הבעיה היא לא ממה שהם חובבי תרבות העלית נהנים, אלא מהמתח הבסיסי בין תרבות מורכבת לבין תרבות "שטוחה", בין יצירה לבין מוצר. דווקא אנדי וורהול הראה את המתח הזה ביצירה הפנומנלית שלו על מרילין מונרו למשל.

אם "תרבות" משמעה "הנאה" או סיפוק "יצרי" חושי וחושני אז אנחנו באמת נתעניין רק במה ש"מגרה/מהנה/מדליק" אותנו יותר, אבל אם תרבות נחשבת כמבט פרשני על העולם [כמו מדע, פוליטיקה] הרי הסוגייה מייד הופכת מסתם "מהנה אותי".

ישנו תהליך מעניין שבו באמת זרמים בספרות, בציור, בקולנוע ובמוסיקה הופכים פופולריים הן מהבחינה שהם נגישים ליותר ויותר אנשים, דורשים פחות ופחות רקע אקדמי ומאמץ אינטלקטואלי על מנת ליהנות ולהבין אותם, ויותר ויותר אנשים יכולים לייצר אותם באמצעים בסיסיים וללא רקע אקדמי. מנגד נוצרים עוד ועוד תחומי מחקר אקדמיים שמטרתם לנתח את היצירות הפופולריות הללו, מן ההיבט האומנותי, הסוציולוגי, הפסיכולוגי, המגדרי וכו', ושם בהחלט נדרש רקע אקדמי הן ליוצרים והן לצרכנים. כך שבמילים אחרות כל האינטלקטואלים חדלו לייצר ולצרוך תרבות גבוהה ועברו לנתח תרבות "נמוכה"... אז כנראה שהמקטרגים על קיומה הם אלה שלא נשאר להם מספיק מקום להתבטא בצד של המסנגרים.... (סתם מתלוצצת כמובן)

דיתי,אני גם אוהב קומיקס שם העולם נראה הרבה יותר יפה....תגידי אהההההה