אני כבר שנתיים ז"ל, וותיק בענייני סיעתא דשמיא, וגנעדן גיהינום.

נסעתי לטיול סובב כינרת. הגעתי לכביש החוף וניסיתי להשתלב בנסיעה, אבל משאית בטון עלתה על האוטו שלי והרגה אותי במקום.

מאז אני מת 24 שעות. כל הזמן מת.

הבאסה בלהיות מת זה שאתה אפילו לא יכול להתבאס. גם עכשיו שאני מספר את זה אני לא מבואס, רק מנסה לגרום לכם להבין על מה אני מדבר.

כל הסיפורים האלה, על זה שאתה רואה את עצמך מלמעלה, ואז אתה חוזר להלוויה שלך ורואה איך כולם בוכים עליך והמנהרה עם האור בקצה וכל הקשקושים האלה - זה נכון.

אבל רק לכאלה שיש להם סיכוי לגנעדן.

איך שנהרגתי הגעתי לשער ברזל ענק. וכשאני מדבר איתכם על מושגי גודל ואומר - ענק. נסו לחשוב בסדרי גודל תנכיים. שער שלא רואים את הסוף שלו, גבוה, רחב עד אין סוף. מה שמוזר זה, שאיפה שלא הסתכלתי לא ראיתי פתח. רק מולי.

השער היה נעול עם מנעול פשוט של ייל. התחלתי לשאול את עצמי מי הבמאי הלא מתוחכם הזה, אבל זה היה אחרי שמתתי, אז כל מי שהיה בשמיים באותו זמן שמע.

יצאה בת קול מהשמיים ואמרה (במבטא רומני כבד): זה קורוסאווה. היה לו רק ברזל.

אה, אמרתי. עכשיו אני באמת רגוע. תיקתקתי על השער ואף אחד לא ענה. חיפשתי איזה אינטרקום או פעמון, ובמקום זה מצאתי סליל לבן מפלסטיק. משכתי.

לא זז. משכתי חזק, חלש, לא זז. קירבתי את הסליל לפה ואמרתי 'פמלה אנדרסון', וכל שער הברזל נפתח.

נפתח ונפתח ונפתח ונפתח, ואני עדיין שם, שנתיים אחרי והוא עדיין נפתח.

אחרי חמש שעות שהוא נפתח הסתובבתי. אמרתי לעצמי שיש בטח משהו אחר, ואני רק צריך לחפש אותו כדי לדעת מהו.

החלקתי על משהו, לא יודע מה. ונפלתי לתוך חור כתום. כמו מגלשה, רק עם ריר בצדדים, להקלת ההחלקה. אחרי שעתיים נחתתי במשהו שנראה כמו בית דין אמריקאי מהסרטים, כשמאחורי דוכן השופטים התנוסס קיר של אבני ירושלים בצבע שחור, רטובות ומלאות שרכים וטחב.

התקרבתי לדוכן, ושמעתי קול שמורה לי לעצור. המשכתי ללכת, או להחליק או לרחף או מה שזה לא היה שם, ואז נתקעתי ביצור מלא שערות, מלא עיניים ומה זה מסריח.

אמרתי לו - שיקוה, מה אתה עושה כאן? אז הוא ענה, אני לא שיקוה. שיקוה מגיע לכאן בעוד 16 שנה, שלושה חודשים, שבוע ויומיים ארבע שעות, ושלושים וחמש שניות. וכשאני אומר לך לעצור - תעצור.

נפל לי האסימון. וכולם שמעו אותו נופל ואחרי זה גם ראו אותו מתגלגל עד שהוא נעצר בין הספסלים של בית הדין מאחורי. וזו מסתבר היתה פדיחה אימתנית. כי כשהסתובבתי לאחור לראות איפה האסימון, ראיתי איזה מיליארד איש מאחורי. צופים במשפט שלי. ידעתי שזה המשפט שלי. היה לי ברור, הכל בשמיים עובר בטלפתיה. כאילו יש לך תרגום סימולטני ישר למוח לכל הקטעים החסרים או הלא מובנים לך. אבל בשמיים אין מוח, רק נשמה. והיא שקופה. אז כולם רואים מה לא ברור לך ומנצלים את נקודת התורפה הזו. מצד שני - גם הם שקופים.

אמרתי לו, כבוד השטן לא אלוהים שופט אותי? כאילו, הבאת אותי לפה בתור הזרוע המבצעת, ובתור הקטיגור, סבבה. עכשיו מה? אתה גם שופט אותי?

השטן ישר נעמד על הרגליים האחוריות שלו - נשבע שרק עכשיו בדיעבד אני קולט שיש לו רגליים אחוריות, ובניגוד לכל הציורים, הרגליים שלו בצורה של רגל תרנגולת - ואמר: זו זכותי. נפל הפור ואני אהיה ישיר בעניין הזה. אני דן אותך לגיהינום.

רחש נשמע בקהל. וכשזה בא ממיליארד איש, זה מדהים. אפילו השטן הסתכל במבט צדדי עם משהו כמו אלף עיניים.

חושב שנפלת על פראייר אה? אמרתי לעצמי בעוד כולם שומעים. אני עכשיו מביא לפה את משה רבנו, שידוע בתור סניגורם של עם ישראל לאורך השנים, ואת אברהם אבינו, שהיה אבינו ולימד עלינו זכות לאורך ההיסטוריה. ובכלל אני דורש החלפת שופט לאלוהים רגיל כמו כל נשמה שמגיעה לפה.

הלכתי למשה רבנו. מסתבר שאפשר ללכת אליו אם רוצים. לא עושים עניינים של זכויות האסיר וכל זה. אתה רוצה לברוח - תברח. את כל השמיים יש לך לברוח, לאן תלך? רואים אותך ממרחק של מיליוני קילומטרים בולט כמו שערת ערווה בכוס קפה.

אמרתי לו - רבנו, זו תורה וזו שכרה? אמר לי, אתה יהודי. בטח, משני הצדדים. אמר לי - מאיפה בארץ? אמרתי לו למה, אתה נותן הטבות לעיירות פיתוח? על המקום התעצבן, והקרן אור שיוצאת לו מהמצח התעמעמה קצת. ואז אמרתי לו - מהרצליה, שיכון עובדים. אמר לי, שבת שמרת? אמרתי לו בטח. אפילו פעם אחת התנדבתי להישאר ולשמור בשבת. אבל זה היה במילואים כשהתגרשתי מאשתי ולא היה לי איפה לישון. וגם, לא ידעתי שזה קשור למשפט שלי עם השטן. על המקום אמר - לא מסנגר עליך.  ומיד אחרי זה הרים טלפון לכל האבות הקדושים, ועשה קונפרנס בוידאו. הצביע עליי ואמר - זה, מי שמסנגר עליו, אני מביא לו את שמשון הגיבור.

יצאתי משם עם המקבילה הנשמתית של ייאוש ותסכול. הסתכלתי ימינה ופתאום אני רואה ילד בלונדיני, עם כובע מצחיה שמוט הצידה, ורוגטקה ביד. אני אומר לו - מי אתה? דני שובבני. אני מספק פתרונות וייעוץ בענייני דשמיא. אמרתי לו, יא, נפטרת? אז הוא אמר שלא, והוא לא היה יכול למות בכלל כי הוא לא אמיתי, רק שמאז שגנזו את הקומיקס שלו הוא מחלטר ברקיע החמישי, שזה איפה שהייתי.

סיפרתי לו על המקרה שלי והוא שלח אותי לאלברט איינשטיין. הוא חכם, רק שיהיה לך קשה להבין אותו. אבל חיטמן יוכל לעזור לך בעניין. חיטמן כמו עוזי חיטמן? שאלתי. לא, חיטמן כמו היטמן, כמו רוצח שכיר. רק שהוא הונגרי והוא לא יכול לבטא את הה"א.

הלכתי לאיינשטיין. גוללתי בפניו את הסיפור והוא אמר: 00000000001110001111110101. אמרתי מה?

והוא ענה: 1100000000000111101010111001. בצד ראיתי את חיטמן. שאלתי אותו מה זה? אז הוא אמר שאיינשטיין החליט לדבר בינארית אחרי שהוא נפטר, ואף אחד לא יודע למה.

ומה אמר? שאלתי. אמר שתעבור לדבר בינארית ענה חיטמן. אבל אני לא יודע לדבר בינארית. לא נורא, לומדים. תיגש לספריה שם, לאגף המתמטיקה ותבקש את הספר.

כמעט התייאשתי במושגים ארציים. ואז ראיתי עורך דין שמאלני ידוע. אמרתי לו: אתה לא במקרה חי? הוא ענה שכן, עדיין. אבל מכיוון שהוא עושה לדתיים את המוות הם שלחו אותו לעבוד עם השטן. אמרתי לו, תראה, כל עוד אתה לא רפורמי, אני מוכן לקנות את שירותיך. אני לא מתקרב אפילו להיות רפורמי, אבל במה תקנה את שירותיי?

אמרתי לו - אני מת נכון? נכון ענה. ואז אמרתי לו, אתה יודע שאני יכול לראות דברים שאתה לא יודע עליהם? כמו מה למשל, שאל. לספתח נתתי לו את הקורדינאטות המדויקות של משולש ברמודה. הלך בדק וחזר.

וואללה, אמר, עשינו עסק.

זהו, מאז שנתיים אני מגיש ערעורים לוועדת ערר, מערער על הרכב הוועדה, מגיש נבצרות כמת, ויורד למטה בתור כיס אויר.

חי את השימוש בכלים של השטן - נגדו.