נוסעים, את מוצצת לי תוך כדי נסיעה (יום אחד זה יעלה לנו ביוקר. העולם על פי גארפ. אמא).

מתוחים.

את זה עוד לא עשינו.

מגיעים ליד חרוצים. בלגאן. ערסים מתדלקים עצמם עם וודקה. כוסיות פרחות מהדסות.

כמו ציידים אכזריים בג'ונגל אנחנו בולשים אחרי טרף.

את מצביעה על מועמד. אני פוסל אותו.

מצביעה על אחר. אני מאשר.

אני מחנה בחניון חשוך. את מרכיבה את משקפי השמש.

אני יוצא מהמכונית. ניגש אל חבורת הערסים שליד המועדון ולוחש באוזנו של הקורבן:

"זונה ממתינה לך במכונית. הכלבה מתה למצוץ לך. בוא אחרי".

הבחור בהלם,

ואולי בגלל זה הוא עוקב אחרי ללא שאלות.

אני פותח את הדלת האחורית של המכונית ופוקד עליו להיכנס, לא לפני שאני פורש בפניו את החוקים: "בזמן שהכלבה מוצצת לך אתה יכול לאחוז לה בשיער ולצבוט לה את הפטמות. הכוס מחוץ לתחום".

הכלבה הרעבה פותחת את חנות מכנסיו, שולפת את הזין הזקור והעבה שלו. מוצצת בשקיקה.

המנכלית הדגולה מוצצת כאחרונת הזונות.

 אני מציץ מהחלון ועושה ביד. מפעם לפעם מחלק פקודות ("לקקי לו עכשיו את הביצים כלבה").

הוא גומר לה בפה.

אני מגרש אותו מהמכונית ונושק לה. טעם הזרע שלו על שפתיה.

טעים.