בפרק הקודם התבשרה גונק על ידי מנהל מחלקת הייעודים שהיא אינה מיועדת להפרייה, והוא סרב לתת לה אפילו רמז על ייעוד חלופי. בערב, התקשרו אליה החברות, כהרגלן. "מה זאת אומרת?" ההבילו אדים של זעם מוצדק, גם הן התקשו לקלוט, "הם לא היו מוכנים להגיד לך מה הייעוד שלך?" "אתן חושבות שהחראים האלה יגלו לי? הם רוצים כנראה שאמצא את הייעוד שלי בעצמי." "אז מה תעשי?" שאלה תמי. לחברות של גונק לא חסרו שאלות. "תשמעי!" אמרה גונק, "אני לא מוכנה יותר לחיות בעולם אקספירימנטלי. אני הולכת לארגן מרי אזרחי." כל הלילה עבדה גונק על כתיבת קונטרסים והפצתם, על הכנת כמה שלטי מחאה, וריסוס כתובות על קירות בעיר. מאמציה הצליחו לעורר הד ציבורי. מאות בני אדם התקבצו ברחבה שמול משרד התוחלות, הרימו את השלטים שקראו: "רוצים תשובות", "הניחוש מביא לייאוש", "נמאס לנו לגשש באפילה". איש אחד עם מגאפון עודד את המפגינים לקרוא: "זכות העם לדעת גם". בניין משרד התוחלות ניצב חיוור על שלוש קומותיו. כל החלונות היו סגורים, אך אפשר היה לראות את העובדים עומדים מאחורי השמשות המתנוצצות בשמש, מצביעים על המפגינים ומתפקעים מצחוק.