וזה בכלל לא משנה מתי לאחרונה שמעתי את ג'סי .... תמיד, בשמיעה חוזרת השיר מצליח 'לזרוק' אותי מספר שנים לא מבוטל - אחורה..
הריחות, הצבעים, המראות, האנשים המחוברים לשיר - מתעוררים לחיים. אינם מרפים. לא משנה מה אבחר לעשות כדי לברוח (מעניינות שתי המילים הללו, לבחור- לברוח) - הצלילים האלה ימשיכו לרוץ בראש...
הדשא הגדול לפני החדר. החיילים מגיעים הביתה לסופשבוע. דלתות החדרים נפתחות וכולם, ביחד - שמים אותו התקליט. וכולם, ביחד - משמיעים אותו השיר.
וריח עוגת השמרים של אמא של אריה מבלבל את כל החושים.....
ג'אניס , הוותיקה, הרכה והטובהונעים לי, כתמיד, להקשיב לה...
זה בסדר, יש אישור, אתן יכולות לזלוג... |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היא מקסימה- ג'ניס איאן.... גם השיר : בת 17, זורק אותי לתקופת התיכון....
כיף, ותודה לך.
אלו האלבומים האלה...שמסודרים לנו בראש, מחלקות מחלקות, תאים תאים....
תודה על הביקור והתגובה.
זה מרגיש כאילו אתמול
מחושב במדויק כעבר רחוק
אהך, כמה שרגש ומחשבה רחוקים זה מזה.
מה פ'תום נעלבים? :-)
אין כמו נוסטלגיה להתרפקויות....
אנחנו לא נעלבים מצפל הזקן הא?
בסה"כ התיחסתי לשורה הפותחת של השיר.
איך כתב פעם יגאל סרנה :" אוי הנעורים, אוי הדיכי המתוק....."
עדיין יש חור במיטה היכן שהוא ישן?
תודה מותק.
אמן ואמן...
נהדר....
ושיהיה אצלכם סופ"ש רגוע....
תודה ו-*
ודאי שאנחנו לא, קטינא
קאיה, בדקתי.
אנחנו לא.
ובכל זאת.
תודה על הסולידריטה...
חחח.. נו בטח אנחנו בנות אותו מחזור.
בא לך לתרגם לי את ה'בול' הזה?