לאחר 20 שנה מצאתי  את אשר תמיד חלמתי עליו..מקום לכתוב ולשתף חוויות שחוויתי בתוקף עבודתי כנבג מונית .

אישית אני אוהב את  משמרות הלילה כי או אז פוגשים את האנשים המעניינים ביותר  אולם גם בשעות היום  לא חסרות חוויות וסיפורים, חלק מהסיפורים  מצחיקים וחלקם עצובים. חלקם מוזרים ןחלקם מרגשים, בקצור יש הכל מכל וכל...

ברצוני לפתוח את  פוסט הבכורה שלי בספור מרגש אשר גרם לי   לחשוב אחרת ,והמעשה שהיה כך היה...

יום אחד אני נוהג במונית באחד מרחובות רמת אביב וכשעל המדרכה הימנית אני מבחין בנער שמאותת לי לעצור, עצרתי לידו והוא ניכנס למונית מאחור ונתן לי כתובת  במרכז העיר  . הפעלתי מונה  ויצאתי לרך, תוך כדי נסיעה שאלתי אותו מה יש לו לעשות באזור הכתובת  שנתן לי  ולהפתעתי אמר הצעיר שניראה לי כבן 13-14 כי הוא בורח מהבית והולך לגור אצל חבר שלו.. שאלתיו אם הוריו יודעים וענה שלא... ניסיתי לשכנע אותו  שלפחות  יתקשר  אליהם בלי לאמר להיכן נוסע כדי שלא יעמידו את המשטרה על הרגליים...... הוא לא הסכים וניראה כי חשד שמא אקלקל לו את התוכניות. הרגעתי אותו כי אני חלא נגדו  וניסיתי לשכנע...... נאדה. כלום לא עזר. שאלתי אותו אם איכפת לו שאעבור בבית  כי   הבן שלי שבערך בגילו חא אכל מאז שחזר  מבית הספר... תוך היסוסים הסכים הנער  ונסענו  לביתי שבאחת השכונות בעיר . ביקשתי ממנו לעלות  איתי והוא הסכים .  נכבסנו לדירתי והכרתי לו את הבן שלי שמסתבר שהיה בן גילו   ..שניהם בני 15. עשיתי לשניהם לאכול  ואט אט ראיתי  שהנער  נירגע .. קראתי לבני וסיפרתי לו את קורות הנער וביקשתי ממנו לשכנע את הנער להתקשר להוריו... ולהפתעתי  בני הצליח היכן שאני לא הצלחתי . והנער התקשר להוריו והם באו ולקחו אותו הביתה לאחר כמובן שהודו לנו...... ואה כן.............. כמעט שכחתי..... הם מהחברים היותר טובים שלנו... הוא והוריו.