
הבדידות החלה מהרגע בו אני זוכר את עצמי. בעבר הייתי מאד מאד ביישן, היום איני יכול לומר שהתגברתי על כך לחלוטין אולם כיום ללא ספק אני פחות ביישן. אני זוכר את הימים בבית הספר היסודי בהן להתקשר לילדה מהכיתה היתה משימה אליה יש להתכונן יומיים.
קשה לומר כיצד התגברתי על בעיה זו. את הבעיה הבנתי לבד בסוף כתה ח'. ללא עזרה חיצונית, במאמצים מרובים שיניתי את עצמי עד למצב של היום בו הבטחון העצמי שלי גבוה בהרבה ממה שהיה אז, אם כי אולי לא מספיק.
|
מצב זמני
בתגובה על עוד ילד, שמחה או עצב?
+גבריאל
בתגובה על שאלה תמימה
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מאחר שבחרתי לא לחשוף בבלוג זה מי אני באמת, אינך יכולה לדעת שבעצם אני עושה המון דברים לא שגרתיים.
קצת על זה בפוסט הבא.
הבלוג נועד לכתוב את המחשבות על הבדידות.
אני לא יודע אם הבלוג יוציא אותי מזה.
אז אתה בבלוג חסוי,
ומתפלא מדוע אתה בודד
:)
אנסה להמשיך לקרוא
נגלה לך ולכולם את הסיבה שבנתיים אין תמונה. יש לי עוד בלוג שרבים מכירים אותו.
בבלוג הזה ברצוני להחשף בצורה קיצונית יחסית.
ולמרות זאת אתה עדין ביישן- אין תמונה :)
אבל כמו שכתבת להתגבר על הביישנות מגיע מבפנים
ו