לא יודעת מה איתכם.

אני רגילה כל הזמן לעשות משהו -

לא נחה לרגע מתוך אמונה שגוייה, שאם אנוח -

העולם ילך לאיבוד, או במילים אחרות -

אני לא אוכל להחזיק אותו יותר...

חיים מתוך אנרציה.

תמיד מצויידת בתוכנית חומש - 5 שנים קדימה,

תמיד מצויידת למשימות,

תמיד לומדת משהו,

תמיד מתנדבת להרים איזה פרוייקט תורן,

ותוך כדי זה מספיקה לעשות הכל בתיקתוק... 

בשנה האחרונה - מאז הטיול (לבד) לתאילנד ביולי, שהיה חוויה משמימה -

אני לומדת לעשות כלום. בתאילנד כלום זה המוטו. 

מסתבר שלעשות כלום גם צריך ללמוד ובאופן הזוי, זה הרבה יותר מסובך (עבורי לפחות..) ממה שחשבתי.

תמיד עבדתי, מגיל 12 ועד עצם היום הזה.

הכסף היה מאד מחושב ומתוקצב לצרכי הישרדות. 

גם כשלמדתי כבר הייתי אמא במשרה מלאה, עבדתי וגם למדתי.

כל הרגלי חיי הם סביב העשייה ואני צריכה לרכוש הרגלים חדשים, הרגלים של חופש, של זמן פנוי, של פינוק עצמי.

אז הגעתי היום הביתה מהעבודה, יצאתי לעץ התות לאכול את הפרי שהכין לי, אחר כך עברתי לפיטנגו ואכלתי כמה מתוקים... כמעט שחורים. הלכתי לראות את הגינה מאחורי הבית ושם אכלתי איזה שלושה שזיפים מתוקים היישר מהעץ והסתכלתי על הלימונים והתפוזים שעדיין בוסר.

טיול קצר עם הכלבה כשהחתול משתרך אחרינו והיישר למנוחת צהריים. התעוררתי - חצי שעה בערסל - תלמיד - טלוויזיה - קצת מחשב ונגמר היום.

בין לבין פינקתי את עצמי בארוחה קלה..

ולא בא לי לצאת, אז דחיתי את הקניות וגם לא בא לי, אז לא הספקתי לעשות את הסדר בארון שהתכוונתי ואיכשהו כבר הגיע הלילה וגם הכלים עוד בכיור והזמן התמסמס לו לתוך עייפות הלייל. מדהים כמה עייפים כשלא עושים כלום. אופס, כשעושים כלום. 

הפנטסיה היא לבוא הביתה ו....

רגע, נסיון נוסף, לבוא הביתה ו....... זהו?  

ובמחי יד נעלמו החיים המלאים שהיו לי... מלאי המשימות ופינו מקומם ל..... כלום ? שמתם לב שכאשר עושים הרבה דברים מספיקים הכל וכלא עושים גם לא מספיקים? היחסיות המוזרה של הזמן...

ברור שצריך להיות איזון, אך כדי שיוכל להיות, אני צריכה ללמוד גם את הצד השני, גם לפנק את עצמי וגם לפנות את המוח ממחשבות. 

נראה שאני צריכה  עזרה,

מה אתם עושים כשאתם עושים כלום?

. 

גילה