0
פורסם פעם, במקום אחר...
ריח קטורת וחלב שרוף, אוויר דחוס ואדי זיעה. סובבת סחור סחור, ידיים פרושות ושימלתה הלבנה, כעלי כותרת מעטרים גופה. הלחשים נשמעים והנשימות משתלטות. אט אט הולך עולמה ומצטמצם, האור מבהיר ועולמה שקט.
יונה צחורה פורשת כנפיים, מרימה ראשה ומזמינה אל חיקה. בולעת בשקיקה. וכנפיה שלה, הלכו והציצו, התפתחו ותפחו עד גדלו עליה. ותינתק ותעף. מוחה נקי ובהיר ואף שקט, יקחנה הלאה, קדימה ואחור בזמן, מעלה מטה במרחב, מרשתים חייה, של פעם, של עכשיו ומחר. החיה אני או אחרת? מלמולי התפילות שעטפוה שזרה כזר לראשה, כגלימה לנשמתה, כעוגן לחייה. והם הלכו והתגברו, התפילות. וריח הקטורת וחלב שרוף, הלכו ומילאו את גופה חזרה, מצמצמים כנפיה, הופכים סדרה. פרחי עצביה הולכים ונעטפים, הולכים ונשמרים, הולכים ומתכנסים. ותלך ותכבד, ותלך ותקרב, מאבדת גובה, מקבלת ראייה ושמיעה. עד מכת הנחיתה, כאב המפגש, קור ההבנה. גופה כאב ושמלתה דבקה לגופה הרטוב. שיער ראשה נצמד לעיניה, לאפה לפיה. שומרים פן יראו, פן תראה. ותשושה קרסה.
ושם חיכתה למיתה הבאה |