לנעמי

אינך מכירה אותי. אני מכירה קצת את אבא שלך וכרגע אני קוראת את ספר שהוא שותף בכתיבתו ונקרא "בסוף יבוא מלאך"- היומן האופטימי של רונן פורת.

ילדתי, נוכח גילי המופלג שהוא כפול מגילך וקצת יותר, הספקתי לקרוא המון ספרים בחיי. מעניינת אותי העלילה והדמויות ודרכו של האדם לספר סיפור. את בטח יודעת, כשאדם קונה ספר- יש לו סיבה. קיימים כמה גורמים שמשכו את עיניו דווקא אל הספר הזה והגורמים הללו שונים מאדם לאדם. אחד בוחן את התמונה על העטיפה. אחר קורא את תקציר העלילה בגב הספר. יש מי שמסתכל בשמו של הסופר, בתקווה למצוא שם שהוא מכיר ויש גם כאלה שמעדיפים סופר שהם אינם מכירים, ככה סתם, כי מתחשק להם "משהו חדש".

אני, יקירה, בוחנת את כל אלו. העטיפה והסופר והעלילה אך מעבר לכך, יש לי איזו שריטה קטנה ופרטית שאיש אינו מכיר. יש עוד גורם אותו אני בוחנת כשאני רוכשת ספר. אני אגלה לך אם תבטיחי לא לגלות לאיש. סוד שמור ביני לבינך. אני מסתכלת על משהו קטן שהרבה מאוד אנשים לא מייחסים לו משמעות. ההקדשה.

ההקדשה של הסופר נמצאת לרוב בתחילת הספר ולעיתים ניתן למצוא אותה גם בסופו. אני תמיד בודקת למי הספר מוקדש ובעיקר- למה. מדוע בחר הכותב להקדיש את ספרו לאדם הספציפי הזה. ההקדשה, לרוב, מורכבת ממספר מילים בודדות, פשוטות שאינן קשורות למהות הספר או לעלילה.

ובכל זאת, בחירת המילים, נעמי, היא קריטית. חשבי על זה רגע- לוקח לאדם כל כך הרבה זמן לכתוב ספר. יש ספרים שהם קצרים ויש ספרים שהם ארוכים מאוד. יש כאלה שיותר קל לכתוב אותם ויש אחרים שדורשים תחקיר מוקדם. דבר אחד בטוח- אין אדם שמוציא לאור כל יום ספר. זה תהליך ארוך ומורכב ובמרבית הפעמים, כרוך בתעצומות נפש נשגבות. ולכן, מאוד מעניין אותי, מיהו האדם אותו בוחר הסופר כראוי להקדיש לו את פרי עמלו ומה בדיוק הוא כתב לו.

עבורו. למענו.

לא מפתיע אותי שאביך בחר בך להיות ה"מוקדשת" שלו. את בתו היחידה והוא אוהב אותך אהבה גדולה. הרבה מאוד סופרים, הורים לילדים, בוחרים בילדיהם לצורך ההקדשה. זה לא יוצא דופן או מוזר. זה אפילו לא מיוחד.

אך אני רוצה שתבחני את ההקדשה שלו. הביטי בשתי המילים שהוא בחר. הסכימי איתי שהוא יכול היה  לכתוב רק "לנעמי" או לנעמי, מקסימה שלי" או כל דבר אחר. אבל לא.

"לנעמי, אוורסט שלי".

בואי, נעמי, אספר לך מעט על האוורסט.

האוורסט הוא ההר הגבוה בעולם. הוא מצוי בחלק המזרחי של רכס הרי ההימלאיה בגבול שבין נפאל לסין. השימוש במונח "אוורסט" בספרות, שירה ועיתונות הוא נפוץ. המילה בהשאלה מתארת שיא, פסגה, קיצוניות שלילית או חיובית. משמעות המשפט "לכבוש את האוורסט" היא להגשים חלום, לחצות קושי, להצליח לגעת בשיא.

מספר האנשים שהצליחו לכבוש את הר האוורסט ולהניח את כף רגלם בראש ההר העצום הזה היא מעטה. מספר האנשים שהצליחו לכבוש את האוורסט שלהם, לצלוח את הפנטזיה הבלתי מושגת ולהגשים את עצמם היא מועטה, ככל הנראה, באותה מידה.

אבא שלך לא ביקש לכבוש את האוורסט. הוא לא ביקש לכבוש את האוורסט עבור עצמו ולא ביקש ממך לכבוש את האוורסט עבורו. השימוש שהוא עשה במילה הוא אחר לחלוטין. הוא בחר להקדיש לך את הספר כי האוורסט שלו הוא בכלל לא הר שצריך להגיע אליו. האוורסט שלו חי ונושם וקיים.

נעמי, את אוורסט.

את האוורסט שלו.

את אוורסט יומיומי, תמידי, מהותי.

עודך קטנה אבל אני מקווה שאת מבינה כמה יפה ההקדשה הזאת. כמה אהבה טמונה בה, כמה נתינה ללא תמורה. הדבר היחידי שעלייך לעשות בשביל להיות ה"אוורסט" של מישהו הוא להתקיים.

אני, נעמי, מעולם לא הייתי אוורסט. אפילו לא הר מירון.

אולי בגלל זה הוקסמתי מההקדשה הזו. בהיתי בדף ארוכות, מלמלתי את המילים שוב ושוב.