תיקים מאובקים, על רצפה עצובה, שואבים אל תוכם כל מה שבחרנו לקחת.

טיפות של זמן נוצצות באור וזולגות על פנינו למטה.ספרים, זכרונות, תמונות מן הגן, חוויות השבת, דאגותיה של אמא.

את מדי הצבא ,התנך, התפילין,  את שמלת הכלה היפה,ונר ריחני למזכרת.

נעליים לחורף, נעליים צבאיות או נעלי "צעד ראשון".

ממתינים ברציפים ארוכים, עגומים ,של רכבת . ומריחים עשן מטוסים...

נוסעים לרחוק, מסיעיםאת עצמנו, אל בתים וקירות עבי כרס, המרימים כתפיים ותוהים מי אנחנו , האורחים הנכנסים.

עזבנו בית, משפחה, חברים, אחים, אשה, ילדים, ריחות אהובים וצלילים מוכרים.או שמא.....

עזבו אותנו בעלים, חברים, הורים, ילדים,אחים,

ספרו אשר על ליבכם ושתפו......................