משאלה א'
יש רגעים במרוצת היום
בהם הגוף ממשיך את ריצתו
והמחשבה נודדת לאלפית השנייה
אך נדמה כאילו עברה תקופת חיים
לו היית כאן אהובתי לאלפית השנייה
הייתי נודד איתך למרחקים
משאלה ב'
יש ימים במרוצת החיים בהם
העומס כה גדול עד כי אתה מייחל לשקט
מייחל להשכב לעצום עיינים
ולצוף על פני המים ידייך שלובות על חזך
עינייך עצומות ולצוף כך נישא על אדוות המים
אוזנייך שקועות ואטומות לסביבה
שומעות רק את ההתנהלות הפנימית שלך
את המוח נותן פקודות לאיברים
את זרימת הדם בכליהם
את הלב פועם בעוצמה הולם כתופים
ואת הרחש שהתאים עושים כשהם מתחלקים
|