כותרות TheMarker >
    ';

    הרב מרשל מאיר - האור והעננים האפלים

    52 תגובות   יום שני, 2/6/08, 09:51

    כתבתי את הטקסט הזה לפני שנה. הטקסט הזה נכתב בימים בהם הייתי בבור תחתיות של עצב ומצוקה.  אותו שבוע בניו יורק, היה שבוע שבו הייתי במצב של ריסוק רגשי. באותו שבוע ואולי ביום שישי, בקבלת שבת בבית הכנסת בני ישורון, הופיע מחדש אופק של אור  בחיי ואני חושב ,שאז החל אצלי תהליך של בנייה מחדש. גם בימים אלה לא קל  לי אבל  היום, שנה לאחר מכן, אני במקום טוב בהרבה.

     

     השם "מרשל מאייר, הרב מרשל מאייר," אינו אומר דבר לרוב המוחלט של הישראלים. אם יש אדם שיכולתי אולי להכירו אישית, אבל החיים לא זימנו לי את האפשרות  לעשות זאת,  זה  הרב מרשל מאייר ועתה כבר לא אוכל לעשות זאת , כי הרב מרשל מאייר ז"ל  נפטר ב-1993. 

    מרשל מאייר היה רב אמריקאי קונסרבטיבי צעיר שהגיע  לבואנוס איירס

    ב-1958. מי שהזמין אותו היה פרנסי הקהילה הותיקה ביותר בעיר, קהילתLibertad ,  הקהילה של בית הכנסת הראשון בבואנוס איירס, שקיים עוד מסוף המאה התשע עשרה. בית כנסת יפיפה שנמצא ממש ליד בית האופרה קולון, במרכז העיר. בתקופה ההיא, בסוף שנות החמישים, עברו רוב היהודים לגור בשכונות אחרות בבואנוס איירס והקהילה החלה לדעוך ואז  היה מי שחשב, שאולי מישהו כמו מרשל מאייר יוכל לשנות ולהכניס רוח חדשה לחיי הקהילה.

    ומרשל מאייר אכן שינה. הרב  הזה הציל למעשה את הקהילות היהודיות בארגנטינה ובדרום אמריקה בכלל, והכניס משמעות מודרנית חדשה ומלאת אנרגיות  לחיי היהודים בארגנטינה שעד אז, היו ברובם חילונים לחלוטין ומנותקים  כמעט מהיהדות. מרשל מאייר היה רב קונסרבטיבי ואדם מרשים, גובהו היה כמעט שני מטר ועל פי מה שמספרים עליו האנשים שהכירו אותו, הייתה לו כריזמה אדירה. עם השנים הוא הקים בבואנוס איירס קהילה חדשה, "קהילת בית אל "שבנוסף לבית כנסת, יש בה בית ספר יהודי  מגיל גן ועד סוף התיכון . מרשל מאייר גם הקים את הסמינר לרבנים של דרום אמריקה, שהיום הוא קרוי על שמו. אחד מארבעת הסמינרים  לרבנות של התנועה הקונסרבטיבית בעולם ( האחרים הם: בניו יורק, לוס אנג'לס, וירושלים). 

    בתקופת המשטר הצבאי בארגנטינה בין השנים 1976-1983 , היה הרב מרשל מאייר אחד הלוחמים הבולטים במשטר, בנושאי זכויות האדם , וללא ספק, איש הדת הבולט ביותר בארגנטינה, שהיה לו האומץ לקרוא תגר כנגד השלטון ולהלחם למען זכויות האסירים הפוליטים בארגנטינה. חוגי הכנסיה הקתולית לעומת זאת, תמכו ברובם בשלטון הצבאי וזהו פרק עצוב בתולדות הכנסיה הארגנטינאית שלא מוסיף לה כבוד. 

    זכורה לי שיחה שניהלתי יום אחד עם אישה יהודייה ארגנטינאית. אישה  בת גילי לערך שבתקופת המשטר הצבאי , הייתה אסירה פוליטית ורק במקרה היא לא נעלמה כמו רבים מחבריה  שנעצרו והובאו  יחד איתה , למתקן החקירות המרכזי בבואנוס איירס, בבית הספר המיכני של חיל הים,  ורובם כבר כבר אינם בחיים.  רוב העצורים שהובאו לשם , נלקחו לאחר חקירה קצרה שארכה יום או יומיים, הועלו למטוסים כשהם מסוממים וידיהם קשורות , ואז  נזרקו אל הים אל מותם. 

    מסיבות שעד היום  האישה הזאת אינה יודעת להסביר, במקום להעלים  גם אותה,  הוחלט לשלוח אותה לבית הסוהר המרכזי של בואנוס איירס, בית הסוהר בשכונת דה ווטו, וכך השתנה הסטטוס שלה מעצורה, עצורה  ללא מעמד, שיכולה להעלם כל רגע, למישהי שהסטטוס שלה אחר,  והוא עתה  סטטוס של אסירה פוליטית שמעמדה וזכויותיה ברורים וקבועים בחוק. יום אחד נאמר לה שיש רב שרוצה לראות אותה. באותה תקופה הייתה האישה הזו חילונית לחלוטין ואפילו אנטי דתית אבל כיוון שהייתה במצוקה גדולה, היא חשבה שלא משנה עם מי תיפגש, כל בן אדם מהעולם החיצוני שיכול ליצור קשר בינה ובין הוריה , כדאי לה להיפגש עימו ולכן היא החליטה להיפגש עם הרב. הרב הזה היה רב אורתודוכסי שבגדיו שחורים וחזותו זועפת. במהלך כל הפגישה, כל שהיה לו לומר לה,  היו דיברי תוכחה קשים  על הצער שהיא גורמת להוריה בגלל המעשים הטיפשים שלה ומעורבתה בנושאים רדיקלים. בשלב מסויים היא כבר לא הייתה מוכנה לשמוע אותו, החלה לבכות וברחה מהחדר. שבוע לאחר מכן שוב נאמר לה שיש רב שהגיע לביקור בבית הכלא. בהתחלה היא לא רצתה לראותו, אבל לאחר מחשבה נוספת, היא הגיעה למסקנה שגם אם הרב הזה דוחה ומגעיל, עדיין הוא יכול להעביר בשבילה מסר להוריה ולכן היא באה לפגישה.  להפתעתה , הרב שחיכה לה לא היה אותו רב.  כשנכנסה לחדר היא ראתה איש גבוה שכולו קורן אור כשראה אותה, הוא חייך במאור פנים ואחר כך הוא התקרב וחיבק אותה דקות ארוכות ללא מילים . הבחורה הצעירה התכנסה בתוך זרועותיו המנחמות והחלה להתייפח בבכי גדול, והרב רק חיבק  וחיבק , עד שהיא  שנרגעה כליל . הרב הזה היה הרב מרשל מאייר. מאז אותו יום בא הרב לפגוש אותה  ( וגם  לפגוש אסירים יהודים אחרים) כל שבוע, וכך הוא ביקר אותה במשך שנה וחצי עד שהשתחררה מהכלא. בעקבות המפגשים עם הרב, התקרבה הבחורה הזו ליהדות , בפעם האחרונה ששוחחתי איתה, לפני כמה שנים, היא הייתה סגן הנשיא של קהילת בית אל, קהילתו של מרשל מאייר. אני זוכר את הבכי של האישה הזו  הבכי הנורא שלה  כשהיא סיפרה לי את הסיפור הזה. באותה תקופה היא הייתה נערה צעירה בת תשע עשרה שסבלה סבל נוראי והרבה עינויים ורוב הצעירים שהכירה באותו זמן ,נעלמו ללא שוב ואינם בחיים. כל פעם כשאני נזכר בסיפור הזה או מספר אותו לאחרים, נקוות גם בעיני  דמעות וקולי נחנק. 

    עם נפילתו של המשטר הצבאי בארגנטינה ב-1983 וחזרת הדמוקרטיה, היה הרב מרשל מאייר אחד מאנשי הרוח והדת הפופולרים והידועים בארגנטינה. בין השאר הוא היה חבר בוועדה לחקר האמת, שמינה הנשיא אלפונסין, שבראשה עמד הסופר  הידוע ארנסטו סבאטו, וועדה   ששמעה עדויות קשות  ביותר על הפגיעות הנוראיות בתקופת המשטר הצבאי ובעקבות זאת הגישה את הדו'ח NUNCA MAS   (לעולם לא עוד)ׂׂ ספר מצמרר ומזעזע שקיים גם בתרגום לעברית ושהקריאה בו היא חוויה קשה ביותר. במהלך שבע השנים של המשטר הצבאי הצטברו עדויות מוצקות שעל פיהן במהלך התקופה נעלמו כחמשה עשר אלף ארגנטינאים ( מתוך אוכלוסיה כוללת של כ-38 מיליון) וביניהם כ-1800 יהודים. 15% מכלל הנעלמים היו יהודים, כאשר שיעור היהודים באוכלוסיה הכללית הוא פחות מאחוז אחד.  בעקבות קשריו הטובים של הרב מרשל מאייר  עם השלטון הדמוקרטי ועם הנשיא אלפונסין, ביקר הנשיא הארגנטינאי -  בפעם ראשונה בתולדות ארגנטינה -  בבית כנסת יהודי, בבית הכנסת של מרשל מאייר, בקהילת בית אל. 

    באותה תקופה, בשנים שלאחר חזרת הדמוקרטיה בארגנטינה היה הרב מרשל מאיר בשיא הצלחתו האישית. רב  ידוע, נערץ ואהוב, שהקים  את הקהילה המשגשגת והגדולה ביותר בכל דרום אמריקה  וראשי השלטון הם ידידיו הקרובים, אבל אז קרה משהו לא ברור, מרשל מאייר החליט לחזור לארצות הברית. מדוע דווקא אז, כאשר הגיע לשיא של פעילותו הרבנית והציבורית? אולי בדיוק בגלל הסיבה הזו, ייתכן שמהשיא הזה  אליו הגיע היה, אפשר רק ליפול, ומרשל מאייר הרגיש בכך ולכן  החליט לפתוח דף חדש.  פעם נוספת בחייו. 

    ב-1987 חזר מרשל מאייר לניו יורק וייסד שם קהילה חדשה, את קהילת בני ישורון. הקהילה הזו הפכה תוך זמן קצר ביותר לקהילה הדינמית והמרתקת ביותר בעיר. מרשל מאייר הקים רשתות חברתיות לטיפול בחולי איידס ובחסרי בית, ידע למצוא תשובה למצוקות של חריגים מסוגים שונים ובעיקר, הקים קהילה חדשה שהיא הביטוי היפה ביותר שאני מכיר, ליהדות של אור,  ליהדות של שימחה,   ליהדות שיש בה גם  חיבור לערכים האוניברסלים ולרוח האדם באשר הוא אדם. 

    מרשל מאייר מת ב-1993. יהיה זיכרו ברוך. 

    במהלך השנים בהן חייתי בארגנטינה פגשתי כל כך הרבה אנשים שהמפגש עם הרב מרשל מאייר שינה את חייהם, רבנים שהיו תלמידיו והיום הם מנהיגי הקהילה בארגנטינה, אנשים רגילים שזכו להכירו, אנשים שמרשל מאייר הראה להם את הדרך חזרה אל האור.

    כשאני חושב על מרשל מאייר, אני חושב לעצמי, האיש הזה אכן עשה משהו בחייו. חייו של האיש הזה היו חיים שיש בהם משמעות, ואני נזכר עכשיו - כשאני כותב את המילים האלה -  בשיחה עצובה  שניהלתי לפני כמה ימים עם מישהו שאמר לי שכל חייו  הוא רצה להיות מסוגל לגרום לשינוי בחייו של מישהו ולו בחייו של אדם אחד, והידיעה הברורה שזה לא יקרה מעולם, מכניסה ייאוש רב לחייו ומדרדרת אותו למסלול של אבדון. 

    אני חושב, שאסור, אסור לאבד את התקווה אסור להתייאש  כי  באיזה מקום, התשובה  קיימת,  היכן שהוא, הדרך אל האור נמצאת. רק צריך לחפש אותה כי היא קיימת.  היא קיימת תמיד ולכן אסור, אסור   לאבד לעולם את הרצון לעשות זאת ,  אסור לנטוש את האמונה,  את האמונה שניתן לעשות שינוי בחיים. ו

    אני קורא את המילה שכתבתי שוב ושוב "אסור", ואיני אוהב את המילה הזו, יש בה משהו שלילי, במילה "אסור", משהו שהוא כובל שמעיק כשרשרת כבדה אבל אין בעברית מילה אחרת מתאימה יותר,  ואולי דווקא המילה הזו מתאימה, כי יש בה  אולי רמז, שכדי שלא נאבד את התקווה, אולי באמת יש איזה שהם דברים שצריכים להיות  מוצקים כשלשלת פלדה,  שצריכים להיות קבועים בתוך ליבנו, חזקים ובלתי ניתנים לשבירה וכיוון שהם כאלה, הם לא יתירו לנו לעולם להיסחף באופן טוטאלי אל מצב שהוא מצב של אבדון ושל חוסר תקווה,  ואם האזיקים האלה לא קיימים בתוך הגרעין הפנימי שלנו, אם הם לא שם,  אולי, אולי באמת, המצב שלנו נואש וחסר סיכוי.  

    אני רוצה להמשיך להאמין שלמרות הכל, בכל אדם, תמיד, תמיד קיים הגרעין המוצק הזה שלא ייתן לו לטבוע לגמרי. אני ממשיך להאמין שכל אחד יכול למצוא את הדרך אל האור. שכל אחד יכול לעשות זאת  אם רק ירצה. 

    מרשל מאייר נפטר ב-1993  אבל הקהילה שהקים, קיימת ופורחת וממשיכה לגדול. הקהילה הזו נמצאת במנהטן ברחוב 88 מערב ליד שדרת ברודוואי. הרב שמנהל את הקהילה היום הוא ארגנטינאי, מוסמך הסמינר לרבנים של בואנוס איירס ועוזרת לידו רבה ישראלית. 

     לפני קצת יותר משבוע הייתי שם בקבלת שבת. באותם ימים הסתובבתי כצל חיוור כעלה נידף ברוח, ורוחי הייתה נכאה כפי שלא הייתה מזה שנים רבות מאוד. ואז הגעתי למקדש של אור, של מוסיקה, של שימחה,  של חיבור, של התעלות רוחנית.בסוף התפילה נעו המתפללים יחדיו , שורות שורות של אנשים  מחובקים, בעיני  כולם נהרה של אור, על שיפתי כל האנשים נסוך  חיוך שיש בו הרבה נהרה פנימית. רגע של  יציאה שלווה מתוך האני הפרטי של כל אחד ואחד.  רגע של אהבה, אהבה שלא תלויה בדבר, וכאשר שרו כולם " עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו  ועל כל יושבי תבל "( הקונסרבטיבים מוסיפים את המילים האלה וזה נראה לי מאוד נכון להוסיף את " כל יושבי תבל") הרגשתי לרגע ,שגם  אל תוך נפשי -  שהייתה באותם ימים, מלאה בעננים אפילים -    מצליחה לחדור לרגע קרן של שמש בהירה ומחזירה אליה ניצוצות של אור ושמחה. 

     

    העננים האפלים עוד חזרו לחיי  בימים שלאחר מכן, ואפילו שקעתי לזמן מסויים בתהומות נוראיות יותר.

     

     העננים האפלים האלה  עדיין חוזרים ואני מניח שהם  עוד יחזרו. 

     

    אבל אז, באותו יום שישי של חסד, היה לי רגע של  אור גדול.

     

     

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (52)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/6/08 17:45:
      * לרקדן  
        3/6/08 11:23:

      כרגיל אני מתרגש מזה שאת מתרגשת

      צטט: נ.ב.א. 2008-06-02 10:28:17

      כרגיל אתה מרגש,

      שבויה בכתיבתך....

      אחזור לככב.

       

        3/6/08 11:22:

      אכן אפור הזקן כשסיפרתי לך את הספור נזכרתי בו ואחר כך בבית החלטתי להעלות אותו כא לקפה

      צטט: אפור הזקן 2008-06-03 07:20:08

       

       

          ריתקת

       

      אישית  שמעתי  אותך  מספר  זאת  בע"פ

       

        יום נפלא

         מגניב
       

       

        3/6/08 11:22:

      שמי הולך לפני?

      תודה לך

      שמח שמתחילה לבקר אצלי

      צטט: דסיקה 2008-06-02 21:10:47

      כוחה של אמונה

      ניחנת בכוחות נפש עצומים

      וביכולת כתיבה מדהימה.

      שמך הולך לפנייך....

      אחזור להאיר

       

       

       

        3/6/08 11:21:

      תודה גם לך

      צטט: טאקילה 2008-06-02 20:42:16

      כתיבה יפה ומרגשת

       

      תודה.

       

        3/6/08 11:20:

      תודה אן

      לכולנו חסרים רבנים כאלה בארץ

      צטט: guitarwoman 2008-06-02 19:44:10

      יא מוכשר אחד. אתה יודע לספר סיפור.

      ו...זהו אחד המרגשים שלך.

      בארה"ב היכרתי שני רבנים רפורמיים שהיו מעורבים בסוג כזה של פעילות למען הזולת. אחד הצטרף לצעדות בדרום העמוק של ארה"ב, בתחילת שנות ה-60, ואפילו הוכה על ידי הקו קלקס קלן.

      סוג כזה של מנהיג רוחני חסר לי מאוד.

      כיכבתי לך את הפוסט, איש.

       

        3/6/08 11:19:

      יפה. שמח שהכרת את העיר הנהדרת הזו

      צטט: missm 2008-06-02 18:01:25

      רקדן המילים..

      הצטמררתי לקריאת הסיפור....אגב, הייתי בבואנוס איירס בשנת 2004 חוויה שלא אשכח לעולם ואני יודעת על מה אתה מדבר..תודה על השיתוף !

       

        3/6/08 11:19:

      תודה

       

      צטט: אורית39 2008-06-02 18:01:13

      שקרני השמש יאירו ויחממו את ליבך ונישמתך לעד! 

       

        3/6/08 11:19:

      ערפילי עולים והיכן השמש שלי?

      צטט: שירה קוצנית 2008-06-02 17:46:16

      נושא מעניין לקריאה שמתוכו עולים ערפיליך ,שכל שנותר לי לעשות הוא לככב שיהיו לך רבים כחול אשר על שפת הים.

       

        3/6/08 11:18:

      את גרה בניו יורק כדאי לך לבקר בבית הכנסת הזה

      צטט: שוקולד מריר 2008-06-02 17:41:27

      כל כך אהבתי את מה שכתבת

      התשובה קיימת

      צריך להמשיך לחפש לא להפסיק.

       

      תודה על האור. 

       

        3/6/08 11:18:

      אכן ניתחת היטב את החברה הארגנטינאית

      ובאיזה שכונה התכוונת שגרת בניו יורק?  עברת ליד בית הכנסת ההוא בריברסייד וביקרת שם? לפי מה שאתה כותב נראה שלא נכנסת...

      אולי בפעם הבאה כשתגור שם..

      צטט: מר רשתות 2008-06-02 17:18:46

      גרתי בשכונה 5 שנים.

      באוגוסט האחרון שכרתי דירה בשכונה ועברתי ליד ביהכ"נ כשיצאתי מטיול מריברסייד פארק.

      רוב יהודי ארגנטינה הם אכן קונסרבטיביים.

      כבר מרטין בובר כתב ב"דעות הקדומות של הנוער" שצריך להפריד בין הדת לבין הממסד הדתי.

      אין הרבה רבנים כאלה.

      שתזכה רק לאור !

      בינתיים כוכב ירוק יאיר את שמיך..

       

        3/6/08 11:17:

       

      צטט: רקדן המילים 2008-06-03 11:10:02

      הפתעת אותי הפעם מאפלדה אני מגלה בך צדדים שלא הכרתי

      ומרגש אותי שנגעתי בכל כך הרבה נקודות...

      אבל המקום ממנו באת, ברזיל, לא היה אף פעם כזו דיקטטורה, לא כמו ארגנטינה או צ/ילה?

       

      צטט: mafalda! 2008-06-02 11:10:56

      קראתי את הטקסט שוב ושוב.

       

      הוא נוגע בכול כך הרבה נקודות שלי, מהעבר מההווה ואף העתיד.

      מחשבות שלי שעולות ומטרידות

      מסקנות שמוסקות היום כדי להתמוסס מחר...

       

      חיים בארץ שהשלטון בו טוטאליטרי

      יהדות אחרת

      חיים בתהומות

      והאור הצץ לו להציל

      הרצון להשאיר חותם, לעשות שינוי.

       

      מצויין, תודה יקירי

       

      זה נכון רקדן, אין בכלל מה להשוות בין הדיקטטורות

      אך עדיין, לחיות בארץ שחופש הביטוי בה, היא לא דבר מובן מאליו

      משאיר חותם.

        3/6/08 11:16:

      פתאום הופעת אחרי שתיקה של כל כך הרבה חדשים

      ודווקא באת לבקר אותי בפוסט מצמרר....

      תודה על הכוכב

      צטט: אנימל אינסטינקט 2008-06-02 16:46:22

      *

       

      קטע מצמרר מאוד!!

       

        3/6/08 11:15:

      תודה רפאלה

      "גאון"? הגזמת קצת

      צטט: רפאלה 2008-06-02 15:42:00

      רקדן יקר,

      כרגיל...

      ממשיך לרתק...

      כוכב תקבל בלילה.

      נהנתי מכל מה שקראתי. גאון אתה.

      רפאלה

       

        3/6/08 11:15:

      אכן נתינה זהכמו בומברנג

       

      תודה

      צטט: מיוחדת ומעניינת*מיה* 2008-06-02 15:14:43

      פוסט מעניין, חושפני  ומרגש.

      אכן , כל אחד יכול למצוא את משמעות חייו, אם רק ירצה בכך.

      מקווה שתמצא במהרה את הכיוון הנכון עבורך.

      ולגבי משמעות הנתינה, היא כמו בומרנג.....

          *

       

        3/6/08 11:14:

      שמח ללמד אותך תמיד....

       

      צטט: דגולת הכותרת 2008-06-02 14:59:41

      מרגש, מעורר מחשבה על מקומנו בעולם ותפקידנו בו.
      כתוב נהדר, כמו תמיד אצלך.
      וכמובן מלא מידע שחלקו חדש לי. תמיד לומדת אצלך ומתחדשת.
      תודה לך.

       

        3/6/08 11:14:

      תודה

      אני בטוח שאת עם המוסיקליות הקיצבית שלך תיהני מהתפילות המוסיקליות בבני ישורון

      אפילו תופים יש שם

      צטט: בנגורה 2008-06-02 14:27:41

      מקסים מרתק וצבעוני

       

        3/6/08 11:13:

      כמובן שחזרתי לעצמי

      העצב היה מזמן

      ושמח שהגעתי אלייך בטקסטים שלי שוב

      צטט: wildflower 2008-06-02 13:54:35

      פוסט מרתק ומרגש.

      מאוד אוהבת סיפורים מסוג אלו

      ומעריצה אנשים שנתנו מעצמם

      ותרמו כה רבות לקהילה.

      הנתנונים שסיפקת מעניינים עד מאוד.

      מקווה שחזרת לעצמך.

      רק טוב:-) 

       

        3/6/08 11:12:

      תודה דורי

      כל כך הרבה שנים אנחנו מכירים ולא ידעתי שאת בקשר עם גבריאל מאייר

      ועל פעילותו של גבריאל לא ידעתי

      תודה

       

      צטט: צליל-דורי קליין 2008-06-02 13:52:57

      לפני שנה, הייתי בפסטיבל, הצגתי  לחברה ארגנטינאית את גבריאל מאייר, בנו של הרב מארשל מאייר.

      היא פתאום, השתתקה, וחיבקה אותו, ואחרי זה הסבירה לו, שהודות לאבא של גבריאל, וקיסינג'ר, היא כאן, בישראל, חופשיה לאחר 3 שנים בכלא.

      גבריאל הוא אדם מיוחד, שממשיך את פועלו של אביו, הקים את ''סולחה'' עם עו אדם, הנה הפרטים

      http://www.nrg.co.il/online/15/ART/767/808.html

       

      מאחלת לך ימים שמחים...ושתרקוד את החיים כמו שעושה עם המילים.

       

        3/6/08 11:11:

      תודה רונית

      איחולי האור כשהם באים ממך

      מרגשים במיוחד

      צטט: כש-רונית 2008-06-02 13:27:18

       

      היי D בוקר טוב ומלא אור לך

       

      העיקר הוא לדעת למצוא בין הכננים הללו את קרני האור , אפילו אם הן קטנטנות ובקושי רב מפציעות החוצה, עדיין הן שם

       

      שיהיה לך המשך יום נפלא

       

      רונית

       

        3/6/08 11:10:

      אכן מרגש

      והפתיע אותי שבאת להגיב פתאום אחרי כל כך הרבה זמן

      צטט: yaaali 2008-06-02 12:52:07

      אדם תמיד ירצה להשאיר חותם בחייו, ואמונה ותפילה יש בהם כח רב בעיקר כאשר התפילה נעשית בקבוצה, בהחלט מרגש...

       

        3/6/08 11:10:

      הפתעת אותי הפעם מאפלדה אני מגלה בך צדדים שלא הכרתי

      ומרגש אותי שנגעתי בכל כך הרבה נקודות...

      אבל המקום ממנו באת, ברזיל, לא היה אף פעם כזו דיקטטורה, לא כמו ארגנטינה או צ/ילה?

       

      צטט: mafalda! 2008-06-02 11:10:56

      קראתי את הטקסט שוב ושוב.

       

      הוא נוגע בכול כך הרבה נקודות שלי, מהעבר מההווה ואף העתיד.

      מחשבות שלי שעולות ומטרידות

      מסקנות שמוסקות היום כדי להתמוסס מחר...

       

      חיים בארץ שהשלטון בו טוטאליטרי

      יהדות אחרת

      חיים בתהומות

      והאור הצץ לו להציל

      הרצון להשאיר חותם, לעשות שינוי.

       

      מצויין, תודה יקירי

       

        3/6/08 10:56:

      נכון רבנים כאלה מזכירים לנו שהיהדות הייתה פעם ועדיין יכולה להיות משהו יפה

      צטט: צלילי הלב 2008-06-02 10:43:23

      גם אנחנו זקוקים כאן  בארץ  מרשל מאיר אחד כזה,

      והדמות והאדם מאחרי המילים יוצרים את היצירה האמיתית,

      של האחווה של ההתחברות הרוחנית,

      ישנם אנשים שמקרבים וישנם אנשים שמרחיקים

      מרגש

      *

       

        3/6/08 10:42:

      תודה על העידוד ומתרגש מזה שצימררתי אותך

       

      צטט: אנג'ליק 2008-06-02 10:26:49

      צימרר אותי עד לנימיי הדקים ביותר,עד לזקיקי העצב הזעירים מאוד..

      כהרגלך כתיבתך משובחת ומשתבחת ככל שרגשותייך גואים ועולים על גדותיהם.

      כוכב על אומץ ליבך לחשיפה כה כנה. וחיבוק גדול!

       

        3/6/08 10:42:

      תודה

      מחייך

      צטט: פ. השקד 2008-06-02 10:15:03

       

      שלא תהיה עצוב עוד לעולם.

       

       

       

        3/6/08 10:41:

      את צודקת האחוז הגבוה של היהודים בין העצורים היה בגלל המספר הרב של היהודים שעסקו בפעילות פוליטית או שהיו בחוגים רדיקלים

      הם אולי לא נעצרו בגלל יהדותם אבל כשהגיעו לכלא הם סבלו יותר כי אנשי הצבא היו אנטישמים

       

      צטט: יונית א 2008-06-02 10:04:21

      יש גם רבנים אמיתיים,אנשי רוח חסד ואור קורן

      אבל הם בטלים בשישים מול המימסד הדתי.

      טוב שהעלת את הפוסט ואת יד הזיכרון לרב מרשל מאייר.

      תודה.

       

      נ.ב. אחוז היהודים בין נעלמי המשטר בארגטינה אולי קשור לאחוז הגבוה של יהודים בד"כ בפעילות חתרנית פוליטית? 

       

        3/6/08 07:20:

       

       

          ריתקת

       

      אישית  שמעתי  אותך  מספר  זאת  בע"פ

       

        יום נפלא

         מגניב
       

        2/6/08 23:13:

      היי רקדן יקר,

      חזרתי עם כוכב...

      רפאלה (החלפתי תמונה...שיער קצר...)

      צטט: רפאלה 2008-06-02 15:42:00

      רקדן יקר,

      כרגיל...

      ממשיך לרתק...

      כוכב תקבל בלילה.

      נהנתי מכל מה שקראתי. גאון אתה.

      רפאלה

       

        2/6/08 21:10:

      כוחה של אמונה

      ניחנת בכוחות נפש עצומים

      וביכולת כתיבה מדהימה.

      שמך הולך לפנייך....

      אחזור להאיר

       

       
        2/6/08 20:42:

      כתיבה יפה ומרגשת

       

      תודה.

        2/6/08 19:44:

      יא מוכשר אחד. אתה יודע לספר סיפור.

      ו...זהו אחד המרגשים שלך.

      בארה"ב היכרתי שני רבנים רפורמיים שהיו מעורבים בסוג כזה של פעילות למען הזולת. אחד הצטרף לצעדות בדרום העמוק של ארה"ב, בתחילת שנות ה-60, ואפילו הוכה על ידי הקו קלקס קלן.

      סוג כזה של מנהיג רוחני חסר לי מאוד.

      כיכבתי לך את הפוסט, איש.

        2/6/08 18:01:

      רקדן המילים..

      הצטמררתי לקריאת הסיפור....אגב, הייתי בבואנוס איירס בשנת 2004 חוויה שלא אשכח לעולם ואני יודעת על מה אתה מדבר..תודה על השיתוף !

        2/6/08 18:01:
      שקרני השמש יאירו ויחממו את ליבך ונישמתך לעד! 
        2/6/08 17:46:
      נושא מעניין לקריאה שמתוכו עולים ערפיליך ,שכל שנותר לי לעשות הוא לככב שיהיו לך רבים כחול אשר על שפת הים.
        2/6/08 17:41:

      כל כך אהבתי את מה שכתבת

      התשובה קיימת

      צריך להמשיך לחפש לא להפסיק.

       

      תודה על האור. 

        2/6/08 17:18:

      גרתי בשכונה 5 שנים.

      באוגוסט האחרון שכרתי דירה בשכונה ועברתי ליד ביהכ"נ כשיצאתי מטיול מריברסייד פארק.

      רוב יהודי ארגנטינה הם אכן קונסרבטיביים.

      כבר מרטין בובר כתב ב"דעות הקדומות של הנוער" שצריך להפריד בין הדת לבין הממסד הדתי.

      אין הרבה רבנים כאלה.

      שתזכה רק לאור !

      בינתיים כוכב ירוק יאיר את שמיך..

        2/6/08 17:14:

       

      צטט: יונית א 2008-06-02 10:04:21

      יש גם רבנים אמיתיים,אנשי רוח חסד ואור קורן

      אבל הם בטלים בשישים מול המימסד הדתי.

      טוב שהעלת את הפוסט ואת יד הזיכרון לרב מרשל מאייר.

      תודה.

       

      נ.ב. אחוז היהודים בין נעלמי המשטר בארגטינה אולי קשור לאחוז הגבוה של יהודים בד"כ בפעילות חתרנית פוליטית? 

      מעבר ליצוג היתר של יהודים (בעיקר צעירים) בקרב האינטלקטואלים, בארגנטינה קיימת אנטשימיות קתולית ספרדית-איטלקית, שקיבלה חיזוק ניאו-נאצי מההגירה הגרמנית החל משנות ה30.

      *

       

      קטע מצמרר מאוד!!

        2/6/08 15:42:

      רקדן יקר,

      כרגיל...

      ממשיך לרתק...

      כוכב תקבל בלילה.

      נהנתי מכל מה שקראתי. גאון אתה.

      רפאלה

      פוסט מעניין, חושפני  ומרגש.

      אכן , כל אחד יכול למצוא את משמעות חייו, אם רק ירצה בכך.

      מקווה שתמצא במהרה את הכיוון הנכון עבורך.

      ולגבי משמעות הנתינה, היא כמו בומרנג.....

          *

        2/6/08 14:59:
      מרגש, מעורר מחשבה על מקומנו בעולם ותפקידנו בו.
      כתוב נהדר, כמו תמיד אצלך.
      וכמובן מלא מידע שחלקו חדש לי. תמיד לומדת אצלך ומתחדשת.
      תודה לך.
        2/6/08 14:27:
      מקסים מרתק וצבעוני
        2/6/08 13:54:

      פוסט מרתק ומרגש.

      מאוד אוהבת סיפורים מסוג אלו

      ומעריצה אנשים שנתנו מעצמם

      ותרמו כה רבות לקהילה.

      הנתנונים שסיפקת מעניינים עד מאוד.

      מקווה שחזרת לעצמך.

      רק טוב:-) 

      לפני שנה, הייתי בפסטיבל, הצגתי  לחברה ארגנטינאית את גבריאל מאייר, בנו של הרב מארשל מאייר.

      היא פתאום, השתתקה, וחיבקה אותו, ואחרי זה הסבירה לו, שהודות לאבא של גבריאל, וקיסינג'ר, היא כאן, בישראל, חופשיה לאחר 3 שנים בכלא.

      גבריאל הוא אדם מיוחד, שממשיך את פועלו של אביו, הקים את ''סולחה'' עם עו אדם, הנה הפרטים

      http://www.nrg.co.il/online/15/ART/767/808.html

       

      מאחלת לך ימים שמחים...ושתרקוד את החיים כמו שעושה עם המילים.

        2/6/08 13:27:

       

      היי D בוקר טוב ומלא אור לך

       

      העיקר הוא לדעת למצוא בין הכננים הללו את קרני האור , אפילו אם הן קטנטנות ובקושי רב מפציעות החוצה, עדיין הן שם

       

      שיהיה לך המשך יום נפלא

       

      רונית

        2/6/08 12:52:
      אדם תמיד ירצה להשאיר חותם בחייו, ואמונה ותפילה יש בהם כח רב בעיקר כאשר התפילה נעשית בקבוצה, בהחלט מרגש...
        2/6/08 11:10:

      קראתי את הטקסט שוב ושוב.

       

      הוא נוגע בכול כך הרבה נקודות שלי, מהעבר מההווה ואף העתיד.

      מחשבות שלי שעולות ומטרידות

      מסקנות שמוסקות היום כדי להתמוסס מחר...

       

      חיים בארץ שהשלטון בו טוטאליטרי

      יהדות אחרת

      חיים בתהומות

      והאור הצץ לו להציל

      הרצון להשאיר חותם, לעשות שינוי.

       

      מצויין, תודה יקירי

        2/6/08 10:43:

      גם אנחנו זקוקים כאן  בארץ  מרשל מאיר אחד כזה,

      והדמות והאדם מאחרי המילים יוצרים את היצירה האמיתית,

      של האחווה של ההתחברות הרוחנית,

      ישנם אנשים שמקרבים וישנם אנשים שמרחיקים

      מרגש

      *

        2/6/08 10:28:

      כרגיל אתה מרגש,

      שבויה בכתיבתך....

      אחזור לככב.

        2/6/08 10:26:

      צימרר אותי עד לנימיי הדקים ביותר,עד לזקיקי העצב הזעירים מאוד..

      כהרגלך כתיבתך משובחת ומשתבחת ככל שרגשותייך גואים ועולים על גדותיהם.

      כוכב על אומץ ליבך לחשיפה כה כנה. וחיבוק גדול!

        2/6/08 10:15:

       

      שלא תהיה עצוב עוד לעולם.

       

       

        2/6/08 10:04:

      יש גם רבנים אמיתיים,אנשי רוח חסד ואור קורן

      אבל הם בטלים בשישים מול המימסד הדתי.

      טוב שהעלת את הפוסט ואת יד הזיכרון לרב מרשל מאייר.

      תודה.

       

      נ.ב. אחוז היהודים בין נעלמי המשטר בארגטינה אולי קשור לאחוז הגבוה של יהודים בד"כ בפעילות חתרנית פוליטית? 

      ארכיון

      פרופיל

      רקדן המילים
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין