בפתח עמד רפי בן-לולו, זרועותיו שלוחות בעמדת קונג פו ומאיימות על הזקן הגידם. הזקן נכנס לפוזיציית הגנה והרים את ידו האחת השמאלית למולו. הגברים הביטו זה בזה בעוינות.

"כבר הרבה זמן אני עוקב אחריך, שיינשטיין, המשחק נגמר."

"מי אתה בכלל, פּישער?"

"בן-לולו, חוקר פרטי ועובד עבור האינטרפול." המשיך בן-לולו וכיוון את דבריו לגונק, "זהו שמשון שיינשטיין. הוא עשה לעצמו שם עולמי. במונקו הוא מפורסם בתור 'הקרופייה בעל היד האחת'. בלאס וגאס אומרים עליו שאין עוד דילר עם כזאת זריזות ידיים (יותר נכון: זריזות יד). טורף קלפים ומחלק אותם בידו האחת. זה צריך להיות מחזה מדהים."

"טוב, טוב, מספיק עם המחמאות. עכשיו אתם מבינים איזה עסק יפה בניתי לי פה. אני יכול לתת לכל אחד מכם 5,000 דולר מהרווחים. ושהכול יישאר בינינו."

גונק הצליבה את רגליה בחוזקה. המצב מבחינתה לא נראה טוב. קשה לעמוד בדילמות מוסריות כשהשלפוחית דוחקת. הנטייה היא לפתרון הקל והמהיר ביותר, להסכים להצעה, להשתחרר וללכת הלאה, אך גונק בחרה להתאפק. מעניין היה מה יחליט בן-לולו.

בן-לולו פלט צחוק יבש. "תשכח מזה," אמר, "הפרס על ראשך גבוה בהרבה."

הוא קפץ לפתע, תפס את זרועו של שיינשטיין וסובב אותה לאחור. בידו השנייה הוציא מכיסו אזיקים, קירב אותם לזרועו של הזקן והסתכל בהם בהיסוס, הוא לא נתקל מעולם בשאלה איך כובלים גידם באזיקים. מי בכלל חושב על דברים כאלה? מה קורה פה? זה איזה סוג של חידת זן או משהו?

למרבה המזל, בדיוק בשניות ההתלבטות הללו, הגיעו בן-לולו, מנהל האבטחה והעוזר שלו. בחיבוק אמיץ מאחור הם ניטרלו את שיינשטיין והובילו אותו במעלה המדרגות. גונק נשארה מול רפי בן-לולו וכמעט לא יכלה להכיל את מה שהטריד אותה כל כך: "תגיד, רפי, איפה השירותים?!?"