כותרות TheMarker >
    ';

    קצת על אהבה

    0

    תסמונת סינד(פאקינ)רלה

    30 תגובות   יום ראשון, 1/6/08, 00:27

    לא מבינה.
    לא מבינה מי החליט להזין אותנו באינספור אגדות מתקתקות ורומנטיות,
    מי החליט שזה חכם להטמיע בנו את רעיון האביר על הסוס הלבן?
    ואת העובדה שאנו לא שלמות עד שמגיע זה שהולך לגאול אותנו מהחיים שבנינו לעצמנו.

    איזה מוח מבריק הגה את רעיון הצפרדע שהופכת לנסיך?
    שסנדל זכוכית אחד יכול להביא אהבה (לגברת סינדרלה)

    או שנשיקה מאחד ומיוחד (גם במקרה זה נסיך, אבל אחר) יכולה להפיח בך רוח חיים (ראו סיפור שלגיה)
    נו באמת.


    לא מבינה למה זה טוב ובשביל מה אנו צריכות את זה
    בשביל מה אנו צריכות לגלות את האמת במשך השנים
    תוך ליקוק פצעים ואיסוף צלקות
    שהכל רק פנטזיה אחת גדולה
    פשוט סיפור אגדה.

     

    גם האישה הכי לא רומנטית בעולם
    לא יכולה שלא לחייך כשהיא רואה את ריצרד גיר נמס אל מול אישה יפה
    שחושב שהיא שלמה עם כל החסרונות שבה (טוב, אז מה אם היא זונה...)
    היא לא יכולה שלא לחשוב
    שאוטוטו הוא מגיע

    האחד,

    הפינה החמה

    והיא אפילו,

    בכלל לא זונה...


    שלא תבינו לא נכון
    אני מאמינה גדולה באהבה
    אולם אחרי 20 שנה של נסיון (פלוס מינוס, אל תהיו קטנוניים)
    הבנתי שאהבה לא תמיד מספיקה
    שזוגיות טובה היא עבודה קשה
    ושקל נורא בשגרה

    לעצום עיניים
    לאבד פרופורציה
    ולשקר (בעיקר לעצמך)

     

    באהבה בימי כולרה של מארקס
    אומרת פמינה דאסה לבעלה שהיא לא מאושרת
    והוא משיב שנישואים טובים הם נישואים יציבים
    ואי אפשר שתמיד יהיה טוב...

     

    אז איך אפשר שלא להיות קצת צינית ולכעוס
    אי אפשר לספר לנו סיפורי אגדה
    כאלה עם התחלה אמצע וסוף
    שהם בעצם רק התחלה
    ולצפות שנאמין ונסתפק
    במשפט אחד
    שמפיח תקוות ובונה אשליות

    ...והם חיו באושר (ועושר?) עד עצם היום הזה


    נראה לי שמה שנשאר מסיפור סינדרלה הזה
    הוא האהבה שלנו לנעליים...

     

    תודו שזו לא הייתה נקודת פתיחה טובה
    לכולנו היה טוב יותר בלעדיה...
    תסמונת סינדרלה הזו

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/4/11 18:35:
      מזכיר לי פרסומת בT.V על בחור שחזר מהעבודה נישכב על המיטה לנוח כימעה ולפתע קפצה לידו צפרדע,ניזכר באגדה ונישקה לפתע נהפכה לנסיכה וכן לאחר רגע אישתו ניכנסה ואומר:"לך תסביר לה שזו היתה צפרדע"...
        14/4/11 18:30:
      כתבת יפה אהבתי.

      הסינדפאקנארלה הוא עלי. גם מחפשת נסיך וגם מכורה לנעליים .  
        31/7/08 14:12:

      אגדות זה מה שקורה כאשר מחשבה חופשיה מגוף ומטיילת במרחבי הוירטואליה (קפה דה מרקר אמרנו?)
        31/7/08 03:47:


      אמת

      איתך

       

      :)

        31/7/08 02:11:
      נראה לי שכל זוג באשר הוא
      צריך לקום בבוקר כאילו עשו לו ריסטארט
      נסיך ונסיכה שמתעוררים ביחד.
      ואם זה לא עובד, תמיד אפשר לחזור לסמים.
        22/7/08 23:03:

      זו נקודה מעניינת וכתוב יפה, אם כי אני מעולם לא הזדהיתי עם האביר על הסוס הלבן

      ובכל סינדרלה היא אנדרדוג מנצח

        16/7/08 18:29:

      מפנה לשיר שכתבתי "סינדרלה"

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=489208

      בני

       

        19/6/08 13:36:

      אהבתי

      ודווקא המשפט האחרון תפס את מבטי והעלה בי חיוך

      מה שנשאר זה האהבה שלנו לנעליים...

      אולי בגלל זה גברים אף פעם לא יבינו נשים ממש

      איך אפשר להבין באמת

      ישויות, יצורים, שמייחסות כל כך הרבה חשיבות לנעליים?

      לי יש אולי ארבעה זוגות. התעמלות, רגילות נוחות, כאלה שעם חליפה ואולי עוד איזה קפקפים

      מי צריך יותר

      אבל נשים...

      כל אחת אם רק הייתה יכולה הייתה קונה נעליים כמו אימלדה מרקוס

       

        13/6/08 14:38:
      "בשביל מה אנו צריכות לגלות את האמת במשך השנים
      תוך ליקוק פצעים ואיסוף צלקות
      שהכל רק פנטזיה אחת גדולה" – זה כי כמו שכתבת מישהו החליט שצריך להאכיל אותנו לוקשים ולמכור לנו אשליות בגרוש, ואנחנו כילדות מאוד אוהבות סיפורים כאלה. וחולמות על עצמינו כנסיכות מאושרות שמחכות לאביר על הסוס הלבן.מסכימה עם אלה שהגיבו לך וכתבו שהזמנים השתנו. היום כשיש יותר מודעות לשוויון בין המינים, החינוך הולך ומשתנה בכיוון הזה, ואנו לומדות שאגדות לא קיימות במציאות. הן אשליה, כי מי הייתה רוצה לדמות עצמה לנסיכה  יפה ובלונדינית, מפונקת , עצלנית וכו'?מסכימה גם שהמעבר "מעידן התמימות בו כל האגדות האלו נראות כ"כ קסומות ואפשריות לעידן הבגרות ואיבוד כל התום הזה הוא קשה." ( כמו שכתבה הדרי) . בעבר, ועדיין כיום בתרבויות שונות, ואני לא הולכת כל כך רחוק כי זה קורה גם אצל הדתיים החרדים פה בארץ, נוצרה קודם כל זוגיות ( אמנם לא מבחירה ובכל זאת זוגיות ), אחר כך באה האהבה. וזה מתוך נקודת הנחה שאין לך ברירה ואת חייבת ללמוד לאהוב ולכבד את הגבר שאת חיה איתו. כך נשים לא היו צריכות לחכות או לחפש את האביר על הסוס הלבן.  מתוך זה קרה לא פעם שאנשים הסתפקו בנישואים יציבים ללא אהבה..... היום כולם מחפשים אהבה, לא משנה איך היא נראית מאיזה מין היא ואיפה מוצאים אותהואת יודעת מה? אני מאחלת לכולם שתהיה להם האהבה שהם מבקשים לעצמם.....גם לי וגם לך יקירה 

      אהבתי את הפוסט, מקווה שיש לי כוכב להעניק לך :-)

        
        3/6/08 16:16:

      לא ממש כועסת

      סתם הגיגים, אל תקח את זה קשה...

       

      יש משהו בטוח, נעים ויציב בשגרה (כשהיא טובה)

      היא בהחלט יכולה להיות ברוכה!

       

      לאן עכשיו אתה שואל?

      לצלול, להאמין, לקוות, לחבק, לאהוב, להרגיש, לתת, לחלוק...

       

      ככה זה.  (:

       

      צטט: דניאל.זי 2008-06-03 05:49:50

      לא יודע מה קדם למה..

      ואולי הבעיה לא בשאלה מי החליט להזין אותנו באגדות

      אלא למה 'הסכמנו' ללכת אחרי אותן אגדות..??

      התשובות מצויות בתוך כל אחד מאתנו..

      ואהבה וזוגיות הן סוג של תוצאה ולא המטרה

      ושגרה טובה יכולה להיות ברוכה..

      וציניות וכעס לא פותחים פתח לדרך טובה יותר..

      אז עכשיו לאן..??

      .

      אהבתי את הכתיבה שלך..

       

        3/6/08 05:49:

      לא יודע מה קדם למה..

      ואולי הבעיה לא בשאלה מי החליט להזין אותנו באגדות

      אלא למה 'הסכמנו' ללכת אחרי אותן אגדות..??

      התשובות מצויות בתוך כל אחד מאתנו..

      ואהבה וזוגיות הן סוג של תוצאה ולא המטרה

      ושגרה טובה יכולה להיות ברוכה..

      וציניות וכעס לא פותחים פתח לדרך טובה יותר..

      אז עכשיו לאן..??

      .

      אהבתי את הכתיבה שלך..

        3/6/08 03:39:

      זו אפשרות אחת...

        3/6/08 00:41:

      בלי שום רמז.

      ברור.

      קובי

        3/6/08 00:36:

      אני מעריכה את עבודת המחקר קובי

       

      עדיין בלי שום רמז נכון...?

      מחייך

       

       

      צטט: kobi2be 2008-06-03 00:25:34

      השיר נקרא "אישה בודדה", שאותו שרה/ הקריאה אסתר עופרים.

       תוכנית של יהונתן גפן ואסתר עופרים שנקראה: "קוראים לזה אושר", שעסקה בזוגיות.

      תוכן השיר עוסק בציטוט מתוך רומנים גדולים מהמאה ה-19.

       

      והוא כותב שם בין היתר:

      " מר ורונסקי נמלך בדעתו וכרע לרגליה של אנה קרנינה",

      "אז חשבתי שאהבה זה באמת בלט, אבל כשאין באופק שום רמז לאוקסן, מה תעשה ניקולט"?

      "... אז חשבתי שלפחות לכל אחת יוצא לפחות פעם אחת בחיים להיות

      סקרלט אוהרה-

      עם איזה קלרק גיבל שמטלטל אותה במעלה המדרגות".

      ומסתיים:

      "הרומנים שקראתי שהייתי ילדה

      עשו אותי אישה בודדה".

      (כך כתוב ומפוסק במקור).

      זהו, תיקנתי את טעותי הקטנה.

      קובי

       

       

        3/6/08 00:25:

      השיר נקרא "אישה בודדה", שאותו שרה/ הקריאה אסתר עופרים.

       תוכנית של יהונתן גפן ואסתר עופרים שנקראה: "קוראים לזה אושר", שעסקה בזוגיות.

      תוכן השיר עוסק בציטוט מתוך רומנים גדולים מהמאה ה-19.

       

      והוא כותב שם בין היתר:

      " מר ורונסקי נמלך בדעתו וכרע לרגליה של אנה קרנינה",

      "אז חשבתי שאהבה זה באמת בלט, אבל כשאין באופק שום רמז לאוקסן, מה תעשה ניקולט"?

      "... אז חשבתי שלפחות לכל אחת יוצא לפחות פעם אחת בחיים להיות

      סקרלט אוהרה-

      עם איזה קלרק גיבל שמטלטל אותה במעלה המדרגות".

      ומסתיים:

      "הרומנים שקראתי שהייתי ילדה

      עשו אותי אישה בודדה".

      (כך כתוב ומפוסק במקור).

      זהו, תיקנתי את טעותי הקטנה.

      קובי

       

        2/6/08 01:19:

      חשבתי לנזוף בך קלות

      אולם זה לא מצליח לי...

      לא מפסיקה לחייך!

       

      אמיץ קובי...

       

       

      צטט: kobi2be 2008-06-01 22:06:35

      אהבתי מאוד,

      כוכב למיכל.

      ועל זה כתב מר יהונתן גפן:

       "הרומנים שקראתי שהייתי צעירה, הפכו אותי לרווקה בודדה".

      בלי שום רמז.

      קובי

       

       

        1/6/08 22:06:

      אהבתי מאוד,

      כוכב למיכל.

      ועל זה כתב מר יהונתן גפן:

       "הרומנים שקראתי שהייתי צעירה, הפכו אותי לרווקה בודדה".

      בלי שום רמז.

      קובי

       

        1/6/08 13:26:

      טוב, אז שיהיה שוב ברור

      לא מנסה ללמד, לחנך, להסביר ולשכנע

      צר עולמי...

       

      אגב,

      קניתי דובדבנים,

      עשית לי חשק....(:

       

      צטט: yuvalrap 2008-06-01 12:51:08

      ...וזה לא שאני מאמין בנסיכות ובטח ובטח שאנ'לא חושב שאני נסיך....

      (ותודה לאל על זה)

      אמונה באהבת אמת לא חייבת לבוא עטופה בפוציניו מוציניו מפלסטיק.

       

       

        1/6/08 13:15:

       

      על רגשות, תחושות וחוויות אפשר לדבר?!

      אפשר?

      תגיד כן,  פריטי פליזצוחק

       

      צטט: פמה תופדהן 2008-06-01 12:31:09

      מי שיודע אינו מדבר ומי שמדבר אינו יודע. (לאו טסה)

       

      אני נזהר מכל מי שמלמד אותי על זוגיות.....

       

      עוד לא קם הילד שיצעק מספיק חזק שהמלך הוא עירום.

       

        1/6/08 12:51:

      ...וזה לא שאני מאמין בנסיכות ובטח ובטח שאנ'לא חושב שאני נסיך....

      (ותודה לאל על זה)

      אמונה באהבת אמת לא חייבת לבוא עטופה בפוציניו מוציניו מפלסטיק.

       

        1/6/08 12:44:

      זה כתוב יפיפה אלא ש...לא השתכנעתי.

      מה לעשות-עקשן :)

       

        1/6/08 12:31:

      מי שיודע אינו מדבר ומי שמדבר אינו יודע. (לאו טסה)

       

      אני נזהר מכל מי שמלמד אותי על זוגיות.....

       

      עוד לא קם הילד שיצעק מספיק חזק שהמלך הוא עירום.

        1/6/08 10:54:

      ראשית

      מסכימה עם כל מילה!

       

      שנית

      מתנצלת מראש על החוצפה

      אולם מעדיפה זוג סנדלים טוב

      על כוכב וסנדל תואם

      (אני פרקטית ובכלל מדברים על זוגיות טובה לא?)

       

       

      צטט: שרון אבני 2008-06-01 10:04:17

      פיקציה. תחילה סיפורי הילדים שציינת בהמשך הוליווד על המתיקות של נדודי שינה בסיאטל ודומיהם עשו את העבודה. אני מאמין שבניגוד לאהבת אם לבנה, שאינה תלויה בדבר ומכילה רגש אינסופי, הדבר לא דומה הינו לבינה. גם אם הרגש החזק שניצת בהתחלה מעוור רציונליות, הרי כתבת בעצמך, שזו רק ההתחלה, בטח לא "חיו באושר עד עצם היום הזה". אחרי ההתחלה צריך לאהוב, לאהוב זה פועל, לא שם עצם, כלומר צריך לפעול ("לעבוד") על מנת לשמר, להצית, להדליק, לחדש את האש. לטעמי זה בא בעיקר מידיעת האחד את השנייה. כלל שתדע יותר את האשה שאיתך, כך תאהב אותה יותר.

       

      המציאות שלנו כיום, ילדים מאמינים בפיות, וזה בסדר, הצרה הגדולה של הדור, שבני 40 עדיין מאמינים באבירים ונסיכות. אבל, זה שלהם.

       

      אהבתי את הצורה בה העברת את הרעיון ואת הכתיבה.. הכוכב יגיע עם סנדל תואם לאחר שיעברו 24 שעות מאז שכיכבתי אותך לאחרונה. יום נפלא.

       

        1/6/08 10:52:

       

      מסכים לחלוטין. בקיצור שכולנו נמצא את האהבה, שנוכל להיות שלמים בלי קשר אליה ועדיין נחוש שלמות איתה, שלא תהיה תלויה באיזה סנדל זכוכית אחד ושתהיה רצופה נשיקות, נגיעות ותשוקות, כזו שרק תשאיר תיאבון לעוד ולא פצעים וצלקות. והכי חשוב, אל תתני לעבר שלך להכתים את העתיד שלך, פתחי את הלב ויאללה אהבה.

       

      והחברות, ברור שאושרה. 

       

      צטט: mic36 2008-06-01 10:41:39

      זוכרת...ועדיין...

      עבודה יכולה להיות כייפית

      וחופש קצר זה אף פעם לא נורא...

      אפשר לפעמים להתקדם בתוך מקום העבודה

      כי לרוב מסתבר שהדשא של השכן לא ירוק יותר

      (או שהוא מזין אותו בחומרים כימיים...)

      נא לאשר חברותצוחק

       

       

       

        1/6/08 10:41:

      זוכרת...ועדיין...

       

      עבודה יכולה להיות כייפית

      וחופש קצר זה אף פעם לא נורא...

       

      אפשר לפעמים להתקדם בתוך מקום העבודה

      כי לרוב מסתבר שהדשא של השכן לא ירוק יותר

      (או שהוא מזין אותו בחומרים כימיים...)

       

      נא לאשר חברותצוחק

       

      צטט: gruber 2008-06-01 01:04:35

      תזכרי שרוב האגדות שאנחנו עדיין קוראים לילדים שלנו ושעליהן מתבססים הרבה עיבודים מודרניים, דוגמת הסרט אישה יפה, נכתבו במאות שבהן נשים לא היו במעמד שווה לגבר ופערי המעמדות היו אדירים. 99% עניים, עבדים, חסרי רכוש ותקווה ולעומתם מעמד של מלכים ועשירים שהמדינה הייתה שלהם. בהקשר הזה החלום של כל נערה היה שהנסיך יתאהב בה, ולמרות שכל נסיכות העולם רק מחכות להתחתן איתו ולקבל את המעמד של המלכה, הנסיך יבחר באותה ענייה ודלה (וזאת כמובן בגלל יופייה החיצוני, כי הרי כסף, חוכמה וכאלה הן לא יכלו להציע, כי כסף אין והשכלה, בקושי בית ספר).

       

      ודווקא היום, הכל בין המינים כל כך השתנה. יכול להיות שזה מה שמביא למשבר הגדול הזה שמביא כל כך הרבה מהנשואים להתגרש ואת אלה החיים בזוגיות להיפרד, ובלי להיכנס לשאלת נכון - לא נכון ומי אשם, נראה לי שעד שנמצא שפה חדשה משותפת ועד שגם הגופים מסביב יבינו שאי אפשר יותר להמשיך באותו אופן, בו האישה הינה האחראית הכמעט אוטומאטית ובלעדית לילדים והגברים נדרשים לעבוד ללא הגבלת שעות, נראה שלקיים זוגיות יהיה דבר לא קל (קשה לי עם זה שקוראים לזה עבודה, כי מעבודה לוקחים לפעמים חופשקורץ, ואחרי זמן רק רוצים להתקדם...).

       

        1/6/08 10:04:

      פיקציה. תחילה סיפורי הילדים שציינת בהמשך הוליווד על המתיקות של נדודי שינה בסיאטל ודומיהם עשו את העבודה. אני מאמין שבניגוד לאהבת אם לבנה, שאינה תלויה בדבר ומכילה רגש אינסופי, הדבר לא דומה הינו לבינה. גם אם הרגש החזק שניצת בהתחלה מעוור רציונליות, הרי כתבת בעצמך, שזו רק ההתחלה, בטח לא "חיו באושר עד עצם היום הזה". אחרי ההתחלה צריך לאהוב, לאהוב זה פועל, לא שם עצם, כלומר צריך לפעול ("לעבוד") על מנת לשמר, להצית, להדליק, לחדש את האש. לטעמי זה בא בעיקר מידיעת האחד את השנייה. כלל שתדע יותר את האשה שאיתך, כך תאהב אותה יותר.

       

      המציאות שלנו כיום, ילדים מאמינים בפיות, וזה בסדר, הצרה הגדולה של הדור, שבני 40 עדיין מאמינים באבירים ונסיכות. אבל, זה שלהם.

       

      אהבתי את הצורה בה העברת את הרעיון ואת הכתיבה.. הכוכב יגיע עם סנדל תואם לאחר שיעברו 24 שעות מאז שכיכבתי אותך לאחרונה. יום נפלא.

        1/6/08 01:20:

      וואו, איזה פוסט. לפני שאני מגיבה, קודם כל כוכב עליו.

      אחרי הכיכוב נשאר לי להסכים איתך,  המעבר מעידן התמימות בו כל האגדות האלו נראות כ"כ קסומות ואפשריות לעידן הבגרות ואיבוד כל התום הזה הוא קשה.

      פתאום מבינים שהמציאות כ"כ שונה, זוגיות היא דבר לא פשוט ואהבה זה כואב (אם נאמץ את משפטה של דנה מודן).

      אני חושבת שאם היום היו כותבים את סינדרלה היו מציינים שהם חיים באושר אחרי שהיא והנסיך הלכו ליעוץ זוגי לעבוד על הקשר שלהם, אולי אפילו ביקרו אצל גל אלון למצוא דרך להתנהל נכון כלכלית ואז, אולי אז המשיכו לחיות באושר לאורך זמן....

      אהבה שנות 2000...לא פשוט 

        1/6/08 01:04:

      תזכרי שרוב האגדות שאנחנו עדיין קוראים לילדים שלנו ושעליהן מתבססים הרבה עיבודים מודרניים, דוגמת הסרט אישה יפה, נכתבו במאות שבהן נשים לא היו במעמד שווה לגבר ופערי המעמדות היו אדירים. 99% עניים, עבדים, חסרי רכוש ותקווה ולעומתם מעמד של מלכים ועשירים שהמדינה הייתה שלהם. בהקשר הזה החלום של כל נערה היה שהנסיך יתאהב בה, ולמרות שכל נסיכות העולם רק מחכות להתחתן איתו ולקבל את המעמד של המלכה, הנסיך יבחר באותה ענייה ודלה (וזאת כמובן בגלל יופייה החיצוני, כי הרי כסף, חוכמה וכאלה הן לא יכלו להציע, כי כסף אין והשכלה, בקושי בית ספר).

       

      ודווקא היום, הכל בין המינים כל כך השתנה. יכול להיות שזה מה שמביא למשבר הגדול הזה שמביא כל כך הרבה מהנשואים להתגרש ואת אלה החיים בזוגיות להיפרד, ובלי להיכנס לשאלת נכון - לא נכון ומי אשם, נראה לי שעד שנמצא שפה חדשה משותפת ועד שגם הגופים מסביב יבינו שאי אפשר יותר להמשיך באותו אופן, בו האישה הינה האחראית הכמעט אוטומאטית ובלעדית לילדים והגברים נדרשים לעבוד ללא הגבלת שעות, נראה שלקיים זוגיות יהיה דבר לא קל (קשה לי עם זה שקוראים לזה עבודה, כי מעבודה לוקחים לפעמים חופשקורץ, ואחרי זמן רק רוצים להתקדם...).

        1/6/08 00:41:

      אהבתי!!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      mic36
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין