רבות עוד יסופר על אותו הגוף, אחד מיני כמה גופים אשר נועדו לשמור על הטבע והגנים במדינתנו. רבות עוד יסופר על מדיניותה התמוהה והבלתי מובנת ורבות עוד יסופר, לצערי, על האטימות ורוע שאת תוצאותיו ניתן רק לנחש.
המקרה האחרון פורסם ביום חמישי בNRG ובו מתוארת השמדת כלבים אשר שהו ליד בסיס צבאי. אותם כלבים אשר היו מטופלים ע"י החיילים מהבסיס נורו מטווח קצר ע"י פקחי רשות הטבע והגנים אשר קראו להם ע"י השמעת קולות של כלבים דרך רמקול שהוצמד אל רכבם. רק לאחר שהכלבים יצאו אליהם ממקום מרבצם ירו עליהם הפקחים מטווח קצר ואף יצאו מהרכב ועשו "וידוא הריגה"(גיבורי ישראל. הא?).
כדי שלא נגיד שהם לא היו בסדר חובה להדגיש כי חיילי הבסיס עודכנו שהולך להיות ירי בכלבים מבעוד מועד כדי שחס וחלילה אף אחד לא יבהל.(רק לי האירוניה בין הדאגה לרווחת החיילים לבין גורל הכלבים צועקת?)
אפשר להתווכח על האם הגיוני שכלבים ישוטטו בבסיסי צה"ל, אך אי אפשר להתווכח עם כך שהיה אפשר לפתור את הבעיה קצת אחרת ובצורה יותר הומאנית. אבל למה לה, לרשות שמורות הטבע לגרום לפקחים את הטרחה של לכידת הכלבים, העמסתם והובלתם להסגר הקרוב? הרי בוודאי שהשיטה הנבחרה הרבה יותר יעילה וחסכונית.
לא ברור לי איזה פקח של הרשות, אותו אחד שנכנס לתפקיד שמוגדר כתפקיד של שמירה על הטבע, ולפתע מצא את עצמו בצד השני של המתרס, כיצד אותו פקח לא חשב פעמיים, לא שקל למחות או לסרב להוראה (זאת לא פקודה הרי והפקחים אינם חיילים)ובחר בשיטה הקלה של פתרון המטרד.
היום מופיע מכתבה של אתי אלתמן, דוברת "תנו לחיות ליות" אל מבקר המדינה ואל שר הבטחון. מכתב אשר מתאר את הדרך הארוכה של הכלבים "העובדים" בין אם בשירות בצבא ובין אם ככלבי נחיה ואפילו ככלבי מחמד.
מעניין איך ברגע אחד נמחקה אותה כברת דרך שהאדם והכלב עוברו ועוברים ושוב הוכחנו כי ידינו על העליונה. השאלה אם תהיה זו יד שמישהו ירצה ללחוץ אי פעם...
התמונה לקוחה מהאתר NRG |