אם כן, לאחרונה התבשרה גונק שהיא אינה מיועדת להפרייה. בנוסף, ההפגנה שארגנה היתה כישלון חרוץ והוכיחה שגם ייעוד של פעילות פוליטית לגמרי לא מתאים לה. היו לה ברירות. היא יכלה להיות אומללה, להיכנס מתחת לשמיכה, להסריח שם ולראות כל היום טלוויזיה. אך היא בחרה אחרת. גונק הלכה לסיעור מוחות במספרה.

במספרה, שהיא מעין כוך חצוב ברחוב הראשי, היתה הספרית אירנה ואיתה עוד שתי לקוחות. אירנה צבעה את השיער לאחת מהן שישבה בכסא המסתובב ודמותה הוכפלה במראה הגדולה. השנייה ישבה ועלעלה בירחון נשים. גונק התיישבה לידה בתור. היא לא חיכתה אפילו שישאלו אותה מה נשמע וסיפרה את כל המוצאות אותה. הספרית אירנה נודעה ביכולותיה הנפלאות להקשיב ולהשיא עצות. במקרה, היא נולדה בדיוק באותו יום כמו גונק. פעמים רבות הן דנו בכך שבאופן אסטרולוגי, היו אמורים להיות קווים משותפים במסלול חייהן, אך מה שנראה לעין היה שוני קיצוני ובולט: אירנה התחתנה עם גבר מרוקאי, הופרתה בגיל צעיר יחסית והיתה אמא לשני בנים שובבים. גונק, כאמור, הסתובבה בעולם חסרת תכלית.

האשה שעלעלה בירחון באצבעות מטופחות עם פרנץ' מניקור שנקרא לה בתיה, סיפרה שגם לבת דודה שלה קרה מקרה דומה (אך גם שונה), ובגלל זה היא היגרה לקנדה, שם היא מצאה את אהבת חייה, אלמן שהיו לו כבר שבעה ילדים, והם חיים באושר ועושר.

האשה שישבה בכסא המסתובב ודמותה המוכפלת, פנו שתיהן זו מול זו לגונק ואמרו בסבר חמור: "זאת את שהתרשלת. היית צריכה לברר את הייעוד שלך כבר מזמן ולא להניח הנחות או לחכות לרגע האחרון. מה תעשי עכשיו?"

אירנה שתקה. היא חשבה וחשבה, ובעצם בנתה כבר תוכנית פעולה.

"את צריכה לפרוץ לשם." היא אמרה לבסוף.

"למשרד התוחלות?" התפלאה גונק.

"כן. למרתף שבו הם שומרים את כל התיקים. לחדר הכי שמור שלהם. למצוא את החומר הכי כמוס. ושם לגלות את סוד הייעוד שלך. אין לך ברירה כי את כבר לא צעירה והזמן אוזל." אמרה אירנה.

כך נולד רעיון נועז וגונק שקעה בהרהורים והפכה בו.

"אל תדאגי. אני אעזור לך." הוסיפה אירנה.

האשה עם הצבע קמה מהכסא המסתובב והגיע תורה של בתיה שבאה לעשות גבות ושפם.

"ומה אנחנו עושים לך היום?" שאלה אירנה את גונק.

"אה, רק פֶן." ענתה גונק.