ברוח החמלה שהוזכרה קודם זהו פסל הפיאטה שנעשה על ידי מיכאלאנג'לו במאה ה-15 הפיאטה הוא רגע הורדת ישו מהצלב הרגע שבו הוא מונח על ברכי אימו, משמעות המילה "פיאטה" הוא חמלה האם חומלת, אולי סולחת לבן שנטש אותה, לטובת גאולת האנושות.
גופו השביר, הרזה, המעודן מונח על גופה כמו החזיקה תינוק רך בשנים מבטה מרוכז בו, וזה בעיני רגע שיותר משהוא מסמל יחסי אם ובנה, מסמל יחסי גבר אישה. בכל גבר קיים הילד הרגיש והפגיע, שזקוק לחמלה, לרוך, לסליחה, כשהוא חוזר מנדודיו או מלחמותיו
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איכשהו עדיין מחפשת את המקום הזה של החמלה והקבלה
לא תמיד זה שם
(ותודה..)
*
מדהים מה שכתבת
וכל כך מדוייק
להרגיש כך
לכתוב כך
יכולה רק אישה אמיתית כמוך
אם היינו חיים את חיינו בעולם האגדות
גם אהבת גבר ואישה היתה אבסולוטית
לצערי אנחנו לא.
ונכון, לא כל דבר ראוי לקבלה ולמחילה
והאמת, כנראה שרוב האנושות מנסה להחיות את עקרון האבסולוטיות הזה
דרך נישואים.
הרי,
מה יותר אבסולוטי מלהתחייב לאדם אחד,
בטוב וברע??
לכל חיינו
הרי רוב הזמן זה לא באמת עומד במבחן המציאות
לא כל כך מסכימה
תכונות של חמלה וקבלה הן נעלות..וצריכות להיות בכל קשר
אבל האנלוגיה היא שגויה מאחר ואהבת אם היא אבסולוטית..ואהב תגבר ואישה לא אמורה להיות כך.
אם (נורמלית)תאהב את בנה באשר הוא אישה לא אמורה לקבל את האיש שלה בכל מצב ובכל תנאי זוהי אהבה שיש לעבוד עליה
לא אמרתי שאשה צריכה להיות אמא..
לא ממש מאמינה בזה
אבל צריך להיות שם בקשר הזוגי
המקום של החמלה והקבלה
קצת כמו שאמא מקבלת אותנו כמו שאנחנו
הלו פלמנקו...
אהבתי את הניתוח רק יש לי סייג לגבי יחסי גבר אישה ברגע שאישה הופכת לאימא...זה לא נגמר טוב .
זה יפה...
הפיאטה המודרנית הזאת
וגם נעשה שימוש שימוש יפה בהשלכה מהרגש הדתי
שממנו באות כל יצירות הפיאטה
לחמלה החילונית
תודה
במקרה צילמתי.
אז זה הקונטקסט, זאת ההשראה, איתך ההתכתבות:
בבקשה מותק...
ככה זה כשאני מסיימת לגרגר כמו חתולה
המיינד צלול לדברים אחרים
היי, תודה נשמה! הסברת לי המון. בברלין יש פסל דומה, אם מחזיקה על ברכיה את בנה החייל ההרוג. והוא מהווה אנדרטה לכל קורבנות המלחמות והמשטרים האפלים, כל פעם זה מתחלף.
וואחד תובנה הבאת לי, צ'ונצ'וני.