מחוייבים לעצור את הזמן הנפשי!
אני כבר מזמן הגדרתי את עצמי כנוסע בזמן מקפץ לי בין ילדות לבגרות בכל עת שאחפוץ, מקווה שאמות עם חיוך של תינוק.
ואת יקירתי הקטנה, שמחפשת לפעמים חיבוק והגנה,אתן לך אותו בשמחה..
עידו
אישה זקוקה להגנה? חשבתי שזה הפוך :)
תינוקת או לא,
הכתיבה שלך סוחפת
והציור שצירפת, מדהים..
אוף, עכשיו גם אני התבאסתי נורא.. זה היכה בי. גם אני כבר לא אהיה תינוקת של אף אחד... הימים האלה חלפו ואינם. כבר אין לנו שום זכות להתפנק ולהיפך, אנחנו צריכות להרים אותם כשהם נשברים.... כל דבר הכי קטן מרסק אותם לגמרי... אנחנו צריכות להיות החזקות. ואותם מגדלים על ספיידרמן, סופרמן ושות' ואותנו על שלגיה, כיפה אדומה ועוד פיות ונסיכות... איזה נסיכות ואיזה נעליים...
טוב, קראתי את זה אחרי הים, עכשיו הייתי צריכה ללכת, שוב, אחרי קריאת הפוסט הזה, לשכוח ולהדחיק..
איך זה שאנחנו רוצות את זה בכלל? גבר שיגן עלינו מפני, מה בעצם?
אולי כי מכרו לנו סיפורי אגדות כאלה כל החיים, לא יודעת. צריכה לחשוב על זה. פוסט נהדר, מיא. נצרב עמוק בתודעה.
באמת מחמאה יפה מאישה לאישה..
הטבע עשה טעות אחת פטלית, עשה את הגבר למגונן..אולי פעם שכולם חיו בשבטים והנשים ניהלו את החיים בפנים הגברים בחוץ..זה תפס, היה להם אחד את השני להגן.{אחוות גברים}
אבל ביחסי כוחות אמיתיים ומציאותיים- הגבר לא יכול לגונן- זה מאוד נדיר שגבר מצוי עם התכונה הזו בילדאין.בטבע הנקבה היא זו שמגוננת. הזכר מזיין אוכל וישן.
פרט לעובדה שמאוד קשה להיות עם יצר מגונן..כשהזין שלך מוביל אותך למקומות מאוד בעייתים.
ראי נפוליאון אהובי.
אני חושבת ש:
1. החברה שלך ולרי היא אישה מאוד חכמה
2. הרצון שיגוננו עלי מוכר לי היטב, זה מותר, לגיטימי ולעיתים הכרחי.
3. בגבולות מאוד ברורים. אחרת זה בא עם תג מחיר.
4. גם את אישה מאוד חכמה.
אהבתי את הפוסט. מאוד.
יורם - אני בשוק, בהלם ובתדהמה!
במה זכיתי לביקורך הנדיר והיוקרתי?
ואכן, הליכה בים וגם ריצה בים תמיד מאפסות אותי (לשעתיים בערך. אחר כך השפיות רואה אותי ועוברת למדרכה השנייה).
נכון, אמרת בקול רך, אבל הטעמת כל מילה, ומילותייך חדרו כשיפוד מלובן ללבי - הרֵייר דווקא ולא וול-דאן.
אני זוכרת בדיוק את ההבעה שלך, ועובדה שהיה לי אחר כך סיוט בלילה, וזה בפירוש באשמתך!
והעובדה שלקחת אותי היום לים עם דלי וכף וכדור ומרחת לי את הגב לא מפצה על הריאליטי-צ'ק שעשית לי באותו יום.
ועל וידוייך המרגש כבר נאמר - אם אין ידי לי, מי לי?
(אגב, שמת לב שיש לי ידיים של תינוקת עם לק חיפושיות?)
לא להתנפל! אני תפסתי קודם!
אז יש למה לחכות, את אומרת?
ידעתי שתבואי כהרגלך עם הזווית האופטימית, כפרה.
אכתוב על זה פוסט נפרד.
בשבילי זקנים שמורים היטב, דינמיים וקופצניים וילדותיים כמו שאני אוהבת, הם כאילו בהוויתם אצבע משולשת למוות.
הם נורא נדירים. כמו יהלומים.
רוב הזקנים באמת מבאסים–פחד.
שרוטים ותלותיים ברמות וילדותיים במובן הנקמן והנוטר ולא במובן הסקרן והכיפי.
נכון זה בא קומפלט עם שרבוב השפתיים והקול המתפנק?
איזה יופי. והסיום עם Sorolla. :-))))
הליכה בים.
נלך להתרחץ?
וואלה - להתפגר זה נראה לי הכי רלוונטי וגם הכי מצודד.
אבל שנייה ברצינות - הרי להגיד זה לא מספיק. כולם קראו לי תינוקת ומאמי והכל, אבל ברגע האמת (אוי, אמת זאת מילה מאוד טעונה מבחינתי לאחרונה) לא עמדו לצדי.
קסומה שאת!
תראי אני מוכנה שתהיי התינוקת שלי, ואז תפסקי להתלונן.
אני אטפל בך יפה.
אקח לך משחקים לים
אמרח לך שמן שיוף לעור..כי למשל היום ממש עשינו את עצמנו על השמש.
אני אוול דאן.
הוצאת אותי מרשעת נורא בפוסט שלך..במיוחד לאור הסגול בעיניים.
ואני באמת אמרתי את זה בטון רך כזה..
ואפרופו סגול זה הולך נהדר עם הארנק הקרוקו הסגול לקה החדש שלי.
רכישה מרגשת.
אני באמת לא מבינה את הלהיות תינוקת של מישהו, אני מטפלת בעצמי הכי טוב
ואפילו עושה ביד מעולה...
אכן טמבל, אבל טמבל חינני.
גם הוא היה צלם אגב.
כתינוקת אל תינוקת, אומר לך: ריגשת, נשמה!
תשמע אתה ממש פוטנציאל..מה אתה עושה בין שתיים לארבע?
הבנתי. אז הכותל זה כאילו הים שלכם?
חלילה, נשמה, את עוד בגיל התינוקיוּת. תיהני ממנו.
ועוד ציור יפה של אותו צייר ואפילו...אולי..קצת יותר מתאים לנושא..
אולי צריך ל"עגן" את זה בזכרון דברים לפני שנכנסים למערכת יחסים:-)
צד א' ימשיך לקרוא לצד ב' , כל עוד נשמת אפה בה "תינוקת שלי.".....
[זה יפסק כשצד ב' תעבור לגור בדיור מוגן, בית אבות, או סתם תתפגר]...
יצא טמבל, החבר שלך מהרחיצה.
איזה תינוקת, מה תינוקת, הוא לא קלט את הפוטנציאל???
ציור נפלא.
מיא אני חושבת שבכל אחד טמון קטע תינוקי וזה נהדר. יש כל כך הרבה דוגמאות אבל בעיקרון מי שלא כזה לעניות דעתי מפסיד את טעם החיים. יש אפילו זקנים שבגיל שמונים עושים צניחה חופשית ועם שוקולד בפה (כך ספר לי חבר). בקיצור הכי כייף בחיים לעשות מה שרוצים נשמע תינוקי הא נו גם לי יש קטעים כאלה שאפו נשמתי.
ואני אומר,
פעם תינוקת - תמיד תינוקת.
אבל, אני אומר הרבה שטויות.
משתתף בבאסכן,
והולך לכותל.
מיא...זה מה שמצפה לי עוד כמה שנים ...
זאת המורשת המנטלית שאת מנחילה לי ..
דווקא עכשיו כשסופסוף התעוררתי עם מצברוח בשבת בבוקר..:-(
אני עם זאתי מלמעלה.
ממש ביאסת-תי.
ביעסת אותי
הולכת לים..