גוֹנְק עוד זוכרת את הפעם הראשונה שבה הפיצה את ריח הייחום. זה היה בגיל שתיים עשרה. כעשרה מחזרים נמשכו והתקבצו סביב מקום מגוריה. אמא שלה חשבה שלגונק מחכה ייעוד משובח בעתיד, לכן גירשה אותם בזעף במטאטא, עיניה רשפו קרני קריסטל-לייזר שפגעו וחרכו באחוריהם המתרחקים במהירות. גונק זוכרת שהמשיכה להצטיין בספורט, באתלטיקה ובכל משחקי התחרות. זריזותה זכתה להערכה, אחרים דיברו עליה בהתפעלות, וכמעט בכל ערב הזדמן לאמה להשתלח שוב בכמה מחזרים מעוניינים אך חסרי מזל. גונק האמינה שעדיין לא הגיע הזמן, והיא המשיכה ללמוד ולהתפתח והיתה מעורבת במספר עיסוקים בתחומים שונים. במהלך הזמן נואשו המחזרים ופחתו בצורה משמעותית. בשלב זה, הציעה כבר אמא שלה לבאים כיבוד קל, גלגלה עיניים ורמזה לה בתנועת ראש רמזים עבים. גונק הצליחה להתעלם, אך כעבור עשרים שנה החלה לתהות: "מתי אהיה כבר בשלה להפרייה?"

עם שאלה זו פנתה לבסוף אל האשנב-כל של מחלקת הייעודים שבמשרד התוחלות.

דגימת הרוק שלה העלתה את נתוניה על המסך. משרת הציבור המהם לעצמו בשביעות רצון. "הכל מתקדם לפי התכנית," הוא ציין. היא ראתה את עקומת ההתפתחות שלה עולה מעלה מעלה במשך השנים. גם ניקוד נתוני האיכות שלה היה גבוה במיוחד. אם כך מה מונע ממנה להיות מועמדת אידיאלית להפרייה?

"לא רשום לנו שהפרייה היא מרכיב בייעוד שלך, חביבתי," הביט בה מעבר למשקפציים שקפצו על חוטמו, "את מופיעה כחסימה אבולוציונית."

גונק היתה הרוסה מהמידע הלא מובן. "מה זאת לעזאזל חסימה אבולוציונית?"

"אני מצטער," אמר, "יש לי קהל שמחכה בתור. אם את צריכה הבהרות, אני מציע שתיגשי למנהל המחלקה."

גונק חיכתה בחדר ההמתנה של המנהל נסערת ומבולבלת. תמיד חשבה ששלטי החוצות - "הטובות להפרייה" שזעקו באור זהוב – לוקחים בחשבון גם אותה. היא האמינה כל חייה שהיא משתפרת ומשתבחת מפני שהיא מיועדת להפרייה יוצאת דופן ומיוחדת במינה: זו שנועדה להתחיל זן-חי משובח, שיביא בסופו של דבר לעולם את אותו "יצור בכיר" שכולם מחכים לו.

קולו של המנהל אמר: "היכנסי בבקשה". דלת נפתחה בקיר. היא פסעה לחדרו ומצאה את עצמה עומדת מול יצור נמוך, קירח וחלק לגמרי, שעורו צהוב, מקומט ובלה. משונה למדי לפגוש מישהו מהדור הישן שלא החליף חלקים לאברי סיליקון ולא ערך כל שינוי קוסמטי.

"אני מבין שבאת בעניין ההפרייה," הוא אמר. "ובכן, הכנתי לך פטור בשני העתקים: אחד מיועד לאמא שלך, והשני מופנה לכל מאן דבעי. הסיבה שחסמנו אותך אבולוציונית היא שעדיין לא הגיע הזמן להפרייתו של זן-חי משובח. ישנם פערים רבים מדי שצריך להדביק אותם בזן-חי הנוכחי. אני מצטער אם זה גורם לך עוגמת נפש אישית. אנו מעריכים אותך מאוד, מודים ומברכים אותך. יום טוב לך."

"אז מה הייעוד שלי?" קראה גונק בלהט נפשה. אך הדלת כבר נעלמה בתוך הקיר החלק.