בגן החיות בכרכור נולדה לה זברה בלי פסים.מרגע שעמדה על דעתה חשה הזברה עצב נוראי. התגובות של חבריה ובני משפחתה היו של דחיה מוחלטת, ואף המבקרים בגן החיות, הילדים כמו גם מבוגרים לא חסכו ממנה את שבט לשונם:"זו לא זברה, זה חמור...חי חי חי...", "זברה, שכחת להתאפר היום" ,וכן הלאה וכן הלאה. וכך הסתגרה לה הזברה בפינתה, ולא חשה אפילו ניצוץ של תקווה כי יחול שינוי במעמדה. לימים הועברה הזברה על ידי הנהלת גן החיות למחסן צדדי, שם פגשה אריה זקן עטור שיער שיבה. הזברה סיפרה לאריה על חייה הקשים ועל האכזבות שפקדו אותה. האריה החכם בישר לזברה כי יוכל לסייע לה, וזו קפצה לה מהתרגשות ולא הירפתה עד שהתחיל לפרט. עומדות בפנייך שתי אפשרויות, כך הסביר, ואת תבחרי בזו המתאימה לך. האפשרות האחת, להעזר בפלאי הקוסמטיקה, ובעזרת צבע שיער שחור,לצבוע לך פסים פסים, עד שתהפכי להיות כמו חברותייך הזברות. האפשרות האחרת להישאר כפי שאת, ולהבין כמה את מיוחדת,שונה מכל הזברות שבעולם, האחת והיחידה. הזברה שיפשפה את עיניה כלא מאמינה, היתכן כי נמצא מוצא למצבה העגום? בחירתה של הזברה היתה לצבוע את גופה בפסים, ומיד הוזעקה ספרית גן החיות שביצעה עבודה מושלמת. הזברה , שהוחזרה אל תאה הקודם, יחד עם שאר הזברות,חשה בתחילה עונג עילאי. אולם ככל שנקף הזמן, היא החלה להבין שאינה אלה חלק מקבוצה סתמית, שכל עניינה בחיים הוא מתי תגיע הארוחה הבאה. תחושות חרטה החלו מתגנבות לליבה, ואלה הלכו והתעצמו: "פעם הייתי מיוחדת", "בעבר זכיתי להרבה תשומת לב" ,"בכל מקום אליו הגעתי מיד בלטתי בשטח"... ובינתיים עבר לו החורף והגיע האביב, והצבע מעל שערה של הזברה החל דוהה, עד שהפכה להיות שוב צחה כשלג. לא היה קץ לשמחתה של הזברה. שמחתה הקרינה על חבריה והמבקרים בגן החיות, אשר הוקסמו ממזגה הנעים וכמעט שלא שמו לב לצבעה המוזר. ומאז היא חיה באושר ועושר עד עצם היום הזה.... זה סיפור אחד מיני רבים שכתבתי, מתוך רעיון לקבץ אותם לאוסף סיפורי לילה לפני שינה. מה התרשמותכם? |