זהו.עכשיו  אני  יודעת  שיש  לי ראש.כאשר גילי  מכיתה ד  היה  רוצה,להשתמט  מהשעור  הוא  היה  אומר  למורה  נחמה

שיש  לו  כאב  ראש.אז  מה  נחמה  פריירית?היא  היתה  אומרת  אז  זה  סימן  שיש לך  ראש.עכשיו  כאשר  יש  ראש,טבעי  שיש  קונפליקט?(=חוסר  הכרעה  בין  שתי  מגמות )יש.

אז  נתחיל  בזה שיצאתי  מהאמבטיה  אתמול והתפתלתי  בין  סדיני  המשי  הורודים.וזה  סוג  של הנאה  צרופה  ללא  סייגין  וללא  עוררין.

הריח הטוב,מגע  העור  החלק ,נו  טוב  אתם  כבר  מבינים.והקשבתי  לפינק  פלויד.(הורוד  זה  לכבודם,מין סימבול  כזה ,אני  ישנה  איתכם  נושמת  איתכם,מסניפה  איתכם,תרגיעו  את  ריח  הסדינים).כאשר  לפתע  השכן  שלי  מלמטה השמיע את  השיר ההורס "לילות  משי  לבן).עצמתי  את  העיניים ונזרקתי למחוזות ימי  ילדותי.נזכרתי

במשה  שלומזון  שהיה  בכתה  ה 2  ואני  בכתה  ה 1.הוא  היה  מלך  הכתה שלו ואני  מלכת  הכתה  שלי.והייתי  מאוהבת  בו  עד  לטירוף.

כל  הבנות  היו  עפר  לרגליו  אבל  אותי  הוא  הזמין לסלואו  ...

והוא  היה  מצמיד  אותי  אליו  קרוב   קרוב,חם,חם.ותמיד  הרגשתי  משהו  קשה  צמוד  לי  לבטן  והייתי  בטוחה  שזאת  החגורה  שלו.

איזה  תמימים  היינו.אז אמרתי  לילה  טוב  לימות  התום.השחר  הפציע.זאת  שעה שאין  מה  שידמה  לה.מין תחושה  של מסתוריות,

מין  סוף  העולם  כזה ,אני  ויפי  הבריאה.אויר  צלול.התעלות.

ואז  קט  סטיבנס  הדהד  לי בראש  עם morning  has  broken-

די,אין  לי  כוח,רוצה  לישון,להרגיע  את  ה-mind .בוהה  בנקודה אחת,מחויכת,אני  הפלשתונית  בין  שני אלילי  ענק  שמשונים ,מרדימה  את  עצמי  לדעת.