| גלגלים של תקווה הוא אחד האירועים המרגשים בענף האופניים, אם לא המרגש שבהם. אלפי רוכבים מתקבצים למסע אופניים מסביב לעמק יזרעאל יחד עם חברי עמותות "אתגרים" ו"בית הלוחם" מכל הארץ. רוכבים על כל סוגי האופניים ומוטציות של אופניים, החל מאופני יד ואופני טנדם כשהרוכב מאחור הוא עיוור או בעל מוגבלות פיזית וכלה בכל מני צורות של אופניים המותאמים לכל נכה אישית. חוויה מדהימה.אני גאה לומר, שהשתתפתי בכל מסעות "גלגלים של תקווה" שנערכו ואני שומר את כל החולצות משנים עברו למזכרת ממסע אופניים מרתק ומרגש.השנה, הצעתי ליואב בני, להצטרף אלי. לשמחתי, הוא הסכים למרות שידע כי המסע לא קצר. 55 ק"מ של רכיבת כביש. נרשמתי במקום עבודתי למסע. שלחתי את יואב לאפרת, כדי שהיא תתאים לו את האופניים לפי המידות המדויקות והזויות הנכונות. רכשתי ג'לים וחטיפי אנרגיה וביצעתי תחזוקה ובדיקה לאופניים שלו. ביום שישי בערב, הכנתי את יואב לקראת יום המחרת. אעיר אותו בשעה 5:30 בבוקר ונצא לדרך. ביום שבת, ארגנתי את הציוד הדרוש, מילאתי מים בבקבוקי השתייה, העמסתי את האופניים לרכב ואז הערתי את יואב. יואב קם, התארגן ודקות לאחר מכן, כבר הינו בדרכינו למכללת יזרעאל ליד עפולה. הגענו למכללה, פרקנו את האופניים ויצאנו לנקודת הזינוק. נפגשנו עם אופיר מ"טבע" שחילק לנו שלטים של "טבע" להתקנה על האופניים.עם הזינוק, יצאנו לדרך. הכבישים חסומים לתנועת מכוניות ורק אנחנו – אלפי רוכבים – נעים בכביש. יואב רוכב ומשמיע קולות של התרגשות. הרבה רוכבים הרימו גבה כשראו את יואב, בן 11, רוכב על אופני כביש קטנים ויואב היה מאושר. רכבנו לכיוון עפולה ופנינו לכיוון מגידו. שלחתי את יואב קדימה ורכבתי מגמה אחת מאחור. משוחח עם רוכבים, צוחקים ונהנים מההפנינג הגדול. יואב נהנה לבדוק אם כביש הסרגל באמת ישר כמו שאומרים. הוא רוכב באין מפריע באמצע הכביש. בצומת מגידו, דוכנים של "נביעות" המחלקים בקבוקי מים לרוכבים. עצרנו, שתינו הרבה מים ופנינו ימינה לכיוון יוקנעם. יואב מברך את השוטרים "שלום אדון שוטר" וזוכה לחיוכים מהשוטרים. הם מחייכים והוא מאושר. אני מסביר ליואב שמכאן, יש כמה עליות קטנטנות ויואב מזלזל בהן. אנו רוכבים יחד או אחד אחרי השני כשיואב מקדימה. בשנות הרכיבה שלי, הכרתי רוכבים רבים ואני נהנה להיפגש איתם שוב ברכיבה. אפילו פגשתי את שי. שי, ביטל את בואו לרכיבה לאילת כשעתיים לפני היציאה והנה אני פוגש בו כאן. רוכב באופני טנדם ומאחוריו רוכב עיוור. אני חש הערצה רבה הן לעיוור שרוכב והן לשי, המוביל אותו בהתנדבות למרות שהרכיבה אינה קלה. אופניים ארוכים והרוכב מאחור אינו רואה. הוא אינו יודע מתי לפדל או לאן להטות את הגוף לפני סיבוב. כל הכבוד להם! בצומת יוקנעם, שוב הפסקה לשתיית מים. יואב ואני שותים ואנו ממשיכים לרכוב לכיוון צומת השומרים. הדרך היא עליה ארוכה עד שדה יעקוב ויואב רוכב כמו גדול. אני נעצר ומסייע לרוכבת נחמדה בכיוון הילוכים ויואב נעלם במעלה הכביש. אני מסיים לכוון את ההילוכים, עולה על האופניים ומדביק את יואב. רוכבים מחמיאים לו והוא משוחח איתם תוך כדי רכיבה. פונים ימינה, רוכבים ומגיעים לעליה לרמת ישי. יואב רוכב ומחליט לעשות הפסקה. לא יודע אם קשה לו או שכנראה זקוק לתשומת לב ופינוק. חיבקתי אותו והצעתי לו לא לנוח באמצע העלייה אלא בסופה. יואב מתרצה ואנו ממשיכים לרכוב. בצד, אני רואה בחורה נחמדה עם אופניים חדשים. מעצורי הדיסק שלה מרעישים. הצעתי את עזרתי. מסכנה, רכבה כל הדרך עם מעצורים בגלגלים.....כיוונתי את המעצורים, נעלתי את הבולמים והיא עלתה על האופניים. שניים שלושה דיוושים, וחיוך רחב על פניה. רכיבה קלה הרבה יותר. עקפתי אותה ורצתי קדימה ליואב. הגעתי אליו ויואב כבר מצא חברה לרכוב איתה. בצומת נהלל פונים ימינה. יואב רוכב ואני מאושר! מטפסים את גבת ושריד וגולשים מטה לעבר גניגר. יואב מכריז שבירידה, רכב במהירות של 43 קמ"ש! כל הכבוד. אני משבח אותו ונעצר ליד רוכב אופני יד עם תקר בגלגל. מיד הצעתי עזרה. הבחור מספר שחברי הקבוצה אמורים להגיע אך אני מתעקש לסייע. יואב מודיע לי שהוא ממשיך. פירקתי את הצמיג ולאחר בדיקה, גיליתי שהוא קרוע. הוצאתי דבק וטלאי מיוחד ותיקנתי את הצמיג. לצערי, הגלגל שלי והגלגל שלו אינם באותה מידה ולכן לא יכולתי לסייע בפנימית אך מיד הגיע מאיר – אחד ממלווי הקבוצה. מאיר שלף פנימית חדשה. החלפתי את הפנימית, ניפחתי אויר ומאיר הרכיב חזרה את הגלגל. בנתיים, מגיע ישראל ארבל. ישראל ואני, למדנו יחד בקורס מדריכי אופניים בוינגייט. ישראל הוא מדריך של בית הלוחם. כמה כיף להיפגש. התחלנו לרכוב שוב. המבט של הבחור הנכה והעיניים שאומרות תודה, שווים יותר מכל הזהב שבעולם. נפרדנו והמשכתי לרכוב לכיוון יואב. הגעתי למכללה, לרכב, ולא מצאתי את יואב. התחלתי לחפש אותו ולאחר כעשר דקות, מצאתי אותו הולך עם פנים עייפות, אדום מהחום וחיוך של אושר. חיבקתי אותו בגאווה. כמה נהנתי לרכוב איתו. הצעתי לו ללכת לאכול. יואב בחר ב"בית הפנקייק" האהוב עליו. העמסנו את האופניים, נפרדנו לשלום מהרוכבים ונסענו לכפר ויתקין. יואב זלל פנקייק וחזר לאוטו הממוזג מאושר.יופי של מסע ויופי של חוויה. שבת מדהימה! |
אוריפנג0
בתגובה על ארוחת ערב - קיש פטריות
guy yoresh
בתגובה על יהדות, דת והגיגים
the rod ranner
בתגובה על הוא צריך שיעור דחוף בהיסטוריה.
alwaysthesun
בתגובה על ידעתי שזה יגיע...
Annie Friedman
בתגובה על תהיתי מתי זה יגיע - 2
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אתה כבר יודע שאני חושבת שאתה שאקל רציני ואיש יקר וטוב.
קראתי גם את תגובתך לפוסט של ורד....שמחה שהצלחתי לקשר ביניכם.
כיכבתי אותך, כי לטלפון אתה לא עונה כשאני מתקשרת :-)
כל כך אנושי, כל כך יפה!
* של הערכה!
נקבע כבר תאריך לשנה הבאה?
אני צריכה להתכונן. מה צריך לעשות חוץ מלגלח את הרגליים?:)
תודה רוד ראנר.
תבורך.
תודה על הכוכב.
אני רוצה להאמין, שמסע "גלגלים של תקווה" הוא סיבה מספיק טובה לבוא לעמק למרות רגשות העבר.
מה את אומרת? בשנה הבאה תבואו לרכוב או לפחות להיות חלק מהאירוע המרגש הזה?
אני נכה מסוג אחר:)
ובשבילי היה המסע שלכם חויה מתקנת לזכרונות הילדות שלי.
שנים אחרי שעזבתי ,שאל אותי אבי מה אני מרגישה כשמסתיים ואדי ערה ומתחיל עמק יזרעאל..
תשובתי היתה : מתחשק לי להסתובב ולנסוע מהר הרחק מפה .
ובת כתה שלי אמרה לי פעם : "העמק הוא חלום , חלום בלהות "
אולי הגיע הזמן לאסוף את פליטי הקיבוצים להזיע את הזכרונות האלה במסע אפניים על האספלט סובב עמק יזרעאל :)
כוכב .