מסובבת את ראשי ורואה אותך. הנשימות מואצות והלב דואב.
שנינו יודעים שזאת הפעם אחרונה.
העיניים מצטלבות, הגוף משדר עוד אבל ההגיון אומר לנו לנוע קדימה.
בין עשבים ירוקים, בין צמחיה צבעונית שנינו יודעים שעונת השלכת שלנו החלה אנחנו מביטים בעלים הנושרים מביטים בפרי הבשל הנופל מרגלותינו ויודעים שזאת הפעם האחרונה.
זאת הפעם האחרונה שאתה שלי ואני שלך.
אני חופנת ראשך בין שתי ידיי דמעותיי זולגות, העצב מתפשט, החלל זועק ואין מושיע.
המילים האחרונות שאמרנו חקוקות בסלע.
הצעדים המהוססים שהרחיקו אותנו זה מזו עדיין נשמעים כהדים בתוכי....
האם גם אתה שומע? |