שירי הייקו השלכות מילים רעיון אסור לי לראות את שדה התלתן, אסור לך לחזור לשם. .......אסור . קפאתי על מקומי. היבטטתי ולא ראיתי את הסוף. אימצתי את עיני צימצמתי אישונים ...אין סוף, יש אוםק ואחריו שקט אלוהים. דממה. מסתכלת על אלוהים השקט הדממה והתלתן לרגליי....ירוק חי ונושם כאילו אומר : רוצי ילדה רוצי כמו פעם, מותר לך... שמעתי צחוק מתגלגל עיניים מסתכלות מנגד ופתאום אין. השמש נפרדת ולאט לאט וכמו קסם הגיע הכפור ...חד ודוקרני, מביא עימו את החושך וזרועותיי מגוננות בחיבוק את גופי הרועד במעגלים נצמדים ומעט מחמם. עוד קצת להיות כאן, אולי עכשיו כשחשוך וקפוא אצעד פנימה וארגיש תלתלן מלטף ברכיים ...עדינים התלתנים, זוכרת אותם מלטפים ונצמדים זוכרת שהייתי מתחבאה והם ממתיקים את סודי משרטטים את גבולות מידותיי ומערסלים אותי אליהם. ראשי מביט מעלה,ואמא קוראת לחזור כי כבר חושך שם בחוץ. עומדת דוממת. מצטרפים גם הגחליליות שמאירות ומספרות לי שיש אור בקצה החושך , גם הצפרדע מרחוק משמיעה צליל כאומרת שיש חיי9ם גם ואפילו שהזמן עבר ואפילו נשארו מעט מים . מים חיים. הצליל דק כזרזריף כפור. אני מסתכלת קדימה בלי פחד ובלי לראות ונזכרת, כי שם! בדיוק שם נפרדתי מהחיים. נשארתי לעמוד עם הגחליליות הצפרדע והכפור שעוטף אותי חידודים חידודים. ידעתי כי לא נשאר כלום. שם כבר אין . יש חלל. בדידות. ייאוש והמון קור. שם נשארה אדמה חרוכה בלי תלתן בלי מים שם נשרפה התקווה, שם הכל נעצר. הבטתי כמהופנטת אל האור. אור גחליליות. זוהר , חי, נושם. מאיר לי את השביל הקצר החוצה מן הכפור , זרועותיי הכרוכות במעגל אותי התירו עמצן ונשמטו ממני, התמסרתי ומסרתי עצמי לכפור שהמשיך להכות בי ללא רחם כמסלק ואומר לכי לך החום. הקשבתי לצליל המים, ידעתי שהצפרדע חיה, הסתכלתי אחור ואין אור. חיפשתי ימינה שמאלה לפני....הבנתי שאיבדתי אותן. הנסיך שלי כבר לא יחזור . הוא עם המלאכים. נכנסתי למכונית וידעתי כי את שאבד לא אצליח להחיות. האדמה החרוכה תישאר שם בשדה ואצלי בזיכרון. לא אשכח את הלילה הזה. |