הגוון שבין השחור ללבן
על הכל ועל לא כלום
מנסה להסתכל לעצמי בלבן של העין..
לגעת במקומות הכואבים,
לגעת במקומות הלא שיגרתיים
לגעת בכל אותן נקודות שבחיי היוםיום שלנו אנחנו לפעמים מדחיקים או שוכחים
פוסטים אחרונים
- "על עצמי" 16/2/11
- אהבות שקטות 31/1/11
- על החיים ועל המוות 26/12/10
- אכזבות קטנות 19/12/10
- מעבדות לחירות 6/11/10
- התחלות חדשות 24/10/10
ארכיון
חמש בבוקר
ושוב אני לא נרדמת אתה טורד את מנוחתי או שמא זאת אני טורדת אותה חושבת על איך הייתי כשלא קבלתי אותך כפי שרציתי וכמו להעניש התעטפתי בשתיקה צוננת ולא נתתי לך לחבק או לנחם ושנתי נדדה וכך גם שנתך עד שהנחתי את ראשי עליך מנסה להישען על כתפיך התוכל? עד ששכחתי אותך וחזרתי לקחת אותך תמהה על כך והיה לי נעים צחוקך בבוקר אבל גיליתי שלא תוכל
|
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כרגע המחשת באופן תמציתי וקולע את ההבדל בין אופטימיות לפסימיות.
האמת? שניהם.
לא ממש מסכימה
כל עוד אנחנו אנושיים
הכל בסדר
כשנפסקת האנושיות
שם מתחיל החרא
האפשרי אינו רצוי, והרצוי אינו אפשרי.
להיות אנוש זה חרא. :)
כלום לא עצוב
נפתחה לי דלת חדשה
והכל אפשרי אם רוצים
כמה עצוב
שלמרות הכל
ועל אף התקווה
זה לא אפשרי
שיעור.. ועוד שיעור ועוד..
בית הספר של החיים
אל תוטרדי
זה בסהכ עוד שיעור
לא כל מה שנראה חזק ויציב הוא באמת כזה
מילותייך מטרידות את מנוחתי.
ובעצם זו אני המטרידה.
אבל רק את תוכלי. לא אחר.