פעם שאלה אותי אימי "מהו החלק הכי חשוב בגוף האדם?". במרוצת השנים ניסיתי למצוא את התשובה הנכונה. כשהייתי צעיר מאד, חשבתי שהצליל הכי חשוב עבורנו, אז עניתי: "האוזניים, אמא" … אבל היא אמרה לי: "לא בני , יש אנשים חרשים והם מסתדרים היטב, … אשאל אותך שוב בבוא היום." חלפו השנים מאז , ושוב הייתי בטוח שמצאתי את התשובה הנכונה : "הראייה – הכי חשוב בגוף האדם הם העיניים שלנו." היא הסתכלה עלי ואמרה: אתה לומד מהר, אבל התשובה היא לא נכונה, יש אנשים עיוורים בעולמנו והם מסתדרים מצוין . המשכתי לחשוב על התעלומה ששאלה אותי אמי. כל פעם שחשבתי שהגעתי לתשובה הנכונה, אמי לא הסכימה עם דברי. יום אחד, סבי נפטר. כולנו היינו מאד עצובים . אני זוכר שאפילו אבא שלי בכה. באותו רגע, אמי ניגשה אלי ושאלה: "אתה עדיין לא יודע את התשובה בני?" הייתי המום מהתזמון של אמי, דווקא עכשיו ? ... "זו שאלה מאד חשובה יקירי." היא הסתכלה עלי כמו שרק אמא יודעת לעשות, ראיתי את הדמעות בעיניה וחיבקתי אותה חזק, ואז, כשהיא נשענת על כתפי, אמרה לי : "חמוד שלי, החלק הכי חשוב בגוף האדם, היא הכתף. ... בגלל שהיא מחזיקה את הראש ? שאלתי... לא, בגלל שהכתף מחזיקה את הראש של מי שאוהבים , כשהוא בוכה ועצוב. כולנו צריכים כתף להישען עליה ברגעים מיוחדים. אני מתפללת שתמיד תהיה לך כתף מיוחדת להישען, כמו שיש לי אותך היום … לכל האנשים המיוחדים שבחיי , שתמיד תהיה לכם כתף רכה וחזקה ובמיוחד שנדע להיות כתף למי שזקוק … עם המון אהבה איציק
|