כשאני מדבר עליה אני מכנה אותה הזקנה שלי...כשאני מדבר אחיה אני מכנה אותה הילדה שלי..... היא בת 80 + מתגוררת בהולנד, בעלה הלך לעולמו לפני מספר שנים. נודעתי אליהם לפני כ12 שנה , עד מות בעלה הייתי מסיע אותם שנה שנה לירושליים, ראשית ליד ושם ואז היינו הולכים לאכול במסעדה שמתמחה באוכל יהודי פולני ולאחר האוכל הייתי מסיע אותם לכותל ולבסוף חזרה לתל אביב........ זה היה טכס קבוע... מאז מות בעלה אני מסיע אותה לבד. היא אשה חביבה עם הרבה חוכמה . מלבשת כליידי וגם מתנהגת כך....... אך אינה מתנשאת , מדברת בגובה העיניים . מעולם לא שכחה להביא שוקולדים ותמיד אומר......... לילדים....לילדים.... ולאישתי תמיד מביאה משהו קטן....... בפעם האחרונה שבאה לכאן הכל זרם לפי ה"שטאנץ" הקבוע, התקשרה אלי. קבענו יום ושעה, ובמועד הנ"ל אספתי אותה בבית המלון ועלינו ירושליימה. נסענו ליד ושם.....ואז כמובן למסעדה...... כל הדרך דיברנו על דא והא . לא משהו מיוחד. לאחר שסיימנו לאכול הרצינו פניה ואמרה לי בי היא מבקשת שאמצא מישהו שיתפלל בעבור בעלה ותוך כדי דיבור הוציאה מעטפה ואמרה כי יש בה אלף דולר ושאתן את הכסף למי שאבחר שיגיד תפילות וקדיש לזכר בעלה ולעילוי נישמתו. הייתי הלום הלם לא ידעתי איך לאכול את זה....... והיא ראתה ואמרה : אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליך אתה כבר תימצא.......... וכך נסענו לכותל ואחרי נסענו לתל אביב כהרגלנו......ניפרדנו לשלום , נשיקות על כל לחי, ברכות ואיחולים.... למחרת היתה לי נסיעה לבני ברקותמיד כשאני בבני ברק אני אוכל שם פלאפל משובח וגם הפעם עצרתי וניגשתי לקנות 2 מנות ושתיה . התור היה ארוך ואני מחכה ומחכה ולפתע צועק איזה אברך..... של מי המונית הזאת? שמעתי את המילה מונית והבנתע שמדובר בי ועניתי שלי אז הוא אמר שפקח מתעתד לרשום לה דוח . רצתי והספקתי להגיע לפני שנתן....... כש/הלך הפקח ניגשתי לאברך הנ"ל והודיתי לו כמובן. לקחתי אותו לצד ושאלתיו כמה כסף ירצה כדי לאמר קדיש ותפילות לעילוי נישמתו של מאן דהו , הארך ענה שזה מצווה ואיני צריך לתת דבר והוא בשמחה ימלא את מבוקשי... עניתי לו שאין זה מבוקשי אלא מבוקשתה של אשת המנוח והוצאתי את העטפה ומסרתי לו אותה וביקשתי שלא יפתח במקום אלא רק לאחר שאסיים לאכול ואסע לדרכי..... , |