מכּרִיוֹת האצְבּעוֹת
שיטוט אמיץ בנבכי עצמי.
בגילוי לב, בחולשה, בעליצות ובכאב.
מביאה אותי אל המילים ומניחה אותן כאן,
מקטעים מחיי.
פוסטים פופולאריים
-
ספירת מלאי
3/8/08 | 1164 צפיות
-
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר
11/3/08 | 871 צפיות
-
קשה באימונים
8/3/09 | 1145 צפיות
-
בוקר עוטף
30/3/08 | 705 צפיות
-
בליל
20/4/08 | 987 צפיות
-
שבת
8/7/07 | 1402 צפיות
פוסטים אחרונים
- שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה 29/8/12
- ביער 2/1/10
- שלושה שבועות ובולגרי אחד שמח לסיום 6/11/09
- סתיו! 7/9/09
- סתיו? 6/9/09
- קיץ 26/8/09
השבת האחרונה של מאי
שבע ורבע בבוקר. אמרו שש מאות, אמרו שבע מאות, אמרו שמונה מאות. אני ראיתי מלאן. נשים. שוחות, רוכבות, רצות. על השוֹק רשומים בטוש שחור עבה המספר, המקצה והגיל.
אני רוכבת אחרי נשים שעל השוק שלהן כתוב 52 או 41 או 63. אני רוכבת אחרי ישבנים רזים ושמנים, אחרי רגליים שריריות ורגליים עטורות ורידים בולטים, עוקפת נשים עם בטנים ושדיים שנשאו והניקו ילדים.
וגם אחרי רוכבים. 39 כתוב לי על השוק. פעם ראשונה בטריאתלון. נעים מאד.
ספרינט בשלשה.
אמא של גיסי, בת 59, שוחה 800 מטרים, אני, רוכבת 20 ק"מ, אחותי, בת 35, רצה 5 ק"מ. טריאתלון נשים.
פעם לא רציתי להיות אישה. רוב חיי לא רציתי להיות אישה. טום בוי. שיער קצוץ. משחקים של בנים. ברכיים חבולות. שמלות זה איכס. ציצי שתמיד הביך אותי בנוכחותו הבלתי ניתנת להתעלמות.
ממש לא רציתי להיות אישה.
מתישהו הסכמתי לקבל את העובדה הפזיולוגית הזו. לא באהבה. בחוסר ברירה, כמו השלמה עם הבלתי ניתן לשינוי. השמלה האדומה עזרה לי, לפרקים, כאילו מכילה תמצית של נשיות שניתנת ללבישה. אבל מכנסים זה הכי נח.
לפני כמה שבועות היא שאלה אותי מי אני. כל כך הרבה תשובות עניתי. אישה, לא היתה בין הראשונות שבהן.
היא יוצאת מהמים. נטולת נשימה. "התאמצתי בשבילך" היא אומרת. אני עולה על האופנים. 5 סיבובים. הנה, עברתי על השטיח והצ'יפ ציפצפ. פעם ראשונה פעם שניה שלישית רביעית הנה מנופפים לי לשלום חמישית. אחותי מחכה לי על הדשא. מעבירות צ'יפ ומספר, 3025. היא רצה. ק"מ לפני הסיום אני מחכה לה. אנחנו רצות ביחד.
טריאתלון גברים הוא תמיד מפגן של כח. הם כולם חטובים ושריריים ופורצים וחזקים וכוחניים. טסטוסטרון ממלא את האויר.
טריאתלון נשים הוא מפגן של רכות.
הנה, הצ'יפ מצפצפ. סיימנו.
אנחנו שותות קפה. משוחחות על הורות ומערביות ותרבות צריכה ואינדיאנים ומתכננות להירשם לאימונים מסודרים. ומרגישות, בלי להגיד, שבחוויה הזו העמקנו את הקשר הנשי האישי שלנו.
העוצמה המרגשת של היותינו קשורות אחת לשניה אופפת אותנו.
העצמה המרגשת של היותינו נשים. חלק מקבוצה שהיא מחצית האנושות. המחצית הרכה.
ובאחד הסיבובים הבליחה לי השאלה "מי את?" והתשובה היתה מיידית: "אני אישה"
_________________________________________________
וחשוב לומר, שהטריאתלון הזה הוא מפעל הנצחה לזכרה של תמר דבוסקין, שהיתה טריאתלטית ונהרגה בתאונת פגע וברח ב-1996 , בעת אימון רכיבה, כשהיתה בת 21. |
תגובות אחרונות
-
ניאלה
בתגובה על שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה
-
לב פתוח
בתגובה על ביער
-
אבי דאול
בתגובה על לומדת לבחינה בסוציולוגיה
-
הנץ דואה
בתגובה על אבא שלי
-
אסף האנארובי
בתגובה על עור וצל
-
אסף האנארובי
בתגובה על המצלמה הדמיונית שלי
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את משו את.
ישר אני מחייכת.
וואוו
מעריצה את האחיוּת
והעצמה הנשים
פוסט Ne-He-Dar !!!
גם אתה יודע משו שאני לא יודעת???
לא חשבתי על זה.
ותודה על מה שכתבת, כי פתאום
הבליחה לי ידיעה ברורה
שאין מצב שאני רוצה להיות גבר.
מגניב.
(-:
סתם בא לי לחייך מתחת לשפם.....
יפה כתבת
כיכבתי
וגם אני בגלגול הבא רוצה להיות אישה
גבר כבר הייתי בגלגול הזה
ובכלל נכון, טוב לי עם הגבריות שלי
אבל אם הייתי יכול לבחור ייתכן בהחלט שהייתי בוחר להיות אישה
אתה יודע משו שאני לא יודעת???
חזרתי מריצה קלה עכשיו.
כשאני רצה אין מקום למחשבות בין שצף הדם שזורם לי במח.
ובכל זאת
התגנבה לה מחשבה עלייך.
(-:
בוקר טוב.
דרך הרגליים, בעיקר
}{
תודה ירון
בוקר טוב
(-:
לראות את הדברים דרך העינים שלך... תענוג. תודה
אני לא רכבתי על אופניים כבר שנים....לא זוכר מה זה...
העניין עם האינדיאנים והקשר לתרבות הצריכה, כמובן עורר אצלי בזכרון קטע מספריו של קסטנדה. משהו מ"המסע לאיכטלאן", כאשר דון-חואן מלמד את קרלוס להיות צייד. אין לי את הספר והקטע. בין היתר הוא מלמד אותו לנצל את משאבי הטבע, רק לפי הצורך האמיתי... אם אתה רעב, תצוד 2 ארנבות ולא 5...אל תקטוף צמחים מיותרים... בקש סליחה מהחיות והצמחים אותם אתה קוטף או צד, כי יום אחד אתה תיקטף כמוהם ולכן הם ואתה שווים... (קצת עבודה על חשיבות עצמית).
החיוך שלך מידבק...
:)
ממש מרגש
ולפי מה שרואים (ושומעים, ומרגישים...)
את אישה יפה
הכי כיף לגלות תוך כדי תנועה.
תודה נועז.
די...
20 ק"מ על אופניים בכביש זה כלום. באלוהים. נשבעת.
אמא של גיסי הייתה עכשיו בארה"ב וביקרה בשמורות אינדיאנים. ושוחחנו על תרבות צריכה, ועל הדרך שהם מגדלים ילדים (למשל, המנשא לתינוקות מונח על הגב, והפעוט נקשר עם גבו אל גב האם ופניו פונות אחורה), מה שהוביל לשיחה על הורות ועוד.
ולגמרי חלק מ...
היום אני עדיין אישה.
אישה עייפה.
ומחייכת.
תתחדשי הדס
על הגילויים
בעיקר על ההכרה
}{
אהבתי את שכתבת
איזה יופי את רואה את עצמך לאורך ציר הזמן ובמרחב...
וכחלק מהקשר הנשי הכלל עולמי... :)
"אישה" שעושה 20 ק"מ - כל הכבוד
(לא מכיר הרבה גברים שעושים את זה)
המילה אינדיאנים סיקרנה אותי (?)
מיאת?
תודה מותק.
האמת היא שאני בכושר מזופת...
כל הגוף מורגש הבוקר
(-:
אני נותנת לעצמי מכה קטנה בראש...
איך לא חשבתי לומר לך לבוא לצלם שם,
לא היה נמחק לך החיוך שנה.
ובאופן בלתי מוסבר, הדבר הזה הוא כמו המשך למה שהיה בינינו.
יום מעולה רוזה.
שבוע טוב אאובה.
ארוע מרגש, אילנה, ואת יודעת, סימן הזיהוי שיש לענוד הוא צמיד יד, שכולם חושבים אותו לצמיד של בית יולדות...כמה הולם (-:
עשית לי חיוך ענק על הבוקר.
מעולה
את
מדהים.
מדהימה.
אוהבת.
אותך.
פוסט מרגש (ואשה מקסימה)
כן.
יופי.
והורדתי את הצמיד.
(-:
שנה הבאה תבוא.
לעודד.
התבשל ויצא :)
את אישה מותק שלא תהיה לך טעות
שמלה אדומה, מכנס דייגים
מדוושת או יושבת
אישה
וזה יופי.
דוושי דוסי דוושי!
איזה מזל שלא נכחתי בארוע, היתי מתבלבל מכל כך הרבה אסטרוגן...