| שורפות לי העיניים מאתמול עיניים הם אור הנשמה הפנימית והחיצונית ראיית העתיד אני מאמינה בגוף נפש . תמיד צחקתי ואמרתי שיש לי משקפים כי אני רואה יותר מידי ואם הייתי רואה טוב בלי משקפיים זה היה יותר מידי גם עבורי. מגיל 7.5 -8 אני עם משקפיים אמרו לי יש לך רק מספר קטן 1/4 בגלל "שאת גודלת מהר וצומחת מהר והעיניים מתפתחות הכי לאט בגוף העיניים לא מדביקות את הקצב שלך אם תרכיבי משקפיים כל הזמן העיניים יתחזקו ותורידי את המשקפיים" ככה אמרו לי והאמנתי יש לי מספר 7/7 מינוס היום .
שנים כילדה משקפופרית הטביעו בי את חותמם שנים עד שעשיתי מהפך לעצמי בגיל 16.5 כשהורי שאלו אותי את רוצה רישיון נהיגה או עדשות מתנה ליום הולדת 17. לא היה פה ספק קל :עדשות שיער קצוץ עם הילה וברק זהוב כאילו נשרף בשמש
האישה שבי התפרצה כל התסכול כילדה מתבגרת גבוהה ג'ירפה עם משקפיים ושיער קצר (כי לאימא שלי נמאס לסרק אותי בגיל 7.5 וסיפרה אותי קצוץ ומאז לא הצלחתי לגדל כי יש לי המון שיער ומתולתל ) מן ילדה לכודה בגוף אישה וגם חברה של כל הבנים מן טום בוי נשי . המון עצב פנימי סחבתי בתוכי כילדה למרות שתמיד הייתי ילדה שמחה ואופטימית ועברתי המון וזה בלי לספר למשל דוגמית : על הסנדלר שתיקן לאימא שלי את הסנדלים הלבנות ואימא שלי רק שלחה אותי להביא את הסנדלים הלבנות בגיל 5 בערך, היא הייתה בחנות ליד והוא היה כמו סבא של השכונה חייכן חביב תמיד מלטף את השיער ומחבק -שהייתי באה עם אימא מסתבר שמספיק פעם אחת לבוא לבד כדי לאבד תמימות ואמונה ...
בכלל הייתי פה במסע בגיל 16.5 וחצי : מלאת הורמונים נשיים כובשים , הציידת שבי כבשה את היקום - בחרה את המובחר התבייתה ולא בהתגרות מינית פיזית רק עם הפה והשכל , המובחר תמיד היה צריך להיות היפה והנחשק מכולם הוא היה נהפך לחבר הכי טוב שלי הרי אני החברה הכי טובה של כל הבנים ופתאום הם לא היו מבינים מה קורה ולא רצו אותי בתור חבר יותר ....
.9 שנים של הכחשה וכיבוש העולם אפילו ישנתי עם עדשות . עד גיל 25.5 כשחזרתי מגרמניה אחרי שנה מיוחדת רגועה ומעשירה את הנפש בשקט , חטפתי אלרגיה קטלנית לעדשות וברירת המחדל היה משקפים היה לי קשה לחזור
אורלי הילדה הקטנה עם המשקפים חזרה לחיי חיבקתי אותה אותי עם כל הכאב שהביאה /הבאתי איתה התחברתי למקומות הכי כואבים שבי כל פעם עברתי תהליך נוסף הרפיתי בכיתי סגרתי מעגלים ופתחתי מעגלים -עם אימא שלי . נתתי לעצמי לחזור להיות ילדה ולבכות על הברכיים של אימא שלי בגיל 30 , את כל מה שעברתי בגיל 5 7 15 סיפרתי לה בפעם הראשונה, את כל מה שעברתי ומה שהעברתי את עצמי בעקבות זה.. כשהיא ראתה אותי בוכה כשבאה לאחר טלפון בוכה בטרוף אחרי יומיים בכי בלי הפסקה בשיחת הטלפון בקשתי שתבוא כי אני צריכה אימא - אותה , היא שאלה כשהגיעה "מה את רוצה שאני אעשה ? " ובכתה איתי עניתי "פשוט תחבקי אותי ותני לי לבכות בך" וככה ישבנו מכורבלות ובוכות כמה שעות טובות , 30 שנה שלי יצאו הכי נקי הכי בזמן הכי הכי מעצמי עם אימא שלי (מסכנה אימא שלי לספוג את כל עוצמות הכאב שהיו בי במבט לאחור שיווווווווווו) הכי מדהים אותי תמיד שאני תמיד שמחה ורואה את החיובי . הרווחתי אימא בגדול
שנה אחרי הניקיון הזה עוד חזרתי לגור בגיל 31 אצל הורי וחליתי בחיידק מעצבן בקיבה שגרם לאימא שלי לטפל בי כמו ילדה קטנה , לקח לי בערך חצי שנה לבנות ולרפא את עצמי/נפשי/גופי מחדש ומשם רק פרחתי וצמחתי איזו אישה נפלאה נהייתי אני גאה בעצמי עברתי את פרעה - זה היה בקלילות
כל היום מאתמול שרפו לי העיניים והיו אדומות מהרגע שהתחלתי לכתוב הכל עבר
כנראה הייתי צריכה לקפוץ קצת בזמן
בגיל 19 עשיתי סדנת רברטיינג – נשימה מודעת היפנוזה עצמית חזרה פנימה ע"י נשימה . צף בי אז הפחד הבסיסי : להתעוור (שנים התאמנתי בלהיות עיוורת בלהרגיש בלחוות תחושות בלהקשיב בלהריח בלטעום בעיניים עצומות לרווחה האימון הזה חידד בי כנראה הכל )
פעם בקשו ממני להביא את החפץ הכי יקר לליבי ולהסביר למה זה החפץ הכי יקר לליבי
הרבה הביאו את התמונות של יקיריהם מהתיק ואני לא הבאתי כלום פשוט את הדבר הכי יקר לי אני מרכיבה על ראשי פניי – המשקפיים שלי שהם הפוקוס שלי לחיים.
כל הבית שלי מריח כרגע מפרחים של שושן צחור ששמתי בכניסה לבית – מדהים הפרח והריח מעורר את החושים פרח חיי.
בחג שבועות הולכת להתמלא באנרגיות בבית אורן בפסטיבל לב טהור - יש שם במקום בכלל ובאנשים בפרט אנרגיה מדהימה עם מוזיקה מהפנטת והרמוניה מאזנת ואוהבת.
אהבה שמחה חיוכים והמון צחוקים שיהיו השבוע עם פרקטיות מועילה לאנושות ולפרט
|
.
.